בדרך לבית הלבן, ביידן צריך לעצור במדינה פלסטינית

אין מה לקנא בנשיא ג'ו ביידן. הקמפיין שלו לכהונה שנייה נראה כמו תאונה בשידור חי. ביידן איבד לא מעט מהתמיכה בגלל המדיניות שלו כלפי ישראל ועזה במלחמה הנוכחית. ניתן לטעון לזכותו שניסה לעשות את הדבר הנכון על ידי מתן הגיבוי לישראל לאחר המתקפה הנוראית של חמאס, אולם ההידרדרות המהירה של התגובה ויצירת המשבר ההומניטרי חסר התקדים בעזה מוכת המשברים ההומניטריים, נראית כאילו ביידן לא ניסה בכנות לעצור את ההשתוללות.

>>ביידן לא יכול לשחרר את פלסטין

מאז תחילת המלחמה ברצח 1,200 ישראלים, נהרגו כמעט 20,000 פלסטינים, רובם נשים וילדים, 1.7 מיליון עקורים בתוך עזה שהפכו לחסרי בית, אלפים נוספים עדיין קבורים תחת ההריסות. מספר החיילים הישראלים שנהרגים בעזה מטפס במהירות. המלחמה, כך נראה לרבים, היא לא נגד חמאס אלא נגד הפלסטינים בעזה, והיא ממשיכה בתמיכה שקטה של ממשל ביידן.

חלקים חשובים בקואליציה סביב המפלגה הדמוקרטית הגיבו בקריאות להחרים את הבחירות לנשיאות בעוד קצת יותר מעשרה חודשים. 70 אחוז מהמצביעים בגילאי 18-34 מביעים תמיכה במאבק הפלסטיני (לא לבלבל עם תמיכה בחמאס), והכתובת על הקיר לא יכולה להיות ברורה יותר. אף מועמד דמוקרטי לא יכול לנצח בלי תמיכה של הצעירים והערבים-אמריקאים (שהם קבוצה חשובה מאוד במישיגן ובווירג'יניה, שתי מדינות עם רוב דמוקרטי קטן מאוד).  אפילו בקרב קהילות יהודיות, התמיכה האוטומטית בישראל של נתניהו לא מוסיפה נקודות זכות לביידן.

החדשות הטובות בשביל ביידן הן שהדבר הנכון והמוסרי לעשות עבור ישראל הוא גם הדבר הנכון והמוסרי עבור פלסטין וגם עבור ארה"ב והקמפיין שלו. עשרה חודשים יכולים לשנות את העולם ולהפוך לגמרי את המומנטום בקמפיין לנשיאות ולהציל (באמת) את הדמוקרטיה ואת האנושות מפני כהונה שנייה של דונלד טראמפ.

כיצד? לפני שבועיים פורסם מכתב שחתמו עליו יותר מ-1,500 אקדמאים ונציגים מקהילות רבות, הקורא לביידן לכפות הפסקת אש מיידית ולנוע מניהול הסכסוך לפתרון הסכסוך בתוך זמן קצר והגיוני. הנשיא חייב לבחון את הפתרון, שכולל את שיקום עזה, וחשוב מכך, מחבר מחדש את רצועת עזה עם הגדה המערבית תחת הנהגה פוליטית פלסטינית אחת.

אולם אסור לעצור כאן. אנחנו נמצאים ברגע פוליטי נדיר, שבו חמאס הוחלש ככוח שלטוני, אבל אם הוא לא יוחלף באופן מסודר, קיימת סכנה שייווצר ואקום פוליטי וצבאי שיוליד הידרדרות ופרגמנטציה נוספת, כמו שראינו בעיראק, סוריה, לוב, או תימן.

ביידן יכול להציג יוזמה, שמחולקת לפרקי זמן של חצי שנה עד שנתיים. בשלבים הראשונים להסתייע במדינות ערב שמעוניינות להיות מעורבות בפתרון כמו איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, קטר, מצרים, ירדן, סעודיה, וגם טורקיה. צריך יהיה לרתום גם את האיחוד האירופי וכסף אמריקאי להשקעות עצומות בבנייה ותשתיות – תוכנית מרשל לפלסטין.

במקביל, ביידן צריך להודיע לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, שכהונתו הסתיימה ושעליו להיערך לבחירות כלליות, חופשיות ודמוקרטיות בתוך חצי שנה. כדי שהבחירות יזכו באמון ממשי מהעם, ישראל חייבת לשחרר את האסירים הפוליטיים, ובראשם הפוליטיקאי האהוד ביותר בקרב הפלסטינים, מרוואן ברגותי. תאריך יעד להקמת מדינת פלסטין לא יחרוג משנתיים ימים מתחילת המהלך. לא עוד תהליך שלום לשם תהליך, אלא תהליך עם תאריך יעד וסיום קרוב ומוחלט. מדינת פלסטין תתקיים בגבולות 67' בגדה המערבית, ברצועת עזה, ובירתה מזרח ירושלים.

מה עם ישראל תסרב? לנשיא יש הרבה יותר כוח ממה שהוא מוכן להודות בו. אם בתחילת כהונתו תומכיו קיוו שהוא יידמה לאייקון דמוקרטי כמו הנשיאים פרנקלין רוזוולט או לינדון ג׳ונסון, ביידן עכשיו צריך לחפש מודל חיקוי דווקא אצל נשיא רפובליקני, ג'ורג' בוש הראשון. ב-1991, אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, בוש החליט לנצל את הקואליציה הרחבה שגיבש עם מדינות ערב, ושנייה לפני התפרקות ברית המועצות קרא לכינוס ועידת השלום במדריד.

ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ידע שכל הסכם שלום יחייב את ישראל להתפשר על השטחים הכבושים, וסירב להתייצב. בוש סימן מיד שסירוב הוא לא אופציה. הוא פנה לקונגרס וביקש להקפיא את הערבויות לישראל בסך 400 מיליון דולר לסיוע בשיכון גל העלייה שהגיע אז מברית המועצות. מרגע ששמיר הבין שהאיום אפקטיבי, הוא התרצה וישראל התייצבה לוועידה. ישראל התיישבה, לראשונה, סביב שולחן אחד עם נציגים מכל שכנותיה במזרח התיכון, ואפילו עם הפלסטינים, שהיו חלק ממשלחת משותפת עם ירדן.

ועידת מדריד הובילה לניצחון הפוליטי הכי גדול של השמאל-מרכז בישראל בבחירות שנערכו כשנה מאוחר יותר. מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין הקימה קואליציית שלום בתמיכת המפלגות הערביות, וכעבור שנה נחתמו הסכמי אוסלו ורבין ויאסר ערפאת לחצו ידיים בתמונה מפורסמת בית הלבן.

קשה לזכור היום, אבל בעקבות הסכמי אוסלו ישראל זכתה לפריחה כלכלית ומדינית חסרת תקדים. מדינות, שסירבו קודם לכן לקיים יחסים דיפלומטים עם ישראל, פתחו דף חדש, ומותגים בינלאומיים כמו מקדונלדס ומיצובישי ועשרות חברות אחרות הגיעו לישראל רק על כנפי התקווה ששלום מגיע.

לביידן יש הזדמנות וחובה ללכת בצעדיו של בוש. לא רק בגלל שמהלך כזה יביא ליציבות במזרח התיכון, אלא הוא גם יעזור לו לנצח את הבחירות בבית. יוזמת שלום כזו תסייע בבניית גשרים בין הקהילות בארה"ב, תסייע במאבק באנטישמיות ובאסלאמופוביה, ותיתן חיים חדשים למפלגה הדמוקרטית במניעת כהונה שנייה מטראמפ.

בשורה התחתונה, תקווה מנצחת. הרבה יותר מאשר פחד. ביידן צריך לזכור את זה מימי הקמפיין שלו לסגן הנשיא ב-2008. הדרך לניצחון ב-2024 עוברת דרך יוזמת שלום כוללת לישראל ופלסטין עם כל הגזרים והמקלות על השולחן.