שיר מערבית: בָּעִיר שֶׁלִּי
מאת: אלהאם דַעְבּוּל
מערבית: ד"ר נַבִּיל טַנּוּס
בָּעִיר שֶׁלִּי
הַתִּינֹקֶת הָיְתָה מְנַתֶּרֶת "קְלָאס"
וּמְרַחֶפֶת עִם חַבְרוֹתֶיהָ כְּפַרְפָּרִים
בִּדְאוֹתָהּ מִבַּעַד לַקַּוִּים הַלְבָנִים
לְמַמֵּשׁ חֲלוֹמוֹתֶיהָ הַוְּרֻדִּים
הָיְתָה מְסָרֶקֶת שַׂעֲרוֹת בֻּבָּתָהּ הַיְחִידָה
וּמַאֲכִילָתָהּ כַּפִּית שֶׁל תִּקְוָה
וּבִיס שֶׁל חֹם מָלֵא עָצְמָה
אוּלַי תִּשְׂרֹד בֻּבָּתָהּ
תִּשְׂרֹד בַּחַיִּים
לְאֹרֶך כָּל הַיָּמִים…
וְהַיֶּלֶד הָיָה מְכַדְרֵר בְּרַגְלוֹ
כָּל צוּרָה שֶׁל כַּדּוּר
אוּלַי כַּדּוּרֶגֶל יְהִי
וּלְמִתְחָרֶה הוּא קוֹרֵא
וּבִשְׁנַיִם הוּא זוֹכֶה
בָּעִיר שֶׁלִּי
הַנַּעֲרָה הָיְתָה נִצֶּבֶת לְיַד הַנַּעַר
וְהֵידָד יְהַדְּדוּ:
"מוֹלַדְתִּי, מוֹלַדְתִּי, מוֹלַדְתִּי
לָךְ אֶתֵּן אַהֲבָתִי וְלִבִּי"
וַתִּזְדַּקֵּפְנָה מוּל עֵינֵיהֶם
כָּל הַשִּׁבֳּלִים עַל אַף כָּבְדָם
וַתִּהְיֶה לְכָל הַחָגְלוֹת
גִּזְרַת הַחֲשׁוּקוֹת
בָּעִיר שֶׁלִּי
הַסָּב הָיָה מֵרִיחַ אֶת נִיחוֹחַ הָאֲדָמָה
כּוֹרֵעַ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְחַבַּקְתּוֹ
עַל אַף הַמַּכּוֹת שֶׁל מִשְׁעַנְתּוֹ
וְכֵן זוֹכָה זוּגָתוֹ
בִּישִׁיבַת בֹּקֶר בְּמִרְפַּסְתּוֹ
עִם רֵיחוֹת הַיַּסְמִין
בֹּקֶר עִם קָפֶה בְּהֵל וּבְשָׂמִים
וּבְתוֹךְ הַסִּמְטָאוֹת צִחְקוּקֵי הַשְּׁכֵנוֹת מִתְגַּנְּבִים
וְכָל הָעוֹבְרִים וְכָל הַשָּׁבִים
חוֹשְבִים וּמְדַמְיְנִים אוּלַי וְעוֹד אוּלַי
יֵחָקְקוּ תּוֹלְדוֹת עִירִי עַל חוֹמוֹתֶיהָ
וַתִּשָּׁמֵר לָעַד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹתֶיהָ
נצרת (צילום: hectorlo CC BY-NC-ND 2.0)
في مدينتي
كانت الطفلة تقفز الحلجة*
وتحلّق ورفيقاتها كالفراشات،
حين تطير عبر الخطوط البيضاء
لتحقّق أحلاماً زهرية
وكانت تسرّحُ شعر لعبتها الوحيده
تطعمها ملعقة أمل
وقطعة دفءٍ ممزوجة بالعزم
على أن تبقى لعبتها
على قيد "الحياة"
مدى الحياة…
وكان الولدُ يركلُ برجله
كلّ كرويًّ
ليغدو كرةَ قدمٍ
فيستنجدُ بمنافسٍ…
ويحظى بمنافسين!
في مدينتي
كانت الصّبيةُ تصطفُّ بجانب الفتى
ليهتفوا:
"بلادي بلادي بلادي
لك حبّي وفؤادي"
فتنتصبُ أمامَ أعينهم
سنابل القمحِ رغمَ ثقَلِها
ويغدو طائرُ الحجَلِ
ممشوقَ القوامِ
في مدينتي
كانَ العجوزُ يشتمّ رائحةَ الترابِ
ساجداً معانقاً أرضاً تحتضنُه
رغمَ ضربات عكّازه
وتحظى قرينتَهُ
بجلسةٍ صباحية على شرفةِ بيتٍ
يعبقُ بالياسمينَ
معطّراً برائحة القهوة "المُهَيَّلة"
وضحكاتِ جاراتها تتسلّل الى الزقاق
لتوقدَ خيال المارّين…
لعلّ أحدهم ينقشَ تاريخ هذه المدينة على أسوارها
فتأبى أن تتشوّه الحقيقة!
אלהאם דַעְבּוּל היא מורה למדעים בנצרת, כותבת שירה במספר אתרים בערבית.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
