newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביקשתי לחשוב שרק במקרה שואת יהודי לוב נמחקה מדפי ההיסטוריה

במשך שנים מחקה ישראל הרשמית את סיפורם של בני משפחתי בשואה. אבל עכשיו - לא עוד

מאת:

כותב אורח: יוסי סוכרי

ביקשתי לחשוב שכדורי הנאצים, שפילחו בדייקנות מצמיתה את ראשיהן של בנות דודותיה בנות ה-12 וה-13 של אמי, החמיצו את עמודי ההיסטוריה של מדינת ישראל בשוגג.

ביקשתי לחשוב שסבתא שלי, שנלקחה ממדבר סהרה הלוהט שבו חיה כאישה חופשייה ואוהבת חיים במסע שארך שלוש שנים להיכלא במחנה הריכוז ברגן-בלזן בגרמניה המושלגת של חודש ינואר, לא הצליחה להילכד בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל בשל כך שרגליה היו עצלות מכדי ללכת למשרד החינוך ולספר לאנשיו על כך.

ביקשתי לחשוב שלמדתי שוב ושוב על ארבעים ותשעה האנשים שנרצחו בפרעות קישינב, ולא דבר אחד על אלפי יהודי לוב שנטבחו על ידי הנאצים במחנות הריכוז ז'אדו, גריאן, סיד אל עזיז, ברגן בלזן ובירנבך ריס, רק בשל טעות אנוש של פקיד זוטר במערכת החינוך של מדינת ישראל.

ביקשתי לחשוב שקולה של אמי, שהתעוררה במשך שנים בלילות ויבבה, בתערובת של ערבית ואיטלקית, שהגרמנים באים לקחת אותה, לא נשמע על ידי איש מכותבי ההיסטוריה, רק בשל כך שהוא היה רפה מידי וזאת אשמתה שלה בלבד שלא הגבירה אותו.

ביקשתי לחשוב שכאשר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, הדף מעליו את דודתי, סלומה, שביקשה להצטרף להסכם השילומים מכיוון שבנה הקט נורה מטווח אפס על ידי הגרמנים, הוא עשה זאת בתום לב ובאמת האמין לדבריו שלו: "לא ראית גרמני בחייך, יש לך דמיון מזרחי".

למעשה ביקשתי לחשוב שלישראל לא היה כל עניין במחיקת ההיסטוריה של חלק מתושביה, אלא רק בכתיבת דברים אחרים עליה. לכן כתבתי את "בנגזי ברגן-בלזן" על דפים שחורים, כאלה שהיא אינה יכולה לקשקש עליהם. על כל פנים לא בקלות.

עד כאן מה שהיה. ועכשיו, ללא גרם של ציניות, אני מבקש לומר שהגם שלא היה בי נתז אחד של מררה לנוכח העיוות ההסטורי הזה (זה מנוגד לסטרוקטורה הנפשית שלי), אני שמח מאוד שפני הדברים השתנו בשנים האחרונות והצדק נעשה. די לי בכך.

יוסי סוכרי הוא סופר ומרצה למחשבה של המאה העשרים. ספרו האחרון, "בנגאזי-ברגן-בלזן", זכה בפרס ברנר. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> סבא שלי העביר את המלחמה במדי הצבא הגרמני

יהודים ניצולי ברגן-בלזן חוזרים ללוב בסוף המלחמה (מקור: יד ושם)

יהודים ניצולי ברגן-בלזן חוזרים ללוב בסוף המלחמה (מקור: יד ושם)

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.

לתמיכה בשיחה מקומית
"הכרה בנכבה היא לא ויתור על הזהות שלי, אלא הרחבה שלה". טקס הנכבה המשותף של לוחמים לשלום (צילום: גילי גץ, באדיבות לוחמים לשלום)

"הכרה בנכבה היא לא ויתור על הזהות שלי, אלא הרחבה שלה". טקס הנכבה המשותף של לוחמים לשלום (צילום: גילי גץ, באדיבות לוחמים לשלום)

אחרי 7 באוקטובר, אני, כישראלית, חייבת לציין את הנכבה

גדלתי בישראל מתוך אמונה שהנכבה היא לא הסיפור שלי, שהיא מאיימת עליי. אבל המלחמה בעזה הפכה את חיי והבנתי שהנכבה היא מציאות שממשיכה לעצב את חיי מיליוני אנשים בארץ הזו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf