האומיקרון הוא וריאנט, הניאו-ליברליזם הוא מחלה כרונית

וריאנט האומיקרון של נגיף הקורונה הוא וירוס מדבק ביותר. המוטציות השונות המאפיינות אותו הפכו אותו למדבק פי שלושה או פי ארבעה מהווריאנטים הקודמים. העולם כולו חווה עלייה תלולה במספר הנדבקים, וכך גם בישראל. המאפיינים של הווריאנט החדש מקשים על ההתמודדות עם התפשטות ההדבקה. מנגד, דיווחים מדרום אפריקה ומבריטניה מעידים ששיעור החולים הקשים מהווריאנט החדש נמוך יותר, אם כי עדיין מוקדם לחוות דעה נחרצת על כך.

גם אם המחלה הנגרמת על ידי אומיקרון קלה יותר מזו של וריאנטים קודמים, המספרים הגבוהים עדיין עשויים להיתרגם למספר יחסית גבוה של מאושפזים. לכן, גם אם ההתפשטות המהירה של הנגיף מקשה על ההתמודדות עם המגיפה, אסור להמר על כך שמחלה מווריאנט האומיקרון תהיה קלה יותר. אך זה מה שלצערנו ממשלת ישראל כנראה החליטה לעשות.

שנתיים לתוך המגיפה, ממשלת ישראל לא הפנימה שניים מהשיעורים המרכזיים שהפנדמיה לימדה אותנו: ראשית, שהגישה הניאו-ליברלית מביאה לפשיטת רגל בהתמודדות עם הקורונה, כי התמודדות ראויה מחייבת מערכות ציבוריות חזקות, ומעורבות ממשלתית קוהרנטית. מערך החיסונים הצליח בישראל בגלל ההיערכות של קופות החולים הציבוריות. מדינות שבהן הממשלה התערבה בכלכלה, שבהן פיצו כראוי עצמאים ועסקים קטנים, ושיצרו מתווים למניעת פיטורים המוניים, צלחו טוב יותר את הגלים השונים של המגיפה.

שנית, למדנו שההנגדה בין בריאות וכלכלה היא טעות במקרה הטוב, ושקר במקרה הפחות טוב. הרי אם לא דואגים לבריאות, הפעילות הכלכלית נפגעת פעמיים, גם אם לא תהיינה הגבלות כלשהן. גם משום שאנשים חולים ממילא לא יוכלו לעבוד וגם בגלל העלות של התחלואה הגבוהה.

אך הממשלה כשלה. כבולה באמונה הניאו-ליברלית של ראשיה, היא ממשיכה לדקלם את המנטרה ש"צריך לאזן בין בריאות לכלכלה מתפקדת", ולסמוך על ה"שוק החופשי" שיוריד את מחירי הבדיקות הביתיות. לכן היא איננה מסוגלת לנקוט צעדים, שהיו תורמים להתמודדות עם המגיפה, ומפריטה את ההתמודדות עם פנדמיה תוך שהיא מגלגלת את האחריות לאזרחים והאזרחיות, לפעמים עד כדי אבסורד. הנה כמה דוגמאות:

הממשלה מסרבת להגביל אירועים המוניים (חתונות, אירועי תרבות) על אף סכנת ההדבקות, כדי להימנע מתשלום פיצויים. בינתיים, אזרחים ואזרחיות רבות לוקחים אחריות ונמנעים מלהגיע לאירועים כאלה באולמות סגורים. אלה שמגיעים, חשופים להדבקה.

מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' נחמן אש, מגלגל את האחריות על העובדות והעובדים כאשר הוא ממליץ להם ש"אם יש להם נזלת קלה, יישארו בבית". ההמלצה נכונה, אך היא אינה מציאותית, אם הממשלה אינה מתחייבת לפצות את העובדים על כל יום שאינם מגיעים לעבודה, ואם הממשלה אינה מתחייבת לפקח על המעסיקים שלא ינקטו צעדים כלשהם נגד עובדות ועובדים שנשארים בבית "בגלל נזלת".

הממשלה מעבירה לאזרחים את האחריות על ביצוע ומימון בדיקות (מלבד לא מחוסנים וקבוצות בסיכון). זאת, במקום להיערך מבעוד מועד, לחזק את צוותי המעבדה, לפתוח עוד עמדות בדיקה, ובינתיים לממן באופן מלא את הבדיקות הביתיות, כפי שמקובל במדינות רבות.

הממשלה מסרבת להציע מתווה ראוי למערכת החינוך (כיתות קטנות, קפסולות), ובפועל מספר המבודדים הולך וגדל. במקום להשקיע בצוותים ובמתקני אוורור שיפחיתו את ההדבקה, הממשלה מעמידה את ההורים בפני ההחלטה הלא פשוטה האם להישאר עם הילדים בבית מבלי לקבל על כך כל פיצוי, או לשלוח אותם לבית הספר בידיעה שהם עשויים להידבק.

לאורך שנים ממשלות ישראל לא השקיעו בתשתיות רפואיות ובכוח אדם רפואי. אנחנו יודעים שהתקינה בבתי החולים רחוקה מהנדרש, וגם שלפני הפנדמיה חולים שכבו חולים במסדרונות בחודשי החורף. כעת, אל מול הידבקות אפשרית של צוותי רפואה רבים, הממשלה התכוונה לגלגל את האחריות אליהם, והציעה שצוותי רפואה יגיעו לעבודה, גם אם הם חיוביים לקורונה.

לכולם ברור שבשבועיים הקרובים נגיע להדבקה המונית, מה שיביא לפגיעה קשה בפעילות הכלכלית השוטפת. פרנסתם של מאות אלפים תיפגע, לעתים באופן קשה. אך מבחינת הממשלה, כל אחד ואחת אחראים על עצמם. אין כל תוכנית כלכלית לפצות עובדים ועצמאים על אובדן פרנסה. הרי שר האוצר ליברמן משוכנע שתמיכה כלכלית מדינתית בכל מי שנפגע מהגל האימתני של הקורונה, היא "שוחד בחירות".

גל האומיקרון יביא את מספר הנבדקים לממדים להם לא היינו רגילים מהגלים הקודמים. גם ממשלה שהייתה לומדת מניסיון השנתיים האחרונות, היתה מתמודדת עם מספרי חולים גבוהים מאוד. אבל ההחלטה של הממשלה להפריט את ההתמודדות עם הקורונה תעלה לנו בבריאות ובפרנסה.

פרופ' דני פילק הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, החוקר פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותנועות פופוליסטיות. פילק הוא חבר הנהלה בעמותת רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה, ובין מייסדי תנועת עומדים ביחד.