כדי שלא יהיו מקרי קיצון, כל אונס צריך לזעזע אותנו

בכל פעם שאני רואה דיבורים על אונס ששוטפים פתאום את התודעה, אני יודעת שהסיבה לזה היא ככל הנראה רק כי קרה איזה משהו שתפס טוב טוב את הדמיון של אנשים; משהו ברמה של אגדות עם מזוויעות, כאלה שאפשר לדמיין אותן ולהתחלחל, ואז לברוח להתעטפות בתחושת ההגנה החמימה של החיים הנורמליים.

זה מכעיס אותי מאוד לפעמים, מכיוון שאונס סטנדרטי הוא דבר מעורר חלחלה לא פחות – אף שהוא קורה כל יום ובנאלי עד פיהוק; אף שהוא קרה ככל הנראה ללא מעט נשים שיצא לכם להכיר. ואולי דווקא בגלל זה הוא לא נוגע בלב במיוחד.

זה מכעיס אותי כי אני מבינה שבעצם סיפור האונס הדרמטי הוא כנראה סוג של גירוי עבור אנשים – אולי גירוי רגשי, אולי גירוי מסוג אחר, בכל מקרה משהו אטרקטיבי. מחריד לחשוב שאנשים מדמיינים את זה ושהרגשות שלהם מתעוררים, בעוד שמדי יום נאנסות נערות, ואנשים מתבדחים בפייסבוק על ה"פמינאציות" שהורגות את הרומנטיקה.

אני לא רוצה שתדמיינו את מה שעשו לנערה הזאת באילת. תפסיקו לתאר את זה שוב ושוב. אני רוצה שתילחמו גם בשביל הנערות שקל לכם לזלזל במה שפגע בהן כמו תאונה קשה. למה ואיך קרה שהשוליים בלבד הפכו למה שמזיז לאנשים שמזיז לאנשים משהו בלב? והאם השוליים האלה הופכים קיצוניים יותר? האם הולך ופוחת הדור?

לדעתי, התשובה היא לא. טווח הנורמה התרחב ונהיה עמוס יותר, והמשמעות של זה היא שאונס "סטנדרטי" הפך לנורמה. איך ייתכן שמשהו שהוא פשע על פי החוק נחשב לנורמה? הרי מהות החוק היא למנוע את הפשעים, לא?

כשמתרחשים כל כך הרבה מקרי אונס, עד כדי כך שהם הופכים ל"משעממים", עד כדי כך שה"רומנטיקה" חשובה יותר מהם, זה אומר רק שהחוק לא עובד, או לכל הפחות לא נאכף.

מדי פעם מתעוררים גברים וצועקים בזעם על בושתם ב"סקטור" שלהם. אבל כדי שזה יקרה צריך להדהים אותם כל פעם מחדש, להעלות את רף הריגוש. מספרים זה טוב בשביל זה.

אישה שחוותה איך מישהו הפך אותה לסמרטוט, לתשמיש, יודעת שזאת חוויה שלעולם לא תימחה. בנפש שלה כבר נפתחה דלת שלעולם לא תיסגר, לזוועה שמרגע שחווית אותה היא כבר חלק מהעולם עבורך. אונס משנה את החיים – לתמיד.

ואז, אנחנו צריכות לראות גם איך כדי שהאסון שקרה לנו יעורר אחרים בזעם אנחנו צריכות להיות אטרקטיביות, משהו שיהיה קצת מענג לדמיין. צעירות בגיל הנעורים, למשל, זה הגיל הכי אטרקטיבי. וכדאי שיהיו גם הרבה גברים, ומעולה שזה יהיה במלון – סצנה של בילוי ותפאורת פורנו בסבבה. ואם יש אלכוהול, אז בכלל, זה נכנס לסטנדרטיות מוכרת שמרגיעה וממקמת את זה כבילוי.

לעומת זאת, אונס של אישה בידי בן זוגה מדי כמה ימים זה לא סוג הסמרטוט שנעים לדמיין איך מנגבים עליו את הרגליים. האמא לילדים העייפה אינה אטרקטיבית. גם לא הילדה שילדים בני גילה אנסו אותה. זה לא מרגש.

כמה שננסה לספר לכם מה זה בשבילנו אונס, עבורכם זה תמיד יהיה סקס. לכן גם משתמשים בתקשורת כל הזמן בביטוי "קיימה יחסי מין". זה אומר שאתם לא מקשיבים לנו. מה לא ברור בהבדל בין אונס לסקס? אונס זאת אלימות, מימוש שליטה באופן אכזרי ביותר. אונס זה מה שקורה כשאת לא רוצה סקס.

זה כמו שיכריחו אותך לאכול מה שאת לא רוצה, ויעשו את זה בכפייה ובהפחדה. אחר כך תהיה ממך ציפיה להתנהג כאילו לא תקעו לך צינור בגרון ופיטמו אותך בעזרתו עד שבכית. תצטרכי אחרי הפעולה הזאת להתנהג כרגיל, לשכנע את עצמך שאולי רמזת שאת רעבה, כי יש לך פה או כי אכלת עוגיה.

אז לא, אונס זה לא דבר מיני עבור נשים, אף שתרבות האונס עושה וטורחת רבות כדי שהשליטה תיושם באמצעות מין. אבל אפילו אם זה לוקח לך שנים להבין שנאנסת, שאמא שלך נאנסה, שסבתא שלך נאנסה, אפילו אם זה לוקח שנים ועשרות שנים, מגיע לפעמים הרגע שאת מבינה מה זה אונס, שאין לו שום קשר לסקס – ושהוא לא חייב להיות קיצוני כדי לזעזע.