תולדה של "מנטליות": מנטליות העליונות היהודית

התמונות של שוטרים תוקפים ברוטלית מתפללים במסגד אל-אקצא, בעיצומו של חודש הרמדאן, אמורות להחריד לא רק את נפשו של כל מוסלמי, אלא את זו של כל אדם שפועמת בקרבו ולו מעט אנושיות. ואולם חשוב לשים את התמונות האלה בקונטקסט: לא מדובר כאן ב"אירוע" יוצא דופן, אלא בחלק ממדיניות עקבית, המשקפת את תפיסת העולם העמוקה ביותר של ראשי מערכות הביטחון במדינה היהודית.

בהדלפות משיחה שנערכה בין מפכ"ל המשטרה, יעקב שבתאי, לשר לביטחון לאומי יהודי, עלו כמה אמירות גזעניות, המוכיחות את הטיעון שהמשטרה בישראל משמשת שותפה מסורה, שמשלימה את פשעי הכנופיות בחברה הערבית. תגובת המשטרה, שבאה להסביר את דברי המפכ"ל, הוסיפה חטא על פשע.

זאת איננה הפעם הראשונה שהמשטרה מסבירה את כישלונה במאבק בפשיעה בחברה הערבית באמצעות האשמת הקורבן. לא פעם שמענו מהדרג הבכיר של המשטרה את המילים "תרבות" או "מנטליות" בהקשר זה.

>> החורים המתרבים בגרסת המשטרה לפרשת הרג ד"ר אל-עסיבי

ההסברים של תופעות חברתיות שונות במונחים של תרבות ומנטליות, ידועות לנו ממקומות כמו דרום אפריקה בעידן האפרטהייד, ארצות הברית של המאה ה-19 ואפריקה בעידן הקולוניאלי. במקרים האלה ישנו גזע עליון וישנו גזע נחות, אשר נשלט על ידי הגזע העליון.

המפכ"ל שבתאי ניסה להסביר לבן גביר, שהמשטרה איננה אחראית על הפשיעה בחברה הערבית. הבעיה היא "המנטליות" של הערבים, שככל הנראה עוברת אצלם בגנים או בתרבות. כמובן שטיעון גזעני זה לא מסביר למה אותם ערבים עם אותה "תרבות" ואותה "מנטליות" אינם מתנהגים כמו "אחיהם הערבים בישראל". זה לא מסביר למה אין פשיעה מקבילה בגדה המערבית, בעזה, בירדן או בכל מקום אחר שבו חיים הערבים.

נניח שדברי שבתאי הוצאו מהקשרם, או שלא הובנו נכון, כפי שנטען בהודעת המשטרה. אך באותה הודעה, שוב חוזרים על עניין "המנטליות" כדי להסביר את הפשיעה המאורגנת, בטענה שלמשטרה אין אחריות על המצב החמור אליו הגיעה החברה הערבית בשנים האחרונות. הפעם אומרים "חכמי המשטרה", לאחר חשיבה מעמיקה ובניסיון הזוי להסביר את המפכ"ל שלהם, שהוא לא התכוון לכל הערבים, אלא לשתי משפחות ערביות באופן ספציפי. משמעות הדבר שלא לכל הערבים יש מנטליות של לרצוח אחד את השני ולעסוק בפשיעה מאורגנת, אלא רק לאלה העסוקים בפשיעה המאורגנת. לשאר הערבים יש אותה רק בפוטנציאל.

בנוסף, בהודעת המשטרה מובע כעס על כך שהשר וסביבתו מדליפים מידע "משיחות אישיות" בין השר למפכ"ל המשטרה. אבל מה כל כך אישי בשיחה על פשיעה בין מפכ"ל המשטרה לשר הממונה? האם השר והמפכ"ל לוקחים את סוגיית הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית באופן אישי? למה בסביבת השר לא חשבו שאלה שיחות אישיות ושלא יפה להדליף אותן לעיתונות? האם הם חשבו, בגלל ההסברים על תרבות ומנטליות, שהערבים לא קוראים או לא מבינים עברית?

מצידנו, נשמח מאוד שלא השר ולא המפכ"ל ייקחו שום דבר בחברה הערבית באופן אישי ושיעברו לטיפול מקצועי, כמו בחברה היהודית. אין בר-דעת אחד שמאמין למשטרה ולכוחות הביטחון במדינה היהודית, שאין ביכולתם להתמודד עם תופעת הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, כמו שאכן עשו עם תופעה חמורה ומסוכנת זו בחברה היהודית לפני כ-20 שנים.

המליציות כבר פועלות בשטח

בן גביר מצידו לא סומך על המשטרה ולא מאמין שהיא יכולה לקיים את תפקידה בדיכוי החברה הערבית. לערבים יש "מנטליות" שמחייבת את הקמתן של מליציות מזוינות, המתמחות בטיפול בערבים באופן ספציפי.

אלא שמליציות כאלה כבר קיימות ועובדות בשטח. ראינו אותן בפעולה בלוד, ביפו, ברמלה, בחיפה ובעכו במאי 2021. ראינו אותן גם לאחרונה בפוגרום בחווארה ובמקומות רבים אחרים בצפון הגדה המערבית. בישראל אפשר לראות חלק מהמליציות הללו גם במשחק כדורגל תמים של בית"ר ירושלים. כל מה שבן גביר צריך הוא תקציב שמן לממן את פעילות הטרור של מיליציות אלו ולתת להן כיסוי חוקי לפשעים שלהם. בן גביר מעוניין לעבור מטרור יהודי ספורדי כביכול, לטרור יהודי מאורגן וחוקי, המתוקצב גם מכספי משלם המסים הערבי.

החברה הערבית-פלסטינית בישראל מוצאת את עצמה במצב אבסורדי. מדינת היהודים, שכולה צבא ועוסקת באופן אובססיבי בשאלת הביטחון האישי והכללי, אומרת לאזרחיה הערבים שגם הביטחון האישי במדינה היהודית הוא ליהודים בלבד. המשטרה וכוחות הביטחון למיניהם – משמר הגבול, יס"מ, ימ"מ, שב"כ, המוסד והצבא – יודעים לספק ביטחון והם עובדים גם בתוך גבולות המדינה וגם מחוצה להם. כשהם רוצים, הם יכולים להגיע למדען איראני בבונקר בטהרן, אך לטענתם אינם יכולים להגיע לכנופיות הפשיעה בחברה הערבית.

כוחות הביטחון הרבים והשונים ציירו גבולות ברורים לפושעים בחברה הערבית: בתוך החברה הערבית, אתם יכולים לעשות ככל העולה על רוחכם. אבל אסור לפגוע ביהודים. המספרים מדברים בעד עצמם. הערבים רוצחים רק ערבים. עם השכן היהודי הם נוהגים אחרת. הם כועסים פחות והופכים לפחות אלימים במגע עם שכנם היהודי. מי צייר להם את גבולות הגזרה בצורה הזו? איך קורה שיש כל כך הרבה רצח בחברה הערבית והוא איננו גולש לחברה היהודית? איך אותה משטרה מסוגלת להגיע לפושעים ולהביאם למשפט ברגע שהקורבן הוא יהודי ולא עושה כן ברגע שהקורבן הוא ערבי?

אולי הגורם המסביר  הוא אכן "המנטליות". אך זו המנטליות של גזענות ועליונות יהודית אשר מתירה את אוזלת היד של המשטרה. מנטליות זו היא שמתירה את כשלון המשטרה בתפקידה הבסיסי ביותר, לספק ביטחון אישי לאזרח הערבי במדינה היהודית. והיא זו שנותנת לצמרת המשטרה להמשיך בתפקידה ולהתקדם, למרות כישלונה המזעזע בסוגיית הפשיעה בחברה הערבית.

אל מול הפשיעה הגואה בחברה הערבית, אשר הורסת אותה מבפנים ומסכנת את המרקם החברתי והאנושי שבתוכה, חייבים לחשוב ולעבוד אחרת.

הנחת היסוד היא שליהודים מגיע ביטחון ושעל מוסדות המדינה לעשות הכל כדי לספק אותו. האזרח הערבי, לעומתו, לא זכאי לביטחון כזכות בסיסית, ובשביל לקבל אותו הוא נדרש לכמה צעדים. הוא חייב להתחיל מאבק ארוך שנים כדי למגר את נגע הגזענות במערכת אכיפת החוק במדינה; הוא יכול לעבור לגור במדינה אחרת, שתתייחס אליו בשוויון ותחשוב שגם לו מגיע ביטחון; או שעלינו להתארגן בצורה שונה, לדרוש הגנה בינלאומית, משום שמערכת החוק בישראל עובדת על טהרת הגזע ומספקת ביטחון ליהודים בלבד. בכל המקרים, ברור שאנו ניצבים מול אתגר עצום ביחס לכוח החברה ולמשאביה, וכל צעד שתנקוט בו החברה הערבית ידרוש זמן רב עד שנתחיל לראות תוצאות.

סמי אבו שחאדה היה ח"כ מטעם סיעת בל"ד