אירופה יכולה ללחוץ כלכלית על ישראל, השאלה אם היא רוצה

אם היו תקוות שביקורו בישראל של שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, יניא את ישראל מהחלטתה לספח רשמית חלקים נרחבים מהשטחים הכבושים, הן נכזבו במהירות.

בפגישות שקיים מאס עם גורמים ישראליים רשמיים הוא ביטא "דאגה כנה ורצינית" לעתיד פתרון שתי המדינות בעקבות הסיפוח והזהיר שיש מדינות באירופה הדורשות הטלת סנקציות על ישראל או הכרה בפלסטין כמדינה. אולם מאס הדגיש שגרמניה לא דנה ב"תג מחיר" על מדיניות ישראל, אלא רק מעוניינת בדיאלוג בנושא.

הבהיר שגרמניה לא תגבה מישראל "תג מחיר" על סיפוח. שר החוץ הגרמני הייקו מאס בפגישתו של שר החוץ גבי אשכנזי (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

למרות האזהרה שהשמיע, דבריו של מאס מאשרים את התפיסה הרווחת כי לא סביר שהאיחוד האירופי – שגרמניה היא חברה בכירה בו ושממלא תפקיד משמעותי בפוליטיקה ובכלכלה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני –  יפעל פעולה של ממש כדי למנוע סיפוח. למרות הכרזות חוזרות ונשנות על התנגדות למהלך זה, מחלוקות פנימיות בנוגע לדרך הפעולה משסעות את זרוע החוץ של האיחוד האירופי, המשותקת גם בשל ההכרח להגיע לקונצנזוס מלא בין 27 החברות בו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אולם שני מקורות דיפלומטיים באיחוד האירופי אמרו למגזין 972+ כי ייתכן כי "התפיסה הרווחת" זו ממעיטה מיכולתו של מהלך משמעותי, שהאיחוד האירופי מסוגל לנקוט כדי לתרגם את כוחו הכלכלי העצום לכדי השפעה פוליטית. הבעיה היחידה היא שהאיחוד בוחר שלא לעשות זאת.

כדי שהענק האירופי יאמר את דברו על הבמה העולמית, עליו לעשות זאת פה אחד. די בהתנגדות של אחת החברות בו כדי למנוע הצהרות או מעשים בתחום מדיניות החוץ. הדרישה הזו היתה מכשול מכריע בפני גיבוש מדיניות אירופאית אפקטיבית בעניין ישראל-פלסטין. בעוד שקבוצה של חברות האיחוד ניסתה לדחוף את הגוש לעבר עמדה ביקורתית כלפי המעשים של ממשלת ישראל, קבוצה אחרת דחפה באופן קבוע בכיוון ההפוך.

החברות של נתניהו באיחוד האירופי

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו טיפח בהתמדה בעלי ברית בקבוצת וישגראד, הכוללת את הונגריה, צ'כיה, פולין וסלובקיה, המסרבות לבקר את ישראל באופן פומבי ורואות בה נפש תאומה. אין פירוש הדבר שהן חיות לגמרי בשלום עם התפיסה, שמדינות יכולות לספח שטחים באמצעות לוחמה. הרי רק לפני שלושה עשורים, הן היו כולם מדינות לוויין של ברית המועצות. גם לתקדים האירופי ביחס לחצי האי קרים, שרוסיה סיפחה בשנת 2014 (ובתגובה הטיל האיחוד סנקציות על מוסקבה) יש משקל.

אם כן המחלוקת העיקרית באיחוד האירופי לא נוגעת לעמדתו כלפי הסיפוח, כי לדרך המוצלחת ביותר לעצור אותו.

מקור דיפלומטי שביקש להישאר בעילום שם שכן נאסר עליהם להתבטא באופן פומבי בנושא, סיפר למגזין 972, שהמחלוקת מתמקדת יותר בטקטיקה ופחות במהות, ובעיקר בשאלה האם ישראל תושפע יותר מגינוי פומבי או מפניות לא-רשמיות.

ישראל מתעלמת מהמחאות האירופיות נגד הכיבוש. חיילים מאבטחים הריסת מבנים בגדה המערבית שנתרמו על ידי האיחוד האירופי (צילום: ויסאם השלאמון / פלאש 90)

הדיפלומט הסביר, שמחנה אחד באיחוד האירופי טוען שכוונות הסיפוח של ישראל ברורות ולכן יש להרתיע אותה באופן מיידי, ואילו המחנה השני טוען שעדיין מוקדם מדי לפעול.

שני הדיפלומטים, שדיברו עם +972, אומרים שהביקורת לא באה רק מהמדינות "הרגילות" – צרפת, שוודיה, ספרד, אירלנד ולוקסמבורג – התומכות ב"מחנה ההרתעה", אלא מכמחצית מהמדינות החברות באיחוד. אבל למרות מלמולים פה ושם בעיתונות הישראלית ולמרות אזהרתו האחרונה של מאס – סנקציות כלכליות לא נמצאות גבוה על סדר היום, משום שחברות באיחוד משוכנעות כמעט לחלוטין שלא ניתן להגיע לקונצנזוס בנושא.

האם ישראל תשמור על מעמדה המועדף

אין פירוש הדבר שלאיחוד האירופי אין דרכים להניא את ישראל מסיפוח.

תוכנית "הורייזן 2020" של האיחוד האירופי היא קרן הפועלת למשך שבע שנים ומספקת מימון בהיקף של 980 מיליארד יורו למחקר, לפיתוח טכנולוגי ולחדשנות. התוכנית תסתיים השנה, והחל מ-2021 עתידה להחליף אותה תוכנית חדשה בשם "הורייזן אירופה", אף היא למשך שבע שנים.

למרות שכמעט כל מדינה שמחוץ לאיחוד האירופי יכולה לבקש מימון מתוכנית "הורייזן", ישראל מסווגת כמדינה-עמיתה, ביחד עם נורבגיה, טורקיה, אלבניה ומדינות נוספות. המעמד הזה, שישראל היתה המדינה הלא-אירופית הראשונה שהשיגה אותו ב-1996, מבטיח גישה למימון בדיוק כמו מדינה החברה באיחוד האירופי.

במה שנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, השאלה היא האם ישראל תזכה במעמד המועדף שהיא זוכה לו היום גם בתוכנית "הורייזן" הבאה, אם אכן תקדם את הסיפוח.

נילי שלו, מנכ"לית מינהלת המחקר והפיתוח ישראל-אירופה ברשות החדשנות בישראל, מסבירה שאף שישראל משלמת עבור חבֵרות בתוכנית – עד תום תוכנית "הורייזן 2020" ישראל תשלם לאיחוד 1.3 מיליארד יורו, סכום המבוסס על התמ"ג היחסי של האיחוד ושל ישראל – היא לרוב מקבלת יותר מאשר היא מוציאה. למשל, אומרת שלו, בין השנים 2014 עד 2018, ישראל נתנה 788 מיליון אירו וקיבלה 940 מיליון אירו.

שלו אומרת שדרך הורייזן 2020 ישראל נהנית, בין השאר, ממענקי מחקר אירופאיים שעולים על מה שממשלת ישראל מציעה. התוכנית גם עוזרת לחברות פרטיות לקצר את הזמן בין יצור המוצר ובין ההגעה לשוק.

לדבריה, גם האיחוד האירופי מרוויח מהשותפות, משום שפרויקטים ישראליים עוסקים לעתים קרובות בתחומים שיש להם עדיפות באירופה כמו חדשנות ירוקה, בריאות ואבטחת מידע ואינטרנט. היא מוסיפה שהפרויקטים האלה גם עוזרים ליצור מקומות עבודה באירופה.

שלו מזכירה כי בסיבוב הקודם של "הורייזן", ישראל נדרשה להתמודד עם שאלת השימוש בכספי הקרן מחוץ לגבולות 67', אולם היא מקווה שהמחלוקות הפוליטיות לא ימנעו את המשך שיתוף הפעולה. "מדע הוא חדשנות לכולם. הוא מעניק ידע לאוכלוסיית העולם כולו, הוא אינו יודע גבולות", היא אומרת.

"המימון האירופי מסייע לכיבוש הישראלי"

פלסטינים רבים חולקים על הקביעה הזו. יארא הווארי, חוקרת מדיניות בכירה ב"אלשבקה", מכון מחקר פלסטיני, הדגישה בנייר עמדה ב-2018 שרבים מהפרויקטים הטכנולוגיים שתוכנית "הורייזן" מימנה שימשו גם לשמר את הכיבוש הישראלי. כך, לדוגמה, סעיף של "שימוש כפול" בכללי המימון של "הורייזן" מאפשר בפועל לחברות ישראליות "גישה למימון אירופי לפרויקט 'אזרחי' ולפתח אותו מאוחר יותר לסקטור הצבאי". כמה מהגופים שקיבלו מימון ממוקמים במזרח ירושלים הכבושה, מעבר לקו הירוק.

הפלסטינים טוענים שהאירופים מעדיפים טכנולוגיה ישראלית על זכויות אדם. רחפן ישראלי בגדה המערבית (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)

הכספים שישראל מקבלת מ"הורייזן" אמורים להיות מוגבלים אך ורק למוסדות אקדמיים ולחברות פרטיות הפועלים בתוך הקו הירוק – הגבולות הרשמיים המוכרים על ידי האיחוד האירופי. אולם שני הדיפלומטים מהאיחוד העירו שבין אם ישראל תשמור על מעמד "החברה העמיתה" בתוכנית "הורייזן" הבאה ובין אם לאו, ההתניות של האיחוד לגבי היכן ישראל תוכל להשתמש בכספי התוכנית יישארו נושא לוויכוח.

אחד המקורות הדיפלומטיים אמר, שאפילו אם האיחוד לא ינקוט צעדים ממשיים נגד הסיפוח, סביר להניח כי יהיו ישראלים שידרשו מהפוליטיקאים שלהם הסבר מדוע הממשלה משתפת פעולה עם תוכנית המסרבת להכיר בגדה המערבית כ"שטח ריבוני ישראלי". "אחרי הסיפוח, איך יוכלו לקבל בישראל את זה שהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב יקיימו שיתופי פעולה עם אירופה, אבל אוניברסיטת אריאל לא?" שאל הדיפלומט.

שלו מקווה ומאמינה שהמחלוקת על גבולות לא תמנע את המשך שיתוף הפעולה המדעי. הסירוב של האיחוד להכיר בדרישות הישראליות לריבונות בגדה המערבית, כולל הסיפוח הרשמי של מזרח ירושלים ורמת הגולן בשנים 1980-1, לא מנע משני הצדדים לשתף פעולה במשך 25 השנים האחרונות, אז למה שהמצב ישתנה בעתיד?

קשה לבטל הסכם קיים, אבל קשה לעשות הסכם חדש

משום שישראל התעלמה מעמדות אירופאיות בנוגע לגבולות, אולם במקביל הזרימה מימון מהאיחוד לחברות ישראליות, כרגע אין לישראל כל תמריץ לשנות את דרך פעולתה בשטחים הכבושים. משום כך, טוענים המבקרים, אם האיחוד כל כך מודאג מההתפשטות הטריטוריאלית הלא-חוקית של ישראל, הוא לא יוכל להמשיך להעניק לה מעמד מועדף.

לשם התחלה, הנציבות של האיחוד האירופי יכולה שלא להמשיך לכלול את ישראל בתוכנית "הורייזן" החדשה, שתתחיל בשנה הבאה. מהלך כזה יכול להביא לכדי סיום את מעמד "החברה העמיתה" של ישראל, כך שהיא תיאלץ להתחרות על מימון על בסיס שוויוני עם רוב מדינות העולם. כפי שמציינת שלו, נדיר שמדינה לא-עמיתה מקבלת מענקים מהתוכנית, ונתוני "הורייזן" מראים שפחות משני אחוזים מהמימון מגיע אל מדינות "שלישיות".

העמדת הסכם "הורייזן" על השולחן יסמן שאירופה רצינית לגבי הסיפוח. שר החוץ האירופי ג'וזף בורל מופיע בפני הפרלמנט האירופי (צילום: הפרלמנט האירופי)

"במבט לעתיד, לא מדובר רק מה יופסק בקשרים (בין האיחוד האירופי לישראל), אלא גם לאילו הסכמים עתידיים האיחוד וישראל לא יוכלו להיכנס בגלל הסיפוח", אומר יו לבאט, עמית בתוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה במועצה האירופית ליחסי חוץ.

לובאט מציין כי ישראל עדיין לא הצטרפה לתוכנית החדשנות שתתחיל בשנה הבאה, וכי הסיפוח עשוי לשמש מכשול. היעדר תמימות דעים בין חברות האיחוד משפיע לשני הצדדים, אומר לובאט: הוא מקשה על השעיה של הסכם, אך גם מסבך את האפשרות לאשר הסכמים חדשים.

טכנולוגיה לפני זכויות אדם

אולם אחד המקורות הדיפלומטיים אומר כי לא סביר שהאיחוד ינקוט עמדה עוינת כלפי ישראל, משום רצונה של אירופה שתהיה לה גישה "לכלכלה מפותחת מאוד טכנולוגית, שמתנהל בה הרבה מחקר".

עבור המבקרים, החישוב הזה אינו מבשר טובות לסכסוך. מזה זמן רב פלסטינים מאשימים את הקהילה הבינלאומית שהיתרונות הטכנולוגיים של ישראל גורמים לה לעצום עין מול הפרת זכויות אדם המתרחשות תחת המשטר הצבאי שלה, מה שתואר על ידי רבים כ"טק-וושינג".

המקור הדיפלומטי השני דוחה טענה זו ואומר שבעוד שהאיחוד משתוקק לשתף פעולה עם ישראל, מוגזם לומר שהוא תלוי בחדשנות ישראלית. "הטענה שישראל כל כך מתקדמת מבחינה טכנולוגית שהיא יכולה לקצור הודות לכך הון פוליטי תקפה אולי לגבי מדינות מהעולם השלישי, לא לגבי אירופה".

ועם זאת, סביר שהאיחוד האירופי יקדם בברכה את חברותה של ישראל בתוכנית "הורייזן" הבאה ובמקביל ימשיך להתלונן על הסיפוח. במקרה הטוב, הסתירה הזאת תשדר מסרים סותרים. במקרה הרע, היא תחזק את הביקורת שלפיה האיחוד האירופי מעניק קדימות לטכנולוגיה על פני זכויות האדם של הפלסטינים. המקור הדיפלומטי הראשון מודה בקיומו של החשש הזה, אבל טוען שמוקדם מדי לקבוע שכך יהיה.

למרות שממשלת ישראל סימנה את ה-1 ביולי כתאריך שממנו תקדם את הסיפוח, לא ברור אם הממשלה תפעל כפי שהבטיחה. קיימות השערות שנתניהו ייסוג מהמהלך, מה שמותיר לאיחוד האירופי כשלושה שבועות להשמיע את קולו לפני התאריך המיועד. אם עתידו של שיתוף הפעולה המדעי והטכנולוגי יוכנס למשוואה, אפשר יהיה להתייחס ברצינות רבה יותר לחשש של האירופים מפני הסיפוח.

דוברות תוכנית "הורייזן" בנציבות האירופית הפנתה את השאלות הקשורות לישראל לנציג במשרד החוץ והביטחון של הנציבות, שהפנה בתורו את השאלות למשרד של "הורייזן". אף אחד מהגופים לא שלח תגובה לנכתב במאמר.

המאמר פורסם במקור במגזין 972+. תרגום: ענת אלזם