אסון הנפט הוא תולדה של הפקרות מתמשכת
הזיהום הנרחב בחופים מעורר שאלות קשות שדורשות שקיפות מלאה בחקירת האסון. אך לצד זה נדרש גם שינוי של המדיניות הנוגעת לתחום האנרגיה, שכולל תיקוני חקיקה, עצירת תוכניות לחיפושי נפט והקמת מסופים, ומעבר מהיר לאנרגיית שמש
כבר על פני הדברים, מתעוררות בעקבות זיהום הנפט בחופים שאלות קשות: איך הממשלה טוענת שאי אפשר לדעת מהיכן הגיע זיהום הנפט העצום בחופים – כאשר ישראל יודעת לזהות כל סירת דייג ליד חופי קפריסין? למה הוציאו צו איסור פרסום על כל פרטי החקירה? האם מי שזיהם ביודעין יימנע מלהסתיר ראיות, אם החקירה תהיה חסויה?
מדוע הליכוד מנע דיון בנושא הזיהום בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת? ממה בדיוק הם חוששים? איך אין לממשלה תוכנית מגירה לטיפול בזיהומי נפט? מדוע משרד האוצר ממשיך לחסום תקצוב של מהלכים בסיסיים בתחום? ומי אמור לטפל בזיהומי הנפט החמורים יותר שיגרמו מהקידוחים הנעשים בים העמוק שלידינו?
פעילי סביבה מפגינים מול בית המשפט העליון בירושלים בעקבות אסון הנפט בחופי ישראל, ב-23 בפברואר 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
המענה לשאלות האלה מחייב, קודם כל, שקיפות מלאה בחקירת האסון. דרוש גם שינוי בהתייחסות לזיהומי נפט: במקום הגישה הסלחנית (שננקטה שוב ושוב, למשל, ביחס לזיהומי הנפט שגרמה חברת קצא"א) – דרושה מדיניות תקיפה וענישה אמיתית של העבריינים; צריך לאשר ולתקצב תוכנית לאומית למניעת זיהומי נפט; צריך לקדם יצירת שיתוף פעולה אזורי אמיתי למלחמה בזיהומי הנפט ובאחראים להם.
חשוב ודחוף לתקן את חוק הנפט האנכרוניסטי שנחקק ב-1951 ולהכפיפו לעקרון "המזהם משלם". התיקון הדרוש חייב להבטיח פיקוח סביבתי אמיתי על קידוחי נפט וגז. כחבר כנסת לא הצלחתי בכל הניסיונות לקדם תיקון כזה מול ההתנגדות של טייקוני הגז ושותפיהם הפוליטיים.
המאבק בזיהומי נפט הוא חיוני, אבל מסובך וקשה מאוד. אי אשר לתקן לגמרי את נזקיהם של אסונות נפט, וקשה מאד לטפל בהם. אסונות כאלה צריך פשוט למנוע. ואת האסון הבא נוכל למנוע רק אם נשנה באופן יסודי את המדיניות.
צריך להפסיק את היחס המתירני לקידוחי הגז והנפט ולטייקונים המקדמים אותם; אסור להמשיך לאשר בסיטונות תוכניות לחיפוש נפט ליד החופים, ובכלל זה חיפוש והפקת נפט באזור הקרוב לחוף פלמחים, שגם הוא נפגע בזיהום העכשווי; צריך לעצור את התוכניות להקים שני מסופי נפט חדשים במפרץ חיפה ולהרחיב את אלה הקיימים וגם את התוכנית להקים מסוף דלקים חדש באשדוד.
חיוני במיוחד לעצור את התוכנית המופרעת החדשה להפוך את אילת ואשקלון לנמלי נפט ענקיים עם צינור ענק ביניהן, שיאפשר לייצא לאירופה את הנפט מהמפרץ הפרסי. התוכנית הזו היא מרכיב כלכלי מרכזי בעסקה של נתניהו עם שליטי המפרץ.
הרעיון הוא להזרים נפט מהמפרץ הפרסי לנמל ינבוע, בחוף הסעודי של ים סוף, להטעין אותו שם על מכליות ענק, לפרוק אותן באילת – שתהפוך לנמל נפט עצום – ולהשמיש את הצינור המתפורר של קצא"א להעברת הנפט על פני הנגב כולו עד לאשקלון, משם הוא ייוצא במכליות לאירופה.
מימוש התוכנית הזו עלול להמיט חורבן על מפרץ אילת והתיירות בו, להחריב את שמורות הטבע בנגב ולאיים על יכולות התפלת המים של ישראל, שכן הים התיכון הוא המקור העיקרי למי השתייה שלנו.
הגיע הזמן שגם ממשלת ישראל תבין סוף סוף שנפט וגז אינם חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה – לא רק בגלל משבר האקלים, אלא גם בגלל הנזקים המיידים הנוספים שהם מייצרים. מעבר מהיר לאנרגיית שמש הוא אפשרי ונכון מכל הבחינות. גם בתוספת אגירת אנרגיה, אנרגיית שמש היא כבר היום גם זולה יותר ובוודאי גם בטוחה יותר.
לקראת הבחירות הקרובות התארגנו פעילי התנועה הסביבתי לדרוש מכל הפוליטיקאים להתחייב לדברים הבסיסיים האלה. את ההתארגנות הלוחצת על הפוליטיקאים להתחייב לכך ניתן למצוא כאן.
ד"ר דב חנין כיהן כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הסביבה ויו"ר השדולה הסביבתית בכנסת
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
