השבר שאחרי המחאה

אחרי השבעת ממשלת בנט-לפיד וסיומה הפורמלי של מחאת בלפור, הוקדשו אינספור כותרות לשאלה אם המחאה ניצחה או כשלה, ואם להחלפת השלטון היתה בכלל משמעות. מעט מאוד תשומת לב הוקדשה לפעילים המסורים, שהמחאה הפכה לחלק מהותי מחייהם וכעת מתקשים לחזור לשגרה.

המחויבות המוחלטת למחאה, החלל שהותירה אחרי שהסתיימה, הטראומה שנותרה בעקבות המפגש עם אלימות משטרתית – כל אלה גבו מחירים נפשיים לא פשוטים. "יש צורך לא רק למלא שעות מחדש, אלא ממש להתקיים מחדש, במציאות שהיא מחוץ למחאה ואחרי המחאה", אומר ד"ר יואב גרובייס, פסיכולוג קליני שלקח חלק פעיל במחאה והיה בין מקימי מערך טיפול נפשי שסייע בהתנדבות לפעילים בזמן אמת. "לא היתה בישראל מחאה כל כך ארוכה. אנחנו על קרקע לא מוכרת ועדיין מסתכלים על התהליך, מוקדם מכדי לסכם".

כשבעה חודשים לאחר סיום המחאה, מתן גולן דיברה עם גרובייס ועם שתי פעילות ושני פעילים, שהקדישו את חייהם למחאה במשך חודשים ארוכים – על הקושי לחזור לחיים "רגילים" ולעבודה רגילה, על קשרים חברתיים שנותקו והם מתקשים לשקמם, וגם על פחדים מלובשי מדים. פרויקט מיוחד