חסוכת מרפא
דוח חדש של רופאים לזכויות אדם מסכם שנה קשה נוספת במערכת הבריאות של רצועת עזה. תחת הכסות של "הפסקת האש" ממשיכה ישראל במדיניות שמביאה למחסור קשה בתרופות ובציוד. בתי החולים מתקשים לתפקד וחולים ממתינים לשווא לצאת לטיפולים מצילי חיים
בתי החולים אינם מסוגלים להעניק למרבית החולים טיפול מלא. יחידה לטיפול נמרץ במחלקת הפגים של בית החולים אל-אקצה בדיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה, ינואר, 2026 (צילום: חליל כחלות / פלאש90)
שנה לאחר שנכנסה לתוקף הפסקת האש בעזה, אין ברצועה אף לא בית חולים אחד שמתפקד באופן מלא. ליחידות לטיפול נמרץ בכל הרצועה נוספה מיטה אחת בלבד, המחסור האקוטי בתרופות ובציוד רפואי חיוני נמשך, ואלפי חולים עדיין אינם יכולים לצאת מהרצועה כדי לקבל טיפול שאינו זמין בה. אם מערכת הבריאות היא מדד ליכולתה של אוכלוסייה לחזור לחיים תקינים, השנה האחרונה בעזה מספרת סיפור ברור: בשביל התושבים, הפסקת האש לא הביאה לתחילתו של תהליך שיקום.
נייר עמדה חדש של רופאים לזכויות אדם, הבוחן את השינויים שחלו במערכת הבריאות בעזה בשנה האחרונה, מראה כי המחסור בתרופות, בציוד ובשירותים רפואיים חיוניים לא רק נמשך, אלא בחלק מהמקרים אף החריף.
ברצועה יש אלפי קטועי גפיים חדשים, בהם לא מעט ילדים, אך ישראל אינה מאפשרת הכנסת פרוטזות או הקמת מערך שיקום שייתן להם מענה. רבים מהם חיים באוהלים ובתנאים קשים במיוחד לאנשים עם מוגבלות.
ארגונים הומניטריים דיווחו שלא הצליחו להכניס לעזה אפילו גזות סטריליות וחומרי חיטוי. בתקופות שונות חסרו גם ציוד לדיאליזה, אינסולין ושקיות קולוסטומיה, ובתחילת החודש אזלו המזרקים בבית החולים אל-נאסר.
מספר בתי החולים הפעילים בעזה אומנם גדל במהלך השנה מ-14 ל-20, אך כולם מתפקדים באופן חלקי בלבד. בתי החולים אינם מסוגלים להעניק למרבית החולים טיפול מלא ומקיף בהתאם לפרוטוקולים. אנשים ממשיכים לחלות, וישראל ממשיכה לתקוף גם במהלך "הפסקת האש". מאז אוקטובר 2025 נהרגו בעזה לפחות 1,445 בני אדם ו-5,227 נפצעו.
הזהו אדם?
רשימת החולים הממתינים לפינוי באמצעות ארגון הבריאות העולמי מתארכת כל הזמן. מדי שבוע אנחנו מקבלים פניות מחולים בעזה, שרבים מהם אובחנו בשנה האחרונה במחלות שהטיפול בהן ברצועה חלקי בלבד. אחת הפונות, שממתינה לאישור יציאה, שיתפה שהיא נאלצת בינתיים לבחור בין הכאבים של מחלת סרטן קטלנית שבה לקתה ובין משככי כאבים שעלולים לפגוע בתפקוד הכליות שלה.
בשנה האחרונה פונו לטיפול רפואי במדינות שלישיות רק כ-3,423 מטופלים (נכון לאמצע ספטמבר), רובם למצרים. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, לפני 7 באוקטובר יצאו מעזה כ-3,000 חולים מדי חודש לטיפול רפואי חיוני שאינו זמין ברצועה. גם אמצעים שבעבר היו ברצועה חסרים כיום: אין בה אף מכשיר MRI מתפקד. לכן אי אפשר לקיים את המעקב הנדרש אחר חולים הזקוקים לבדיקות אלה, וכבר ראינו מקרים שבהם מטופלים אובחנו מאוחר מדי.
הג'נוסייד לא הסתיים עם הפסקת האש. חולים פלסטיניים ממתינים במתחם בית החולים של הסהר האדום בח'אן יונס בדרך לצאת מהרצועה לצורך טיפול רפואי, פברואר 2026 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
בנובמבר 2025 הגישה עמותת רופאים לזכויות אדם עתירה בדרישה לפתוח מחדש את המסדרון הרפואי בין עזה לגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. למרות סכנת החיים הנשקפת לחולים, המדינה ובית המשפט מטילים את האחריות לפינוי החולים על מדינות שלישיות, שאמורות, לדבריהם, לקבל אותם. המדינה מצידה מצדיקה את האיסור הגורף על מעבר חולים מעזה לגדה המערבית בשיקולים ביטחוניים, בלי לקיים מנגנון לבחינה פרטנית של המקרים.
ובינתיים ראינו תינוקות, אפילו בני ארבעה חודשים, מתים בזמן שהמתינו לפינוי למדינה שלישית – אף שהטיפול שהם זקוקים לו נמצא במרחק של כשעת נסיעה, זמין, מאורגן וממומן. מה אומרים לאמא של תינוקת שמתה כך? ומה עונים לאישה שבוכה מכאבים מול ילדיה? אלה האנשים שמאחורי "אלפי חולים". יותר מדי סיפורים כאלה נערמים, וללא שינוי יהיו עוד רבים. בסופו של דבר, אחרי שכל ההצהרות הפוליטיות הישראליות והבינלאומיות משתתקות, נשארות צעקות הכאב של בני אדם במצוקה קשה.
ביולי אשתקד קבעו ברופאים לזכויות אדם כי הרשויות הישראליות אחראיות ליצירה מכוונת של תנאי חיים שנועדו להביא להשמדת האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. שנה של הפסקת אש לא שינתה את המציאות הזאת. כשני מיליון בני אדם עדיין כלואים במרחב שבו מחסור חמור בציוד רפואי ובתרופות, ללא אפשרות להיחלץ ממנו.
הג'נוסייד לא הסתיים עם הפסקת האש; דרך ביצועו השתנתה. ישראל שולטת בגישה לרצועת עזה דרך היבשה, הים והאוויר, ולכן גם באפשרות להכניס אליה או להוציא ממנה אנשים וסחורות. אי אפשר לנתק את השליטה הזאת מהאחריות למה שאנחנו עדים לו גם בשנה שחלפה מאז כניסתה לתוקף של "הפסקת האש". עבור הפלסטינים בעזה, המלחמה לא נגמרה. חורף נוסף בפתח, ושוב מאות אלפים ייאלצו לשרוד בקור באוהלים מוצפים ובבוץ.
תנאי חיים בסיסיים הם זכות של כל אדם. אי אפשר לשרוד שנה אחר שנה בחום ובקור קיצוניים, ללא טיפול רפואי מספק, ללא משככי כאבים וללא מוצא באופק.
אלה לא חיים.
קרן שביט היא רכזת פרויקטים במחלקה לשטחים הכבושים בעמותת רופאים לזכויות אדם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
