תחת ממשלת השינוי מטפס מספר המתפללים היהודים במתחם אל-אקצא
הווקף וארגונים נוספים מאשרים כי בתקופה האחרונה יותר יהודים נכנסים לחצרות המסגד, ומקיימים שם תפילות שמפרות את הסטטוס קוו. "אנשי הימין עושים, והמרכז-שמאל שותק ומעלים עין כדי לא לגרום לזעזוע קואליציוני"
במקביל להמלצה האחרונה של ועדת החינוך בכנסת למשרד החינוך להכניס את מסגד אל-אקצא (הר הבית) כאתר סיור חובה בבתי הספר, גדל מספר היהודים הנכנסים לחצרות המסגד באופן משמעותי בחודשים האחרונים, בנוסף לתפילות ולטקסים דתיים.
על פי נתוני ארגון "ייראה – מתנדבים לעידוד העלייה להר הבית", בשלושת החודשים האחרונים נרשם גידול של 35% במספר היהודים הנכנסים למקום לעומת התקופה המקבילה בשנים קודמות. לפי הארגון, מספר המבקרים בתקופה האמורה הגיע ל-10,000 איש.
לפי נתוני ייראה, באוגוסט שיעור היהודים שנכנסו לחצרות המסגד היה גבוה ב-85% לעומת אוגוסט אשתקד, וב-137% לעומת אוגוסט לפני שנתיים. ביולי היה מספר היהודים שנכנסו למסגד אל-אקצא גבוה ב-76% משנה קודמת.
הנתון החשוב אפילו מהמספרים האלה הוא שלא מדובר רק בכניסה לחצרות המסגד, אלא גם בתפילות, שיעורי תורה, דברים שלא קרו קודם לכן – ומפרים את הסטטוס קוו.
"לפני עשר שנים, אפילו לפני חמש שנים, דברים כאלה לא היו יכולים לקרות. יהודים לא יכלו לקיים תפילות במקום. משטרת ישראל מנעה את זה", אומרת חגית עופרן מתנועת שלום עכשיו. "המשטרה היתה מתערבת ומונעת מיהודים לערוך תפילות או טקסים דתיים בזמן הביקור בחצרות מסגד אל-אקצא".
לדבריה, "בתקופת השר לביטחון פנים גלעד ארדן, המשטרה התחילה לשתף פעולה ולהקל יותר, וגם בתקופת אמיר אוחנה. ממשלת נתניהו תרמה באופן משמעותי למתיחות ולכל הכניסות האלה, עד כדי כך שמסיבה זו נתניהו כבר לא היה בקשר עם המלך הירדני. כעת, הדברים נמשכים והמספרים עולים, אף שהשר לביטחון פנים עמר בר-לב מראה כוונות שונות (התחייב להמשיך ולשתף פעולה עם הווקף הירדני ולשמור על הנוהג, שלפיו לא יתאפשרו תפילות של יהודים; ב"ז).
"אני מסכימה עם הפרשנות שגורסת כי הליכוד והציונות הדתית, בהיותם באופוזיציה ומתוך מטרה להתנגד ולבייש את הממשלה, תומכים בפעילות הזאת ומקדמים אותה. כשהליכוד היה בשלטון, היו בקרות וחישובים למנוע את הגברת המתיחות בתקופות מסוימות. עכשיו אין להם בעיה עם הסלמה, להיפך".
עופרן אומרת כי "השמאל מתמודד עם בעיה אמיתית. העמותות והקבוצות האלה שנכנסות לחצרות המסגד אומרות שזה במסגרת חופש הפולחן. פעילי שמאל שמאמינים בחירויות לא יכולים לעמוד ישירות מול מי שאומרים שהם רוצים חופש פולחן, גם אם עמדתם בנוגע לכניסה למקום שונה. עם זאת, ראוי לציין גם שהרבנות אוסרת על הכניסה למקום, ולפני עשר שנים לא ראינו כמעט אף יהודי דתי נכנס לשם.
"בעשר שנים שחלפו רואים שפעמים רבות, המתיחויות מתחילות בירושלים לאחר הביקורים הללו", אומרת עופרן. ואכן, הרקע לפריצת "אינתיפאדת הסכינים" ב-2015, פרשת המגנומטרים ב-2027, אלמוראבטאת, אירועי מאי האחרון ודברים דומים התחילו אחרי שכוחות הביטחון הישראליים החלו להרחיק את שומרי הווקף וביקורי היהודים גברו.
ח"כ ד"ר אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), ראש ועדת אלקודס (ירושלים) במפלגה, מאשר את הטענה שהממשלה הנוכחית מאפשרת להגדיל את מספר היהודים שנכנסים למתחם אל-אקצא. לדבריו, "אכן יש יותר פלישות, והחשוב מכל הוא שיש תפילה שקטה בנוכחות שוטרים. יש גידול תחת הממשלה הזאת, בהחלט. אנשי הימין עושים, והמרכז-שמאל שותק ומעלים עין כדי לא לגרום לזעזוע קואליציוני".
בראיון לערוץ 12 ביולי האחרון, אמר אסף פריד, דובר "מינהלת הר הבית": "שנים רבות עלינו להר הבית. היינו עולים בוכים ומושפלים. ההרגשה היתה שאין לך מה לעשות כאן – ושכשיהודי מגיע לכאן הוא מטרד. ברוך ה', יש מהפכה שלמה – בכניסה להר הבית הכניסה השתפרה, אין תורות בכניסה, ממתינים בנחת, עולים להר הבית, אין ווקף שעוקב אחריך, יש הרבה יותר אוויר לנשימה בהר הבית".
"ללא ספק, המטרה בכל הפעילויות האלה היא פוליטית", אומר אביב טטרסקי מעמותת עיר עמים. "נכון שיש מי שנכנס לתפילה ולפולחן, אבל המטרה העיקרית, עבור המארגנים בפרט, היא פוליטית. המטרה היא להעלות את שיעור היהודים הנכנסים לחצרות מסגד אל-אקצא, וככל שמספרם גבוה יותר, כך יופעל לחץ על הממשלה לשנות את המצב הנוכחי לטובתם. המדינה, כמו כל מדינה, מושפעת מלחץ חברתי ועממי. זה נורמלי, והם מנצלים את העניין".
יהודים מתפללים ואומרים קדיש במתחם אל-אקצא (צילום: עיר עמים)
לדבריו, "לפי הנתונים יש עלייה ברורה במספר היהודים הנכנסים למסגד אל-אקצא, אבל הנושא הוא לא רק המספרים, אלא בקיום התפילה שם בניגוד לסטטוס קוו. אף שבר-לב אומר שהוא מתנגד לתפילות האלה שם, בשטח השוטרים שלו לא עושים כלום בהקשר הזה".
לגבי המלצת ועדת החינוך לחייב את בתי הספר יהודיים לכלול את מסגד אל-אקצא בין טיולי החובה, הוא אומר: "ההחלטות וההמלצות של ועדת החינוך אינן מחייבות את משרד החינוך, אבל הוא לוקח אותן בחשבון. אם הישיבות אלו ימשכו, וזה ברור שיש לפחות עוד ישיבה אחת בנושא, זה יגרום ללחץ גדול על המשרד שעלול להשפיע על החלטותיו".
עזאם אל-ח'טיב, מנכ"ל הווקף האסלאמי אומר: "עמדת הווקף ברורה מאוד. פלישות אלו מפרות את המצב הדתי, המשפטי והפוליטי ששורר מאז 1967. מדובר בפלישות שמתבצעות בהחלטה חד צדדית, מהצד הישראלי, בחסות המשטרה. חילול מסגדים בדרך זו אינו מקובל ומנוגד לכל הנורמות הבינלאומיות".
בנוגע לתפילות של יהודים במתחם אומר ח'טיב: "המשטרה אומרת שהיא מונעת אותם, גם כשעובדי הווקף פונים אליה. הם אומרים שהם עוקבים אחרי הנושא, אבל לא עושים את זה בפועל. האנשים נכנסים ומקיימים את התפילות שלהם ללא כל הרתעה".
ח'טיב מוסיף כי "אנו דוחים את כל הפלישות הללו, ולא רואים שינוי מהממשלה החדשה. להיפך, אנו רואים שתחת הממשלה הזו הפריצות מתקיימות יותר, ותפילות מתקיימות בגלוי. יש תפילות באמצע היום בחסות המשטרה – תופעה חסרת תקדים".
ב-8 באוקטובר קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על ההחלטה לאפשר קיום "תפילות שקטות" ליהודים במסגד אל-אקצא. בכך הפך המחוזי את החלטת בית משפט השלום מ-3 באוקטובר, שקבעה כי ה"תפילה השקטה" לא עוברת על הוראות המשטרה.
הרקע להחלטה שהתקבלה בבית משפט השלום הוא שקצין משטרה הרחיק את פעיל המקדש אריה ליפו מהמקום אחרי שהתפלל שם בחול המועד סוכות.
בנימוקים לקבלת ערעור המדינה כתב שופט המחוזי אריה רומנוב: "מדובר בהחלטה המצויה במתחם הסבירות ובמרחב שיקול הדעת של הקצין. הלכה פסוקה היא שבית המשפט לא ישים את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות, ובמקרה זה, הקצין. בהתאם לאמת מידה זו, לא מצאתי שבנסיבות המקרה הנדון קיימת עילה להתערב בהחלטתו של קצין המשטרה. התוצאה היא שאני מחליט לקבל את הערר ואני מחזיר על כנה את החלטת קצין המשטרה".
בינתיים, נמשכים ביקורי היהודים והתפילות בתוך חצרות מסגד אל-אקצא, והמתח מתגבר. לפני שבוע אירע פיגוע ירי באחת מכניסות המסגד, שגרם למותו של ישראלי ולפציעתו קשה של אחר, והריגתו של היורה – מורה ואיש דת מירושלים. אירוע זה הוביל להגברת הלחץ על תושבי ירושלים הפלסטינים והבדיקות, וכן העלה הדרישות להגביר את אמצעי הביטחון, שהאחרונה שבהן היא דרישת שר התקשורת, יועז הנדל, לבחון מחדש הצבה של מגנומטרים בכניסות למסגד אל-אקצא.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן