שלטון גברים ואלימות. למה נשים ערביות לא רצות לרשויות המקומיות

פחות משלושה אחוז מכלל המועמדים ברשימות לבחירות המקומיות ברשויות הערביות הן נשים. מצביעה בבחירות המקומיות בכפר קאסם ב-2013. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: פלאש 90)

שיעור הנשים במועצות המקומיות הערביות נמוך מאוד לא רק ביחס לחלקן באוכלוסייה, אלא אפילו ביחס לשיעור הנשים הערביות בפוליטיקה הארצית. בעוד שתיים מבין תשעת חברי הכנסת ברשימות המייצגות את המיעוט הפלסטיני הן נשים (חבר כנסת אחד הוא יהודי), רק 27 מבין כ-900 חברי וחברות המועצות בערים ובכפרים הערביים בישראל הן נשים, כלומר כשלושה אחוז נשים ברמה המקומית לעומת 22 אחוז ברמה הארצית.

>>היעד עוד רחוק, אך 2021 רשמה כמה הצלחות פמיניסטיות מרשימות

אולם השנה, כך נראה, המצב המחפיר הזה עלול עוד להידרדר. הרשימות לבחירות ברשויות המקומיות ייסגרו ב-20 בחודש זה, כלומר עוד קצת יותר משבועיים, אבל כרגע שיעור המועמדות הנשים נמצא בשפל. "הרשימות עדיין מתגבשות, אבל עד כה אנחנו מדברים רק על 15 מועמדוֹת", אומרת נאדירה אבו דובאי סעדי, רכזת ייצוג פוליטי של נשים במפלגות בעמותת נשים נגד אלימות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לפי אבו דובאי סעדי, בעשרים השנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במספר המועמדות הנשים. ב-2008 רק 149 נשים התמודדו ברשימות לרשויות המקומיות הערבית, ורק שש מהן נבחרו למועצות השונות, מה שמלמד שרובן הוצבו בתחתית הרשימות. ב-2013 התמודדו 305 נשים, ו-22 מתוכן נבחרו. בבחירות האחרונות, ב-2018, מספר המתמודדות ירד, אך מספר הנשים שנבחרו למועצות השונות עלה והגיע ל-27. בסך הכל, אומרת אבו דובאי סעדי, ברשויות היהודיות שיעור הנשים מכלל המתמודדים למועצות עומד על 18.8 אחוז, בעוד ברשויות הערבית הוא עומד על 2.6 אחוז בסך הכל.

כבר בדו"ח שכתבה עמותת "כיאן" (תנועת נשים), סביב הבחירות ב-2018 נמצא, כי "גברים ונשים כאחד מסכימים שמערכת הבחירות היא מערכת אלימה בכל היבט, וזה מרחיק את הנשים ממנה". השנה, עם העלייה הדרמטית באלימות, ההשפעה הזו כנראה ניכרת עוד יותר.

"אפשר לתאר את המשחק הפוליטי כמלחמה, שהשחקנים בו חייבים להיות זאבים, ואני אישית לא רוצה להיות חלק ממנה", מצוטטת מועמדת בדו"ח של "כיאן". "אני מאמינה שנשים רבות מתרחקות מהפוליטיקה בגלל אותן הסיבות. חוויתי שריפת מכונית ואיומים ברצח, וזה מאוד השפיע על תמיכת המשפחה שלי בי. זה אפילו הגיע לנקודה שבו הבן שלי האשים אותי באנוכיות".

מועמדת אחרת העידה כי התמודדות בבחירות היתה עבורה "כמו צונאמי, חוויה מאוד קשה, גם ברמה המשפחתית. זה לקח אותי כמה צעדים אחורה. כתבו ברשתות החברתיות שאין גברים במשפחה, ובגלל זה הציעו אישה, בנוסף לאמירות רבות קשות, כמו 'מי שמסכים שאשתו תהיה במקום כזה (כלומר מועמדת, ב"ז), לא גבר'"

לפי הדו"ח, מערכת הבחירות ברשויות המקומיות הערביות היא "פטריארכלית ואלימה בכל הרמות… קשה למצוא נשים שמוכנות לעבוד בתוך המציאות הזו". חלק מהנשים שרואיינו לצורך המחקר הביעו תסכול מהסיכוי לשינוי, אחרות אמרו שנשים צריכות להתרחק מהזירה הזו כדי לשמור על עצמן, ואחרות האשימו את הנשים בכך שהן מקבלות את המצב הזה ומתרחקות מהמשחק הפוליטי. רבות מהמרואיינות אמרו שנוכחות נשים במועצות תעלה את רמת הרשויות המקומיות הערביות.

"אין ספק שאלימות, בבחירות בכלל, והאלימות המתגברת לאחרונה בחברה, היא אחת הסיבות שדוחפות נשים לא להתמודד", אומרת אבו דובאי סעדי, "אבל היא לא הסיבה הראשית. גבריות היא הסיבה הראשית, לדעתי". הרשימות, היא אומרת, מורכבות לפי מפתח משפחתי לא לוקחות נשים בחשבון. "נשים אינן שותפות בהרכבת רשימות, גם לא בתוכניות בחירות, ואפילו לא במרחב הציבורי בכנסים ציבוריים", מציינת אבו דובאי סעדי.

"אתה יכול לספור לי את המפלגות או הרשימות, שהכריזו שבכוונתן להקים מועצת נשים ברשות המקומית או את מספר הרשויות המקומיות, שהודיעו כי ייקחו בחשבון אפליה מתקנת לנשים במינויים ובמכרזים?" תוהה אבו דובאי סעדי. "איזו רשות הכריזה שתקדיש תקציב מיוחד לשיפור מעמד האישה או שתמנה יועצת לעניין זה? נשים אינן על המפה. אפילו לא מנסים לגייס את קולותיהן. מתייחסים אליהן כשייכות למשפחות שלהן או כמצביעות מובטחות. המשוואה הזו חייבת להשתנות.".

"לפשיעה המשתוללת בחברה הערבית בוודאי היתה ותהיה השפעה על שיעור מועמדותן של נשים", אומרת פידא נערה-טבעוני, מנהלת שתי"ל בצפון. אבל נערה-טבעוני מייחסת את החשש של נשים להציג מועמדות בהקשר רחב יותר. מעמד הביניים הערבי, היא אומרת, הולך ומתרחק מהבחירות לרשויות המקומיות הערביות. משכילים ובני מעמד הביניים עוזבים את היישובים הערביים, ובמקביל המפלגות הארציות הפחיתו את הפעילות שלהם.

"מאז 2000, החל תהליך של שינוי החברה הערבית, הפיכתה לחברת יחידים", מסבירה נערה-טבעוני. ממשלות ישראל השונות רצו לשלב את המיעוט הפלסטיני בכלכלה, בין השאר כדי להרחיק אותו מהזהות הפלסטינית שלו.

מצליחה להשפיע. אלמאזה ג'אבר

"אולי זה קורה בהרבה מקומות כחלק מהגלובליזציה, אבל כאן זה קרה במהירות ובשיטתיות", אומרת נערה-טבעוני. "יש הצלחות אינדיבידואליות גדולות, אבל כחברה, התחלנו לאבד את התכונות של סולידריות ושל עבודה קולקטיבית. הראשונות שמשלמות את המחיר הן קבוצות חלשות כמו נשים. האלימות שהתפשטה בצורה מפחידה בשנים האחרונות היא חלק מהתהליך הזה, או אחת מתוצאותיו, ומביאה לירידה במועמדותן של הנשים"

אבל למרות התמונה העגומה, יש נשים שלא מוותרות. אלמאזה ג'אבר, שכבר היום מכהנת כחברת מועצה מטעם חד"ש בטייבה, תעמוד השנה בראש הרשימה בבחירות. "אני לא אומרת שאין חששות, אצלי או במשפחה, ולא פעם שמעתי משפטים נוסח 'מה יש לך לחפש שם'", היא אומרת. "אבל מההתחלה קיבלתי תמיכה מאבא שלי, שהיה פעיל פוליטי ואדם משכיל. למרות האלימות והמילים הלא יפות לפעמים, ולמרות שליטת שיטת המשפחות, ההתעקשות שלי להמשיך גוברת על המכשולים".

ג'אבר מספרת כי חברי מועצה אמרו לה שהודות לנוכחות שלה, הדיונים בישיבות המועצה הפכו מנומסים יותר. "אני תמיד מבקשת מהם לתאר מה יקרה אם בראש העירייה תעמוד אישה. דאגתי שלנוכחות שלי כאישה במועצה תהיה השפעה, ולא תשמש רק לקישוט ותדמית. לנשים בחברה שלנו יש יכולות אדירות, ואם הן יושקעו ברשויות המקומיות, התוצאות יהיו נהדרות".

מודעת לסיכונים. סלוא חניף הדהוד

סלוא חניף הדהוד, קלינאית תקשורת במקצועה, הכריזה על מועמדותה למועצה המקומית בכפר שעב. "אני יודעת מה האתגרים ומבינה את הפחד של נשים רבות להתמודד", היא אומרת. "אבל אני מאמינה שיש להיאבק נגד תנאים המכשילים ולא להיכנע להם".

חניף הדהוד החליטה להתמודד אחרי שהשתתפה בתוכניות להכשרת נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. "המטרה הגדולה שלי היא להתמודד לראשות המועצה, אבל אני מאמינה שצריך לטפס לאט, במיוחד בכפר שבו רבים מתמודדים על ראשות המועצה”.

"כל עוד אני נשארת נקייה ורחוקה מכל מחלוקות, אני בטוחה", אומרת חניף הדהוד. "אני יודעת לאיזו מערכת אני נכנסת, ויודעת איך אתמודד. מהעבודה שלי בעיריות יהודיות, אני רואה את ההבדלים בתקציבים ובשירותים. אני יודעת שהמאבק שלנו יכול לשפר את המצב בכפרים שלנו. במילים פשוטות, זה אפשרי, לכן אני מתמודדת".