דבר תורה לראש השנה: לא ליהודים בלבד

כותב אורח: הרב דוד מנחם

לראש השנה העברי יש שני ראשים, יהודי ואוניברסאלי.

מצדו היהודי אנו חוגגים את זיכרון חירותנו. על פי מסורת חכמים בראש השנה הופסק השעבוד מאבותינו שבמצרים.

מצידו האוניברסאלי אנו מזכירים את יום הדין, היום בו הבורא דן את ברואיו כולם. כל באי עולם עוברים לפניו כבני צאן. על המדינות בו יאמר: איזו לחרב איזו לשלום. איזו לרעב איזו לשבע. בתפילות ראש השנה אנו קוראים לכל העמים שיעשו כולם אגודה אחת ויקבלו את ה' למלך. לפני תקיעת השופר אנו מזמינים אותם לתקוע כף זה עם זה באהבה וחיבה: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵא-לֹהִים בְּקוֹל רִנָּה".

ראש השנה העברי קורא לנו לחשב חשבונו של עולם. לצאת מעצמינו קצת. לא להתרכז רק בחשבון הישראלי יהודי.

בהתבוננות שנייה נמצא שגם הסיבה הלאומית לראש השנה מפעילה רעיון אוניברסאלי; עם ישראל יצא ממצרים כדי לספר לעולם על אפשרות שהאדם יכול לצאת לחירות. האדם הוא יצור חופשי. במצוות רבות התורה מצווה אותנו על הצדק, היושר וההגינות שעלינו לנהוג עם זולתנו, והיא מנמקת את דבריה בעובדה שהיינו עבדים במצרים. הרגשנו את נחת זרועו של השעבוד. למדנו על בשרינו מהי השפלה ומהו שעבוד. לכך עלינו להתנגד לכל סוג של שעבוד שמושם עלינו או על אחרים. חווינו את החופש הגשמי והרוחני כדי שנדע את טעמו הטוב ונדרוש אותו לעצמנו ולאחרים.

ארבעת חגי חודש תשרי מלמדים אותנו שההכרה הלאומית שלנו תלויה בזכירת מחויבותנו העולמית. כפי שאמרנו ראש השנה הוא יום אוניברסאלי. אחרי שעברנו אותו אנו זוכים ליום כיפור שהוא יום לאומי פרטי משלנו. לאחר מכן מגיע חג הסוכות האוניברסאלי, במקדש שבירושלים מקריבים 70 פרים בעד 70 אומות העולם. על פי הנביא זכריה זהו חג שלעתיד לבוא יעלו כל הגויים לחוג אותו בירושלים. לאחריו בא יום שמיני עצרת הלא הוא חג שמחת תורה, יום חגיגה לאומית שלנו בלבד. כפי שאמרו חכמים במדרש שה' מבקש מאיתנו: "עכבו עצמכם לפני עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".

בראש השנה, עם תקיעת השופר והתפילות, אתפלל לבורא העולם שישפוט את עולמו בחן חסד ורחמים וישפוט לנו ולשכננו שלום אחווה ושלווה.

דוד מנחם הוא רב קהילה בירושלים, פייטן ומוסיקאי