דווקא עכשיו, חשוב לעודד תעסוקת ערבים

בתקופה האחרונה אנו עדים לקמפיינים הקוראים להעסקת עובדים יהודים בלבד. במפתיע או שלא, חלק ניכר מהקריאות מגיעות מהזירה החרדית. על הכבוד המפוקפק זה אחראי, בין השאר, אתר האינטרנט "כיכר השבת", בסקירה העשויה להתפרש כקריאה לפגוע בתקציבים המועברים לחברה הערבית בישראל באופן כללי, ובתעסוקתם בפרט. האתר הגדיל לעשות ואף פרסם פסק הלכה של הרב יצחק זילברשטיין, הקורא להעדיף עובדים יהודים.

הבולטות של הזירה החרדית בנושא מתעלמת מכך שקריאה לפגיעה בתעסוקת ערבים עלולה בהמשך לפגוע בתעסוקת חרדים, שהרי אותם חוקים, אמנות ונורמות המתייחסים לתעסוקת ערבים, מתייחסים גם לתעסוקת חרדים. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (שנחקק בעקבות אמנת האו"ם מספר 111 בדבר אפליה בתעסוקה ובמשלח יד, 1958), למשל, נועד להבטיח שוויון הזדמנויות בעבודה של קבוצות שונות באוכלוסייה, ובהן מיעוטים לאומיים ודתיים, ומי שמחזיקים בהשקפות שונות.

יתר על כן, במדינות רבות, למשל שווייץ, מוסלמים ויהודים הדתיים הם שתי הקבוצות שחוות הכי הרבה חסמים בשוק התעסוקה; וגם דיווחים בארה"ב מלמדים על עלייה תלולה בתלונות על אפליה בתעסוקה של מיעוטים דתיים. כך שניתן לשער שהקריאה לפגוע בתעסוקה של קבוצת מיעוט דתי אחת תזמין גם פגיעה בתעסוקתם של קבוצות מיעוט דתיות אחרות. ואכן, גם במדינת ישראל, שמוגדרת פורמלית כמדינת הלאום היהודי, קיימת אפליית שומרי שבת בתחום התעסוקה.

פרט לכך, ניתן היה לצפות שהקריאה לפגוע בתעסוקת ערבים תיסמך על מקורות הלכתיים כלשהם, אך "כיכר השבת" והרב זילברשטיין לא טרחו לציין מקור הלכתי לקריאות שלהם. ככל הנראה, אי אפשר לבסס הלכתית את הקריאה לפגוע בערבים בכלל וערביי ישראל בפרט, כפי שאנסה להוכיח בשורות דלהלן.

במקורותינו מגוון חיובים שעניינם דרכי שלום. בין חיובים אלה נמצאים החיוב לפרנס עובדי עבודה זרה, לבקר את החולים שלהם ולקבור את מתיהם (גיטין ס"א ע"ב). מכיוון שחיוב זה חל גם על אלה המוגדרים כעובדי עבודה זרה, הוא מייתר לנו את הצורך לקיים דיון אם הערבים המוסלמים עובדים לאותו אל שהיהודים הדתיים עובדים לו או שלא. כלומר בפרספקטיבה של חז"ל, השלום מושג דווקא באמצעות סיפוק צרכים פיזיים של אלה העלולים להיחשב במקרים מסוימים כאויבים שלנו. כך מספרת הגמרא (ביצה כ"א ע"א) על שמעון התימני שלא הגיע בחג לבית המדרש ללמוד. כאשר שאלו אותו לפשר הדבר, ענה: בלשת (קבוצת חיילים שבאו לעשות חיפוש) באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר, ושחטנו להם עגל כדי לפייסם והאכלנום בו ופטרנום לשלום.

חשוב לציין שככל שנגיע למסקנה שהיהודים והערבים המוסלמים עובדים לאותו אל, אין צורך להיעזר במושג "דרכי שלום", אלא ניתן להיעזר בנורמות הלכתיות שונות המחייבות להתנהג על פי כללי המוסר והצדק ולגמול גמילת חסדים.

בנוסף, ישנם מקורות הלכתיים שונים המצביעים על הקשר שבין עלייה בפשיעה ובאירועים ביטחוניים לבין פגיעה בתעסוקה של אזרחים. כך כותב הרב שניאור זלמן מלאדי: "וחייב כל אדם ללמוד לבנו מלאכה או לעסוק בסחורה ואם אינו עושה כן כאלו מלמדו לסטות שסופו ללסטם את הבריות בשביל פרנסתו" (שולחן ערוך הרב, אורח חיים סי' קנו, ב), כלומר קיים חיוב לאב ללמד את בנו מקצוע לצורך תעסוקה, כי אחרת הבן יהפוך להיות גנב. פסק הלכה זו מבוסס על המופיע בברייתא (קידושין כט ע"א).

הקשר שבין פגיעה בתעסוקת ערבים לעלייה בפשיעה מוזכר גם בהמלצות ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (עמוד 31).

גם לפי הרוב המובהק של התיאוריות הקרימינולוגיות הקלאסיות, פשיעה היא בין היתר תוצאה של פגיעה בהזדמנויות תעסוקתיות ראויות. למשל, תיאוריות המתח של רוברט מרטון, שמדבר על הפער שבין המטרות המוגדרות של התרבות לבין ההזדמנויות הקיימות במבה החברתי, כאשר בחברה מערבית, המטרות המוגדרות של החברה הן בראש ובראשונה הצלחה כספית וחומרית. לפי מרטון, כאשר המערכת התרבותית מציבה מטרות להצלחה משותפת לכל האוכלוסייה ובו-בזמן מגבילה עבור חלק מהאוכלוסייה את הדרכים המותרות להשגת מטרות אלה (במקרה שלנו, הזדמנויות תעסוקתיות ראויות), נגרמת התנהגות סוטה בקרב קבוצות אלה, שנאלצות להשיג את המטרות (רווחה כלכלית) בצורות לא מקובלות.

תיאוריית תסכול סטטוס של אלברט כהן גורסת כי צעירים זקוקים לקבוצות השתייכות, ובהיעדר האפשרות להצטרף לקבוצות מקובלות יתחברו לקבוצות של עבריינים; תיאוריית הפיקוח של הרשי מסבירה היטב את הקשר שבין פגיעה בתעסוקה לעלייה בפשיעה, כשלדברי הרשי אנשים נמנעים מלבצע עבירות מחשש שיאבדו משהו (קריירה, תעסוקה, משפחה, חברים וכן הלאה), וכך משרה קבועה, אם היא מעניינת ורווחית, עשויה להרתיע אדם מביצוע עבירות; תיאוריית הפיקוח מנבאת הבדלים משמעותיים בשיעורי פשיעה בין מועסקים ללא מועסקים, בין סטודנטים לצעירים שאינם לומדים, ובין נשואים לרווקים.

ואכן, חוסר המעש של צעירים ערבים במדינת ישראל הוא גבוה מאוד ביחס למדינות OECD, וכך גם מעורבותם בפשיעה (המלצות ועדת המנכ"לים, עמוד 39).

לסיכום, בהסתמך על מקורות דתיים ומודרניים, נראה שיש צורך לקדם שוויון הזדמנויות בעבודה ביתר שאת, דווקא בזמן מלחמה; וכפי הנראה, הקריאה לפגוע בתעסוקת ערבים לא רק שאינה פותרת את הבעיה, אלא מעמיקה אותה בהרבה.

יעקב יוסף טייכמאן הוא קרימינולוג בהתמחות שיקום ותיקון