אין מקום לתיקון בחברה או בשמאל בלי מהפכה מזרחית

כותב אורח: מאיר עמור

רון גרליץ נסע למרוקו במסע של כוונות טובות. הוא התמלא ברצון טוב וחזר עם מסר שכולו חיובי, אך בכל זאת יש ביננו אי הסכמה עקרונית ושפתית.

גרליץ כותב על יחסים בין יהודים לערבים. במרוקו אמנם יש הרבה מוסלמים אבל רוב המוסלמים של מרוקו אינם ערבים, אלא ברברים (קבילים). גרליץ כותב על שסע עדתי בישראל, אבל בישראל מה שיש זה מעמדות הצבועים בצבעים אתניים ברורים: יהודי אירופה שהפכו לאשכנזים בישראל למעלה, יהודי המזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה (שהפכו למזרחים) למטה. בישראל אין אפליה של מזרחים. בישראל יש דיכוי חברתי הפוגע בזכויות האזרח ובזכויות האדם של אלה שהוריהם והורי הוריהם הגיעו מהמזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה.

> איך ביקור במרוקו יכול ללמד על האפשרות לחיים משותפים בישראל

עד שה"עמור" לא יהיו תלויים ב"גרליץ" וב"סמוטריץ". מחאה של תושבות גבעת עמל (אילוסטרציה: אקטיבסטילס)

מדינת ישראל והציונות האשכנזית הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי: הן לקחו קבוצה יהודית מדוכאת ונרדפת מאירופה והפכו אותה לקבוצה שלטת, להגמוניה חברתית ולעלית חברתית-מעמדית. לכן אנשים כמו רון גרליץ יכולים לדבר, לכתוב ולקרוא ערבית (הם למדו בבתי ספר "איכותיים"), בעוד שאנשים כמוני בקושי מצליחים לדבר את שפת אמם הערבית המרוקאית.

ולסיכום שתי נקודות חשובות ביותר, שהן ההמלצות של רון גרליץ. הראשונה היא הקריאה להעביר את טיולי בתי הספר ל"מרקש במקום אושוויץ", והשנייה היא להציב מזרחיות ומזרחים בראשות השמאל. מרקש תוכל לבוא במקום אושוויץ רק לאחר מהפכה חברתית בישראל. מהפכה חברתית שבה ה"עמור" יוכלו ללמוד ערבית בישראל ולדבר ערבית בבית, מבלי לחשוש לעתידם החברתי והכלכלי. החשש כיום נובע מהשליטה ללא מיצרים של ה"גרליץ" וה"סמוטריץ'" בכל שערי הכניסה והיציאה לתפקידים, לכוח ולעמדות בחברה הישראלו-אשכנזית.

ולנקודה השנייה: מזרחים ומזרחיות בישראל הם קבוצה מדוכאת. אין שום סיבה ש"השמאל" (עם ה' הידיעה) ישים על ראשו מזרחים/ת. מדוע שזנדברג תפנה מקום לעמור או ששפיר תפנה מקום לבוסקילה? אין שום סיבה. על כן גם אין שום סיכוי. כיסויי תחת (והסחת דעת) בראש רשימה של "השמאל" לא יעזרו לאף אחד.

שמאל חברתי בישראל חייב להתחיל בחיסולם של מוסדות ההגמוניה האשכנזית: למשל, חיסולה של אידיאולוגיית "היישוב הקהילתי", של "ועדות הקבלה", של "הבנים הממשיכים" ושל "הבנים החוזרים", של "החבר'ה האיכותיים" ושל "יחידות העלית". חיסולם של אלה פירושו חיסול הפריבילגיה האשכנזית, אשר נשענת על גזענות פוליטית אשכנזו-ישראלית-ציונית-דתית-לאומית. הגזענות הזו נמצאת בכל מוסדות ה"שמאל" וה"ימין" הישראלו-יהודים: החל בבית המשפט העליון, דרך האוניברסיטאות – כן, הפרופסורים האשכנזים שמלמדים שמאל (בבאר שבע) או ימין (בבר אילן), בכל האוניברסיטאות בישראל – וכלה ב"חוש ההומור" הישראלו-אשכנזי של "גב האומה".

השילוב הזה של אחסולי"ם (אשכנזי, חילוני, סוציאליסטי, לאומי וציוני) ואחדולי"ם (אשכנזי, חילוני-דתי, לאומי-ציוני) הוא נוסחת פלא של הגמוניה אשכנזית. זוהי הנוסחה ששומרת את כוחה של ההגמוניה. כך משכפלים, משעתקים, ומחדשים את ההגמוניה האשכנזו-ישראלית. מעבירים את השרביט מיד שמאל ליד ימין של אותה קבוצה.

את זה – את פירוקה של הגמוניית הכוח האשכנזי – שום טיול למרקש לא יעשה. גם אם יהיו בו הרבה "רון גרליצים" עם הרבה רצון טוב. שינוי צריך להביא דרך מהפכה חברתית. שינוי לא יבוא דרך טיולים שנתיים עם סנדויצ׳ים של כוונות טובות, שמשמרות את המעמד האתני בין הפרוסות. שינוי אפשר להביא דרך מאבק אזרחי, שיהיה צבוע בצבעים של מציאות מזרחית עכשווית.

מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה שבמונטריאול, קנדה. חי שם ונושם כאן

> פרסומי ארכיון המדינה יוכפפו לצנזורה הצבאית, תמנע גישה למסמכי מקור מנייר