שובתי רעב מינהליים בסכנת חיים; "אם יש ראיות, שיהיה כתב אישום"

"מצבו אנוש, הוא לא מסוגל יותר להרים את ראשו". העציר המינהלי שובת הרעב כאיד אל פספוס

צירוף מקרים מעניין זימן בשבועות האחרונים שתי הצצות בלתי תלויות לאיכות "החומרים החסויים" של השב"כ, המשמשים אחת מאבני היסוד של מנגנון הדיכוי נגד פלסטינים: הדו"ח נגד ששת ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים שהוצאו מחוץ לחוק, שעל פי תחקיר "שיחה מקומית" הסתמך על אפס ראיות נגד הארגונים הללו; ושלושת תושבי יפו שנכלאו למשך ארבעה חודשים על השתתפות בניסיון לינץ', שכלל לא נכחו במקום שבו התרחש.

אותם "חומרים חסויים" של השב"כ מהווים גם את הבסיס למעצרים המינהליים ההמוניים שמבצעת ישראל, ולשלילת חירותם של העצירים ללא משפט, ללא הגבלת זמן, וללא יכולת להתגונן משפטית.

שישה עצירים מנהליים נתונים בימים אלה בשביתת רעב ממושכת. שניים מהם חצו זה מכבר את סף מאה הימים להרעבה העצמית: מקדאד אל-קוואסמה שובת זה היום ה-112, ואילו כאיד אל-פספוס נמצא ביום ה-119 לשביתת הרעב.

לדברי קדרי אבו ואסל, האחראי על סוגיית האסירים בוועדת המעקב העליונה, אחד משובתי הרעב – עלאא אל-אערג' – חדל להיות עציר מינהלי החל מאתמול והוא צפוי לעמוד למשפט. עם זאת, יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני, קדורא פארס, אומר שהדבר יתברר סופית רק מחר (חמישי) בבית המשפט.

באשר לקוואסמה ופספוס אומר אבו ואסל: "המצב שלהם אנוש. פספוס לא מסוגל יותר להרים את ראשו".

כפי שקורה לא פעם במהלך שביתות רעב ממושכות של עצירים מינהליים, בית המשפט היתלה את מעצרם של השניים עם ההחמרה במצבם. אך לפני שבוע, ב-4 בנובמבר, חודש צו המעצר המינהלי של קוואסמה, לאחר שחלה "הקלה במצבו".

"בשבת הגענו לבקר אותו בקפלן ולא מצאנו אותו שם", מספר אבו ואסל. צוות בית החולים לא ידע לומר להם לאן הועבר, ואף הודעה לא נמסרה לבני משפחתו. אחרי בירור הסתבר שעם ביטול התליית המעצר המינהלי שלו, קוואסמה הוחזר למרפאה בכלא רמלה, שבה הוא שוהה כעת.

הפגנה לתמיכה בעצירים המינהליים שובתי הרעב ונגד מעצרים מינהליים, בכפר דורה, ב-17 בספטמבר 2021 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

"כאשר בית המשפט מתלה את המעצר של עציר מינהלי, המשמעות היא שהעציר הופך לחולה מן השורה בבית החולים, לא עציר", אומר אבו ואסל, "אבל מבחינת השב"כ, המעצר לא נגמר. מפה זה הופך לנושא לדיון בין השב"כ לעורך הדין של העציר: אם יש סיבות חזקות, עורך הדין יכול לפנות לבית המשפט כדי לשחרר אותו מבית החולים".

באין משפט או ראיות שניתן להתייחס אליהן באופן קונקרטי, שביתות הרעב של העצירים המינהליים הופכות לא פעם מצע למשא ומתן בין השב"כ לעורכי דינם.

"מאהר אלאח'רס, למשל, הסכים לסיים את שביתת הרעב שלו רק אחרי שהובטח לו שהמעצר המינהלי שלו לא יוארך, והוא אכן נשאר בבית החולים עד לסוף תקופת המעצר ומשם שוחרר לבית החולים", מציין אבו ואסל. "הבעיה היא שכל הזמן מחדשים את המעצרים המינהליים. זאת אחת הדרישות של השובתים: שלא יחדשו את המעצר שוב אחרי השחרור".

טרם מעצרו המינהלי, קוואסמה נשפט ונידון לחמישה חודשי מאסר. ביום האחרון לריצוי העונש, כשאמור היה להשתחרר, הוצא נגדו צו מעצר מינהלי, אומר אבו ואסל. "יש אסירים שריצו 15 או 16 שנה, וכשבאו לצאת מהכלא אמרו להם שהם עצורים מינהלית.

"אני יכול עכשיו לתפור תיק לאדם חף מפשע לחלוטין וברגע הוא ייכנס למעצר מינהלי".

מהניסיון שלך, מה צפוי לקרות עכשיו?

"הרשות הפלסטינית יכולה להשתמש בתיאום הביטחוני שלה עם ישראל ולעשות משהו למען העצירים האלה. אני בטוח שאם הם רוצים הם יכולים, אבל אני מפחד שזה ייפול מסיבות של הסכסוך הפנימי בין המפלגות הפלסטיניות. אם הרשות רוצה בשחרורם והיא תבקש את זה מהשב"כ, אין לי ספק שהם ישוחררו. המשפחות רוצות את עזרת הרשות, וברשות אומרים שזה עומד בראש סדר העדיפויות שלהם. אני מקווה שזה נכון.

"בסופו של דבר צריכים להגיע לנוסחה אחת לגבי כל האסירים. אנחנו מודאגים כעת בראש ובראשונה לגבי המצב של פספוס וקוואסמי. הבעיה היא ששובתי הרעב מיוצגים על ידי עורכי דין שונים, וכל אחד רוצה להגיע להישגים עבור הלקוח שלו. אני מקווה שהם עובדים בתיאום.

"אני גם לא מבין למה צריך כל פעם שביתה של עציר מינהלי אחד, או שניים, או כמה בודדים. שתהיה שביתה של כל העצירים המינהליים בדרישה לדעת על מה הם עצורים. אם יש להם ראיות אז שישפטו אותם. לשבת בכלא בלי לדעת על מה אתה יושב זה מצב נורא.

"עכשיו ישנם כ-540 עצירים מינהליים. אם תוסיפי עליהם את כל הצווים שחידשו, תגיעי לכמה אלפים רק השנה.

"צריך להפסיק את המעצרים המינהליים. אם יש ראיות כלשהן – ולא אכפת לי על מי מדובר – אז שיהיה כתב אישום, ויעצרו אותו כמו שצריך. אבל לא ייתכן מצב שאדם נעצר ואין לעורך הדין שלו כלים לעזור לו. כשהוא מגיע לבית המשפט והחומרים שהתביעה והשב"כ מוסרים לשופטים חסויים, זה גרוע מאוד. אין לו כל מידע כדי להגן על העציר".

אם חלילה יקרה משהו לאחד משובתי הרעב, איך אתה מעריך את התגובה ברחוב הפלסטיני?

"אני מעריך שתהיה תגובה קשה מאוד. אני לא חושב שבית החולים ייתן לזה לקרות, זאת גם האחריות שלו. הם לא יאפשרו לעציר להגיע אצלם למוות".