15 אנשים נרצחו בנגב, והמשטרה מתרכזת בהרס בתים

ביישובים הבדואיים עצמם הנוכחות המשטרתית מצומצמת, ואין מענה לאירועי הירי התכופים. שוטרים בזמן הפגנת בדואים בנגב, ב-12 בינואר 2022 (צילום: פלאש90)

בשנים האחרונות זינק מספר מעשי הרצח בחברה הערבית. ב-2022 נרצחו 116 בני אדם, לפי נתוני "יוזמות אברהם" (107 לפי נתוני המשטרה), ובמחצית 2023 כבר נרשמו 111 מעשי רצח. בקהילה הבדואית בנגב פרץ משבר של ממש, ומדי לילה מתרחשים אירועי ירי. בשנה שעברה נרשם גידול במספר מעשי הרצח, ו-16 איש נרצחו. השנה נרצחו 15 בני אדם בשישה חודשים. לשם השוואה, ב-2018 כולה נרצחו 8 אנשים באזור.

מעשי הרצח מערערים את המרקם הקהילתי, מכרסמים בתחושת הביטחון, וגורמים לתושבים להסתגר בבתים. העסקים קורסים, וכלכלת היישובים נסוגה. האלימות פוגעת גם בשלטון המקומי: בעקבות שני אירועי ירי, אחד לעבר בית ראש מועצת ערערה והשני לעבר בית ראש המועצה המקומית ערוער, קיים חשש שהאלימות תעיב על הבחירות המקומיות הקרובות, ותפגע בנכונותם של מועמדים להתמודד.

תוצאה נוספת של התגברות האלימות היא פגיעה במרקם היחסים בין יהודים לערבים בנגב, והתגברות הפוטנציאל לעימות אזורי. אבל כמו בעבר, גם עכשיו, מה שקורה בקהילה הבדואית לא ממש מטריד את המשטרה. במקום להפנות כוחות למניעת ירי ולתפיסת הרוצחים, ממשיכים לתעדף הרס בתים. ככה זה כשדמם של הנרצחים אינו סמוק דיו, לדעתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

סדר העדיפויות הזה מחריד במיוחד לנוכח משאביה המדולדלים של המשטרה בנגב. סגן מפקד מרחב הנגב, נצ"מ אייל אזולאי, הציג ביוני בוועדה לביקורת המדינה, בדיון שעסק בדו"ח המבקר על "היבטי משילות בנגב", פעולות להגברת המאבק בפשיעה בדרום, לרבות תגבור כוחות במסגרת החלטות ממשלה 549 (תוכנית לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מאוקטובר 2021) ו-1279 (תוכנית לפיתוח כלכלי-חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב, ממרץ 2022), תוספות בתקציב המדינה וסיוע מאת הצבא, מג"ב ורשויות אחרות.

עם זאת, אזולאי הדגיש כי במרחב הנגב חסרים 234 שוטרים, וששיעור האיוש מהתקן הוא 84% בלבד. בתחנת שגב שלום מגיע האיוש ל- 77%. בנוסף, מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, קבע בדיון בוועדה לביקורת המדינה שעסק בדו"ח המבקר על "שיטור ואכיפת החוק בערים המעורבות באירועי שומר חומות", כי מצב כוח האדם במשטרה בכלל הוא "קטסטרופלי", וכי בכל תחנות המשטרה "אנחנו נמצאים במשבר של כוח אדם". במשטרה מדווחים על מחסור של כ-2,000 שוטרים, שמורגש בכל התחנות.

חרף מצוקת כוח האדם הקשה, פעילות הרס הבתים נמשכת כסדרה. הריסות בתים בכפר סעוה בנגב, דצמבר 2014 (אקטיבסטילס)

בכנס ראשי רשויות שהתקיים לקראת סוף יוני אמר שבתאי כי המשטרה ניצבת מול טרור ופשיעה מתעצמים בלא מענים מספקים. לדבריו, "המצב הולך ומחמיר, המענה במשל"טים (מרכזי שליטה) חסר, אין די ניידות ואמצעים בתחנות, אין די שוטרים שימלאו את השורות ויתנו מענה לאירועים, חלקם מסכני חיים – פערים אלה מובילים בהכרח לפגיעה בביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו".

והשר בן גביר הצהיר בעצמו במליאת הכנסת ב-21 ביוני כי "בשנה שעברה התפטרו 1,800 שוטרים. זה מספר מטורף. השמיכה קצרה, וחסרים מרחבים שלמים. בנגב חסר מרחב שלם".

ביישובים הבדואיים המצב חמור במיוחד, ותחנות המשטרה נתונות בעומס חריג. תחנת משטרת העיירות, שאחראית על רוב היישובים הבדואיים, קורסת, ובית המשפט נאלץ עקב כך לשחרר חשודים מסוכנים.

למשל, שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע נאלץ לשחרר חשוד בהכאת אשתו שלא נחקר בתקופת המעצר, למרות קיומן של עדויות ותלונות. במקרה אחר, שוחררו שלושה חשודים בניסיון לרצוח בת משפחתם, כי הארכת מעצר לא נוצלה לחקירתם. מתוך 5 תחנות משטרה חדשות שהקמתן אושרה על ידי הממשלה ב-2016, הוקמו רק שתיים, בערערה ושגב שלום, וטרם הוקמו התחנות המתוכננות בכסיפה, חורה ולקיה.

פיקוח נפש אמור לדחות הכל

חרף מצוקת כוח האדם הקשה, פעילות הרס הבתים באזור נמשכת כסדרה, ולפי תושבים ופעילים אף התגברה מאז שקמה הממשלה החדשה. באמצע ביוני, למשל, נהרסו 48 מבנים באזור ערערה, 5 מהם בתי מגורים. כל ההריסות מתבצעות בליווי כוחות משטרה גדולים. קשה שלא להגיע למסקנה שהמשטרה מעדיפה להפנות את משאביה המדולדלים להרס בתים, ולא להגנה על חיי התושבים.

סדר העדיפויות הזה בא לידי ביטוי גם ב"תוכנית המיקודים" שהציג לאחרונה השר לשוויון חברתי, עמיחי שיקלי, האחראי על הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. תוכניתו מתמקדת כמעט כל כולה ב"הסדרת ההתיישבות", כלומר ניסיון נוסף לכפות על תושבי הכפרים הלא מוכרים להיעקר לאזורים העירוניים, בעיקר באמצעות הריסת בתיהם. שלא במפתיע, המשאבים שהוקצו במסגרת התוכנית (18 מיליון שקל) למשטרה לא אמורים לשמש למניעת ירי, אלימות או רצח, אלא לחיזוק "יחידת יואב", זרוע משטרתית שמיועדת רק להריסות ולשליטה באוכלוסייה הבדואית.

הרס הבתים מהווה אכיפה בררנית ומופרזת, שמתאפשרת בשל חולשתה הפוליטית של אוכלוסיית הבדואים, ומן הראוי להוביל להכרה בכפרים ול"הסדרה במקום", שתשים קץ לאפליה, בהידברות הוגנת, ולא בכפייה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ואולם, גם מי שרואה בהרס של כ-2,580 מבנים בשנה הכרח, אינו רשאי להתעלם משאלת סדרי העדיפויות. חיי אדם יקרים מזכות הקניין ומאינטרסים קניינים ממשלתיים אחרים. פיקוח נפש אמור לדחות הכל.

זו אינה רק שאלה מוסרית, אלא גם חובה משפטית. הזכות החוקתית להגנה על החיים ושלמות הגוף מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עקרון קדושת החיים עוגן בסעיף הראשון בחוק. בפעילות ממשל, מתחייבת עדיפות להגנת החיים על פני שיקולים אחרים, לרבות באכיפה, כמצוין בשורת פסיקות. למדינה יש אמצעים לאכיפת חוקי התכנון גם בלי להיזקק לשוטרים, הדרושים להגנת החיים.

בפועל, פרט לאכיפת הריסת המבנים והבתים, המשטרה מגבירה את נוכחותה בכבישים ובבאר שבע, שבה ניכר "חיכוך" בין יהודים לבדואים, אך ביישובים הבדואיים עצמם הנוכחות המשטרתית מצומצמת, ואין מענה לאירועי הירי התכופים. בקהילה נמתחת ביקורת קשה על שיטור יתר מדכא מצד אחד, ושיטור חסר מפקיר מהצד השני. אך כיום רוב אנשי הקהילה מסכימים שאין ברירה, ויש לתמוך בפריסה מרבית של שוטרים ביישובים הבדואיים.

לסיכום, קיימת בשעה זו חובה חוקית ומוסרית להפעלת השוטרים להגנת קהילות הבדואים בנגב, ולא להריסת בתיהן. כל החלטה אחרת מנוגדת לחובת ההגנה על החיים, אינה סבירה בעליל, וחשודה באפליה ובשיקולים זרים. סדר העדיפויות המעוות משמעו המשך הפקרת חייהם של תושבי הנגב.

חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב