בית הקפה שנלחם על חיי הילדים במחנה הפליטים דהיישה

במרחק הליכה קצר מסמטאותיו הצרות של מחנה הפליטים דהיישה בבית לחם, על גג מבנה המשקיף על כביש ירושלים-חברון, פועל בית קפה קטן בשם לַילכּ. כיסאות פלסטיק ומתכת ישנים הומרו לנדנדות מאולתרות, ומשטחי עץ שהוצמדו זה לזה הפכו לשולחן פיקניק, בסמוך לטרמפולינה גדולה.

התפאורה הצנועה של בית הקפה היא פרי עבודתה של קבוצה בת 14 ילדים מדהיישה, בני 12-16, שביקשו להקים מעין מועדון פנאי שיספק לבני גילם אלטרנטיבה לדפוסי הפעילות הבעייתיים שנפוצו בקרב ילדים ובני נוער במחנה, כגון עישון, התנהגויות תוקפניות או משחקי וידאו אלימים. בבית הקפה, הילדים מוצאים מרחב שבו הם יכולים לתעל את חרדות היום-יום לפעילויות חיוביות ולאינטראקציות חברתיות.

"כשאני יוצאת מהמחנה לכביש הראשי, אני לא חושבת פעמיים", אומרת סדרה, בת 14, אחת המשתתפות בפרויקט. "הרגליים שלי מוליכות אותי ללילכ, כי שם אני הכי מועילה לקהילה שלי".

לילכ הוא אחד משורה של מועדונים חברתיים ברחבי הגדה המערבית שמיועדים ל"מגיני זכויות ילדים צעירים", המהווים את מועצת הילדים הפלסטינית. המועצה היא יוזמה לאומית מבית היוצר של התנועה הבינלאומית להגנה על ילדים – סניף פלסטיןDCI-P) ), המפעילה בבתי הקפה גם סדנאות ייעודיות בנושא זכויות אדם.

DCI-P הוא אחד משבעת ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים שמשרדיהם נסגרו על ידי הכוחות הישראלים באוגוסט האחרון, אחרי ששר הביטחון, בני גנץ, הכריז עליהם כ"ארגוני טרור" – החלטה שלא התבססה על כל ראיה ממשית. הארגון הוא חלק מתנועה עולמית שבסיסה בז'נבה, ועובד בפלסטין מאז 1991, במעקב אחר הפרת זכויות מצד הרשויות הישראליות והפלסטיניות כאחד.

מוחמד, צעיר נוסף בן 14 ממחנה דהיישה, מקשר בין רגשות התסכול והחרדות האישיות שלו לבין מציאות החיים תחת המשטר הצבאי, הכוללת פשיטות צבאיות ומעצרים תכופים במחנה והפרה מתמשכת של שגרת חיי תושביו. מוחמד גם מכיר בכך שהקהילה חשה מוצפת וחסרת אונים.

"הכיבוש אחראי על כל כך הרבה בעיות שילדים סובלים מהן היום, וכך גם ההזנחה מצד הקהילה המקומית", הוא אומר.

חייו של מוחמד עצמו הושפעו מהמפגשים הישירים עם הצבא הישראלי. אחיו הגדול נכלא בגיל 17 לשבע שנים, ובשנים האחרונות חיילים השתמשו במוחמד בשלוש הזדמנויות שונות כמגן אנושי במהלך פשיטות על המחנה, כדי שתושבים לא יזרקו עליהם אבנים. תקריות אלה עוררו בו את הרצון להבין מה הצבא עושה לילדים שהוא עוצר, ומה ניתן לעשות כדי לעצור בעדו.

"המטרה האישית שלי עכשיו היא לתעד מעצרי ילדים והשימוש בהם כמגנים אנושיים על ידי הכוחות הישראליים במחנה, כדי לשלוח לעורכי הדין של DCI-P ולעזור להם", הוא מוסיף. "שמעתי מהרבה חברים (שנעצרו על ידי הצבא הישראלי; פע"כ) על איך הכריחו אותם להודות בדברים שהם לא עשו".

אייהאם בן ה-13 הצטרף לצוות לילכ בקיץ האחרון. הוא מגיע בשביל הכיף, הוא מודה, אבל הוא גם רוצה לעזור לילדים בני גילו לנצל את הזמן שלהם בצורה מושכלת יותר מאשר לבלות שעות מול מסך המחשב.

"אף פעם לא ידעתי שאנחנו יכולים להגן על הזכויות שלנו מול הפלישות הצבאיות התכופות והמעצרים ההמוניים במחנה", הוא אומר, "אבל למדתי שאנחנו יכולים לעזור לעורכי הדין ולאנשים שחושפים את המציאות הקשה שלנו".

הצוות של לילכ נפגש בבית הקפה כקבוצת מתנדבים מקומית, במטרה ליצור "סביבה חברתית ידידותית" עבור ילדי מחנה הפליטים, שבה יוכלו לבטא את מצוקותיהם. הם צבעו את קירות בית הקפה וציירו עליהם דמויות פלסטיניות, כגון העיתונאית שירין אבו עאקלה והמאייר נאג'י אל עלי – איורים של דמויות מופת שאליהם הם שואפים להידמות.

סדרה מסבירה שהלחץ המופעל על החברה הפלסטינית מוביל לתחושה קולקטיבית של חוסר ודאות וחוסר אונים. "אין לנו מרחבים שבהם אנחנו יכולים לשחק ולשתף במה שעובר עלינו, או ללמוד מיומנויות חדשות" היא אומרת, בטרם תביא עוד ועוד דוגמאות לכמה חשובות לה החברויות שנוצרות באמצעות הסיוע לבנות גילה באתגרים חברתיים שונים.

"אחת החברות שלי סבלה מהתעמרות בבית הספר ועברה תקופה קשה, והיא הרגישה שלא מקשיבים לה בבית. אז אני הקשבתי לה ודיווחתי ליועצת של בית הספר על מה שהיא עוברת, ועזרתי לה להשיב את הביטחון העצמי שלה. לא הייתי יודעת איך לעשות את זה אלמלא סרט שראינו באחת הסדנאות של DCI-P על בריונות ובניית אמון אצל ילדים".

יד ימינו של הכיבוש

אחת מאבני היסוד של עבודת DCI-P היא העצמת הסביבה המשפטית והפסיכולוגית עבור ילדים פלסטינים בשטחים הכבושים, במטרה להקל על ההשלכות של האלימות המובנית והיום-יומית. בנוסף על הסדנאות ועבודת התיעוד, הארגון מוביל את הדרישה לשינוי המבנה המשפטי ביחס לילדים.

"בשלבים הראשונים של הקמת הרשות הפלסטינית, כל דיבור על בתי משפט שמתמחים בנוער היה כמעט בגדר בדיחה, אבל עכשיו יש לכך תומכים רבים", אומר מנכ"ל הארגון, ח'אלד קוזמר. "אני גאה לומר שיש לנו כעת את החוק להגנת הנוער, שהוא אחד הטובים מסוגו בעולם הערבי".

עורך דין של DCI-P המייצג קטינים במערכת המשפט של הרשות הפלסטינית, שביקש להישאר בעילום שם בשל החשש מפני הרשויות הישראליות, אומר שהתפיסה הבסיסית של הגורמים המשפטיים העוסקים בקטינים השתנתה מראייתם כעבריינים הראויים לעונש, לקורבנות הזקוקים לעזרה. DCI-P הוביל תהליך ארוך, בשיתוף פעולה עם המשטרה, מערכת המשפט והמשרד הפלסטיני לעניינים חברתיים, לשינוי החוק הפלסטיני בכל הנוגע לקטינים, תוך העמדת טובתם בראש סדר העדיפויות ומניעת עבריינים צעירים מחזרה למעשי אלימות או הפרות חוק.

קוזמר סבור כי ישנה עוד עבודה רבה שצריכה להיעשות עם הרשות הפלסטינית בתחום, אבל הבעיה הגדולה יותר היא עם המערכת הישראלית, "במקום שבו אין כל צדק לילדים, ניתן לעשות רק תמרונים שונים בניסיון להקטין את חשיפתם לאי-צדק".

מאז תחילת שנת 2022 ועד לכתיבת שורות אלה נהרגו, לפי DCI-P, 40 ילדים פלסטינים. 22 מהם  נורו למוות על ידי חיילים או מתנחלים בגדה המערבית, עלייה משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. כרגע יושבים בבתי הכלא הישראליים כ-180 ילדים, ועוד מאות עצורים לתקופות שונות. בבתי המשפט הצבאיים, הדנים בתיקי קטינים ובוגרים כאחד, שיעור ההרשעות עומד באופן עקבי על 95% עד 99%.

"בתי המשפט הצבאיים מהווים את יד ימינו של מערכת השליטה של הכיבוש הישראלי", אומר קוזמר. "מצד אחד, הם נועדו להעניש כל פלסטיני, ומצד שני, להכשיר את הפשעים שמתבצעים נגדם".

לאור זאת, הפעילות ההסברתית בזירה הבינלאומית הפכה למרכיב חיוני בעבודת הארגון, מסביר קוזמר, בתקווה שלחץ חיצוני יסייע בדרישה לתת דין וחשבון ולקחת אחריות. ובאשר לעבודת השטח, "בעזרת מועצת הילדים הפלסטינית אנחנו מנסים לנטוע בילדים תקווה לגבי עתידם, לתמוך בהם בתקופת המעבר הקשה של גיל ההתבגרות, ולהציל את חייהם", הוא מוסיף.

המועצה פועלת להעצים ילדים לא רק באמצעות סדנאות הכשרה, אלא גם באמצעות מפגשים עם נציגי מדינות זרות וארגונים בינלאומיים, כולל שרים, דיפלומטים ומנהלי סוכנויות או"ם. כחלק ממאמצי DCI-P, עובדים סוציאליים מתרכזים בסיוע לימודי ואישי לילדים בסיכון, באמצעות תוכנית פסיכו-דרמה ייעודית ותוכניות אחרות.

"אנחנו מנסים ליצור רשת בטוחה עבור ילדים-קורבנות, שכן המעגלים האלה הופכים לרשתות תמיכה חברתיות ופסיכולוגיות יעילות, המנגישות לעשרות ילדים הזדמנויות חדשות", אומר פסיכולוג העובד עם הארגון, וביקש להישאר בעילום שם בשל החשש מפני הרשויות הישראליות. "אבל כל זה עומד כעת בסכנת הכחדה, אם אכן יאלצו את ארגון DCI-P לסגור את שעריו".

פאטמה עבד אלכרים היא עיתונאית פלסטינית מרמאללה. הכתבה פורסמה לראשונה במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי.