מאז מאי, צלם מעזה לא מקבל אישור מישראל לטיפולי עיניים חיוניים

תאמר נסרלדין סעדי זיארה הוא צלם עיתונות בן 39 מרפיח בדרום רצועת עזה, שעובד עבור סוכנות הידיעות AP. ב-2017 הוא אובחן כסובל ממום בעיניים, וראייתו הולכת ומידרדרת. מצבו דורש טיפולים ובדיקות רפואיות שאינם זמינים ברצועת עזה.

לפני המתקפה הישראלית על עזה במאי השנה, זיארה קיבל אישורים מישראל לקבלת טיפולים רפואיים בירדן ובבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, וכבר עבר ניתוח בעינו השמאלית. כשהיה בירדן, נפגש עם אמו בפעם הראשונה מזה כמעט 20 שנה. היא פלסטינית שחיה בלוד, שאינה יכולה לבקר את משפחתה בעזה בגלל אזרחותה הישראלית.

הפעם האחרונה שבה אושרה בקשתו של זיארה להגיע לטיפול בהדסה היתה ב-24 במאי. מאז, כל בקשותיו מעוכבות והוא החמיץ את התור לטיפול כבר ארבע פעמים.

"בהדסה אמרו לי שאצטרך ניתוח גם בעיני הימנית, אבל זה יהיה אפשרי רק אחרי שהמצב של עיני השמאלית ישתפר. עד מאי היתה לי גישה חופשית להדסה. אחרי זה, כבר הפסדתי ארבע פגישות. הבקשה האחרונה שלי ב-1 באוגוסט לא אושרה בזמן והחמצתי את הטיפול".

מצבו של זיארה לא מאפשר לו לעבוד בעבודתו כצלם. הוא יושב בבית, עם ילדיו, ומנסה להסתכל על הפנים שלהם בקפידה מחשש שלא יוכל לראות אותם בעתיד.

"אני רוצה לחזור למה שהיה בעבר, אפילו לחצי מהראייה שהיתה לי. עליתי במשקל, וכואב לי להישאר בבית ולא להיות בתנועה כמו בעבר. אגיש כמה בקשות שצריך כדי לקבל אישור להגיע לטיפול. גם ב-AP מנסים ולא נפסיק עד שנקבל חדשות טובות. אני חייב את הטיפול הזה. אני לא יכול להישאר בבית ככה. אני סובל כבר שלוש שנים.

"הילדים שלי קטנים, ואישתי תמכה בי לאורך כל הדרך. הילדים רואים את אבא שלהם נשאר בבית, ולא את האבא הפעיל שהם מכירים – שעבד, שלקח אותם החוצה, שלקח אותם לחוף הים. אני לא יכול לעשות שום דבר מזה אתם עכשיו".

"אני כל כך מפחד לאבד את ראייתי. אם אאבד אותה, לא אוכל לעבוד, והעבודה שלי היא כמו אוויר לנשימה בשבילי. ההמתנה היא בלתי נסבלת".

מתאם פעולות הממשלה בשטחים הפנו לשב"כ לצורך קבלת תגובה. פנינו לשב"כ בבקשה לתגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.