שיר מפרסית: הרכבת מטהראן
מאת יע'מא גולרואי
הרכבת שנוסעת מטהראן
נושאת צרור שירים וזיכרונות
במסילה הזרועה לכל אורכה
מחסומים, שאלות וחקירות
המזוודה מפוצצת בספרים
ובתמונות של חברים מתים
היי שלום, שתמתק מנוחתך
בירתי מפולחת הקליעים
בורח מבירת הבלהות
לשכוח את עצמי יחד איתה
להיות שיר כאן לא יועיל עוד
אלה ימי הלחם, החיטה
מאחורי רמזור אדום
ואין מולי כל אור ירוק
האויבים אמיתיים מאוד
החברים הם זיכרון רחוק
כלוא בבית הסוהר של גופי
כמו אסיר עולם בתוך הגוב
עירי מתייפחת ומייללת
כמו חתול בקרן של רחוב
חתול שמתבוסס בתוך דמו
ומלקק פצעי גופו המיותם
לועס ובולע את גוריו
ונטרף מצער על מותם
ברכבת שנוסעת מטהראן
אדם אחד הופך לפקעת בכי
ומתרחק לנצח מהעיר
שזולגת כמו דם מעל הלחי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן