האנשים השקופים של יוזמת שתי מדינות מולדת אחת
החזון של "שתי מדינות, מולדת אחת" על פיו יוכלו ההתנחלויות להישאר במקומן תחת שלטון פלסטיני, לא לוקח בחשבון את בעלי האדמות שהופקעו על ידי משטר הכיבוש בתואנות בטחוניות, ואת זכותם לקבוע מה יעשה בקרקע שנגזלה מהם
כותב אורח: אייל הראובני
ראשי יוזמת "שתי מדינות, מולדת אחת" ראויים לשבחים על איתגור השיח הישראלי בכל הנוגע לפתרון אפשרי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל הטמעת מרכיבים של שותפות, גבולות פתוחים, חופש תנועה ומבנה קונפדרטיבי של הסדר בדיון הציבורי. אך פרק היוזמה המתייחס לסוגיית התנחלויות ולמתנחלים מושתת על חורים שחורים המאיימים להטביע בתוכם גם את מרכיבי היוזמה החיוביים.
היוזמה מציעה להתיר למתנחלים להישאר בשטחי הגדה המערבית, כאזרחים ישראלים ב"ישובים שגרים בהם יהודים בתוך מדינה פלסטינית". אך נראה שגם ראשי היוזמה מודעים לבעייתיות ניסוח זה ומירון רפפורט, מראשי היוזמה, התחייב כי בקרוב יוצג "ניסוח מפורט יותר" ל"עניין הבעלות על הקרקע" של אותם ישובים יהודים, ההתנחלויות של היום. אך אין כאן בכלל עניין של בעלות על הקרקע, משום שהמתנחלים או מדינת ישראל אינם הבעלים של קרקע כלשהי בגדה המערבית. האדמות שהוקצו לשימוש התנחלויות נתפסו בצווים צבאיים זמניים או באמצעים משפטיים מפוקפקים שממילא יאבדו מתוקפם מיד עם הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית.
מדינה פלסטינית לא תכיר בדחיפות ה"צרכים הצבאיים" שהצדיקו תפיסת אדמות עבור עשרות התנחלויות בעשור הראשון של הכיבוש. אותה רשות לא תמסור אדמות ציבור – "אדמות מדינה" – דווקא למתנחלים. סביר להניח שהיא תשיב אותן למי שאדמות אלה יועדו מלכתחילה, הציבור הפלסטיני, שיישוביו משוועים לשטחים זמינים לבנייה ולעיבוד חקלאי. אותה ישות לא תגלה את האימפוטנטיות שמגלות רשויות אכיפת החוק הישראליות מול שוד הקרקעות הפלסטיניות הפרטיות שמתקיים במאחזים ובהתנחלויות רבות אחרות.
אכן, כפי שציין פרופ' אורן יפתחאל, ההתנחלויות נועדו לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית. אך מיקומן נועד בראש ובראשונה לחסום את אפשרות פיתוחן של הערים הפלסטיניות – מזרח ירושלים, בית לחם, רמאללה, חברון, קלקיליה ושכם, ולצמצם את הגישה לשטחים חקלאיים נרחבים בגדה. האם מדינה פלסטינית תסכים להכפיף את צרכי הפיתוח שלה שהוקפאו בחמישים שנות כיבוש לפי הפיזור המתגרה של התנחלויות ישראליות?
> מי מסכן את חיי הילדים בהפגנות בנעלין?
המאחז עמונה שהוקם על מאות דונמים של אדמה שנגזלה מבעליה הפלסטינים. (צילום: יעקב, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)
ברשות המתנחלים שטחים מזעריים שנרכשו כחוק מהפלסטינים או שהיו בבעלות יהודים לפני 1948, פחות מאחוז משטחי הגדה לפי נתוני המנהל האזרחי. אבל כל מי שעקב אחר המאבקים המשפטיים סביב המאחזים מגרון ועמונה או שצפה בתכנית "המקור" שעסקה ברכישת קרקעות בגדה יודע שכדאי להתייחס לטענות המתנחלים בדבר רכישת קרקעות בגדה בשנים האחרונות בספקנות בריאה. אין בכך חדש. עו"ד פליאה אלבק, מי שהכשירה את גזל האדמות המסיבי של הגדה עבור ההתנחלויות בשנות השמונים והתשעים, אמרה עוד ב-1985 כי 90 אחוז מעסקאות הרכישה של אדמות עבור יהודים בגדה היו "קניות מדומות".
יפתחאל מציע לרבע את המעגל כך ש"ישראל או תושבי ההתנחלויות, יפצו באופן מלא את בעלי הקרקעות עליהן התיישבו מאז 1967 תוך נישול האוכלוסייה המקומית מנכסיה". אלא שהצעה זו מובילה להחרמה כפויה של רכוש פלסטיני פרטי, בדיוק כפי שיוזמי חוק ההסדרה הציעו לכנסת ונחסמו על ידי הממשלה. הצעת חוק זו חותרת תחת מוסכמות יסוד של זכויות אדם במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי המבטיחות את זכות הקניין, ובייחוד את זכות הקניין של תושבי השטח הכבוש.
מיסוד ההתנחלויות
אבל אם ראשי היוזמה אכן תומכים בהסדר שיהיה מבוסס על שיתוף, מדוע הם מכירים רק בזכותם של אזרחים ישראלים – מתנחלים – להתיישב ב"נחלת אבותיהם", זו שהתקיימה לפני אלפי שנים, בהתנחלויות סגורות ומסוגרות מפני שכניהם הפלסטינים? מדוע הם לא הולכים כבר צעד אחד נוסף קדימה ומציעים שגם לפלסטינים אזרחי המדינה הפלסטינית, שיורשו לפי היוזמה להתגורר בישראל, תוקנה זכות דומה לשוב לבתיהם שנתפסו בירושלים, יפו וחיפה או להקים כמה ממאות יישוביהם שנחרבו ב-1948 וב-1967? וגם אם יוסכם שישראל או המתנחלים יורשו לפצות ולרכוש את הקרקעות עליהן יושבות ההתנחלויות, האם היוזמה באמת מבקשת לפתוח את אדמות הגדה כשדה-ציד נדל"ני המתודלק על ידי מיליארדרים יהודים-אמריקאים ותנועות אוונגליסטיות הנוהים אחר החזון המשיחי של תנועת ההתנחלות?
אני לא מפקפק בכיסופיהם של יהודים וישראלים רבים במשך הדורות וכיום למחוזות ארץ ישראל המקראית, זו שהתקיימה בשטחי הגדה וזו שלהשקפתם מעניקה לנו, הישראלים, את הזכות על הארץ הזו. אך אותה ארץ מקראית אינה קיימת יותר. בהתנחלות בית אל לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על קיום יישוב יהודי במקום וגם בתל שילה לא נמצאו ממצאים המאוששים את מיקום המשכן או ארון הברית באזור. האם כדאי להמשיך ולהיתלות בפולחן קבר השיח המוסלמי שקודש בעשורים האחרונים כקבר יוסף, סמוך לשכם?
הניסיון של היוזמה לכרוך את סוגיית ההתנחלויות בסוגיות אמוניות מערבב מין בשאינו מינו. המתנחלים מבקשים לקדש כל אתר בגדה, גם אם הוא מוסלמי או זניח, כחלק מנראטיב יהודי אקסקלוסיבי, אבל מדוע היוזמה מתעקשת לקשור בין הסדרת גישה פתוחה ומשותפת לשני העמים למקומות קדושים לבין המשך קיום ההתנחלויות? מדוע נמחק ניסיונם הרב של ארגוני זכויות אדם המציפים עדויות ונתונים רבים מנשוא על היותן של ההתנחלויות כולן מחוללות אינסופיות של הפרות זכויות אדם? האם היוזמה באמת רואה בחברון, בה ישוב יהודי בן מאות תושבים שמאמלל מאות אלפי פלסטינים תושבי העיר והאזור, כמודל של שיתוף בין שני העמים? לא ראוי היה לאמץ פתרונות ריאליים ומפוכחים יותר המבטיחים גישה למקומות הקדושים שנדונו כבר בין שני הצדדים?
ההתייחסות המקלה והסלחנית לעוול המוסרי המתמשך שיצר מפעל ההתנחלויות והניסיון למסדו תחת המדינה הפלסטינית חותרות בראש ובראשונה תחת מטרות היוזמה, ובראשן האפשרות של ישראלים ופלסטינים לחיות ביחד.
> את מי כולל השוויון לכל שמבטיח ניר ברקת?
אייל הראובני הוא עיתונאי, בעבר היה חוקר בארגוני זכויות האדם בצלם ויש דין.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
