newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רוצים מורות מתחת לאלונקה? אל תזניחו אותן בימי שגרה

במקום לשאול היכן נמצאים המורים, ראוי לחזור אל מעצבי המדיניות בשנים האחרונות ולתבוע מהם אחריות למחדליהם. במדינות שהחליטו שההוראה חשובה לחוסנה של החברה והעצימו את המורות והמורים דרך העלאת היוקרה של המקצוע, מערכות החינוך תפקדו טוב יותר גם במשבר

מאת:

מי שמחפשים כיום את המורות והמורים מתחת לאלונקה החברתית, צריכים לתבוע תשובה ממעצבי המדיניות שהזניחו את מקצוע ההוראה בישראל. מהיכן אמורה להתגלות המנהיגות והסולידריות החברתית מצד המורות והמורים? מה עשינו עד היום כדי לטפח אותה?

רוצים תשובה? 42% מהמורות והמורים הצעירים (עד גיל 30) בישראל מהרהרים אולי כדאי היה להם לבחור מקצוע אחר. בתחושת ערך נמוכה כל כך, מאיפה תבוא היוזמה והתושיה? נתונים אלה ואחרים עולים במחקר חדש של OECD שהתפרסם החודש.

מורות מפגינות בכיכר הבימה בתל אביב בדרישה ל-100% שכר תמורת 100% עבודה, ב-30 באפריל 2020 (צילום: אורן זיו)

מורות מפגינות בכיכר הבימה בתל אביב בדרישה ל-100% שכר תמורת 100% עבודה, ב-30 באפריל 2020 (צילום: אורן זיו)

תפיסת הערך של ההוראה היא נמוכה מאוד בכל מדינות העולם. אולם בשעה שבישראל חלה בעשור האחרון נסיגה בכל המדדים שנבדקו, הרי יש מדינות שהצליחו לנהוג אחרת. ראו בהמשך את הדוגמה של שוודיה ואסטוניה, שנקטו מדיניות של תמיכה וחיזוק המקצוע, ובהתאם חוות כיום שיפור במדדי ההערכה של ההוראה. זה קרה משום שמישהו החליט שההוראה חשובה לחוסנה של החברה, והניע מהלכים בכיוון זה.

פרופ' אנדראס שלייכר, מנהל תחום החינוך ב-OECD,  פירסם מאמר על האופן שבו מערכות החינוך בעולם הגיבו למשבר הקורונה. בין היתר נטען כי מערכות החינוך שמצליחות לתפקד בעת המשבר הן אלה שפעלו בעבר להעצים את המורות והמורים שלהן. "אפילו שר החינוך הטוב ביותר לא יכול לענות לצרכים של מיליוני תלמידים, מאות אלפי מורים ועשרות אלפי בתי ספר". לפיכך, האתגר הוא לבנות על מנהיגותם של המורים.

במערכות חינוך שבהן המנהיגות נבנתה מלמטה למעלה, ושלייכר מזכיר כאן את אסטוניה ופינלנד, מתקיים מעגל התפתחות חיובי: האמון של מערכת החינוך במורים הוא גבוה, לכן גם האמון של החברה כולה במערכת החינוך הוא גבוה, וכתוצאה מכך עובדי ההוראה מגלים גמישות, מנהיגות וסולידריות חברתית, ומפעילים את מערכת החינוך כמיטב יכולתם בתנאים הקשים הנוכחיים.

רבע מהמורים מרגישים מוערכים

בתזמון מושלם לסוגיה זאת התפרסם החודש הכרך השני של מחקר טאליס(TALIS 2018) , על המורות והמורים בחטיבת הביניים (על החלק הראשון כתבתי בעבר). בהכללה: מדינות שהצליחו לטפח עובדי הוראה איכותיים עשו זאת דרך העלאת היוקרה של המקצוע, באמצעות שיפור השכר ותנאי העבודה למול הקטנת הלחץ התעסוקתי והשחיקה. אחד המדדים לבחינת היוקרה והערך של ההוראה הוא המידה שבה המורים והמורות תופסים את הערך של המקצוע בעיני כלל החברה.

במדד זה מתגלה תמונה עגומה בישראל כמו במרבית מדינות העולם. בממוצע רק 26% מכלל המורות והמורים ברחבי העולם מניחים שמקצוע ההוראה מוערך על ידי החברה.

בתחתית הדירוג נמצאות סלובקיה, בלגיה הצרפתית, סלובניה, צרפת, ארגנטינה פורטוגל וקרואטיה, שם פחות מ-10% מהמורים מרגישים מוערכים. מנגד בולטת וייטנאם, שם יותר מ-90% מהמורים מרגישים מוערכים, וכן סינגפור, איחוד האמירויות וקוריאה. בישראל 30.4% מהמורות והמורים מרגישים מוערכים על ידי החברה, מעט מעל הממוצע העולמי.

גם בהוראה, גברים מוערכים יותר מנשים

ברוב רובן של המדינות מורים גברים מרגישים שהחברה מעריכה אותם יותר מאשר מורות נשים. בממוצע המדינות הפער הוא 5% לטובת הגברים, ובישראל אף יותר: 37% מהמורים הגברים מרגישים מוערכים לעומת 28% מהמורות הנשים. ההסבר של החוקרים הוא שבמקצוע נשי (כלומר שרוב העובדים בו הן נשים) יש למיעוט הגברים מעמד טוב יותר, והם מקודמים לתפקידי ניהול ואחריות בשיעור גבוה יותר מאשר הנשים.

ואכן, ככל שבמדינה שיעור הנשים בהוראה גבוה יותר כך הפער בתפיסת הערך החברתי בין מורים למורות גדול יותר. רק בשלוש מדינות נמצא דפוס הפוך: סעודיה, איחוד האמירויות ווייטנאם, שם הנשים בהוראה מרגישות מוערכות יותר מהגברים. אפשר שבמדינות אלה אפשרויות הקריירה של נשים הן מצומצמות מלכתחילה, ולכן מורות מרגישות במעמד יוקרתי גבוה.

בממוצע עולמי לא נמצא קשר בין תחושת הערך החברתי של המורים לבין מאפיינים שונים של בית הספר, אולם בישראל התמונה שונה. כמעט בכל המדדים נמצאו הפרשים של כ-10%, אולם לא תמיד באותו כיוון.

בשני מדדים נמצא עדיפות לטובת הפריפריה: המורים שעובדים בערים קטנות (עד 100 אלף תושבים) מרגישים תחושת ערך גבוהה יותר מאשר המורים בערים הגדולות; והמורים שעובדים בכיתות שבהם יותר מ-30% מהתלמידים באים מרקע חברתי כלכלי נמוך, מרגישים מוערכים יותר מאשר מורים שעובדים עם פחות תלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך.

לעומת זאת, בשני מדדים נמצא שתחושת הערך היא דווקא לרעת הפריפריה: המורים שעובדים בכיתות שבהן יותר מ-10% תלמידים מהגרים, והמורים שעובדים בכיתות שבהן יותר מ-10% של תלמידים עם צרכים מיוחדים, מרגישים מוערכים פחות מאשר המורים האחרים.

ערך מקצוע ההוראה בישראל בנסיגה

הממצא הכואב מכולם הוא הנסיגה שחלה בישראל בכל המדדים של תפיסת הערך של המורים, כפי שנמצא בהשוואה בין מחקרי טאליס ב-2013 ו-2018. שיעור המורים שדיווחו שהם מהרהרים אולי עדיף היה לבחור במקצוע אחר עלה בחמש השנים האחרונות ב-10 נקודות אחוז והוא 33.8%. בקרב המורים הצעירים עד גיל 30, זה מגיע ל 42.3%. עלייה של 2% נרשמה גם בשיעור המורים שהצהירו שהם מצטערים שבחרו בקריירת הוראה.

באותה מגמה, חלה ירידה של 11.2% בשיעור המורים המסכימים שהיתרונות של מקצוע ההוראה גדולים מהחסרונות; וירידה של 4% בשיעור המורים שמצהירים שהיו בוחרים שוב במקצוע ההוראה אם היו חוזרים לרגע ההכרעה.

כדי להראות שאפשר אחרת, מציינים החוקרים את שוודיה ואסטוניה. בשוודיה זיהו השלטונות לפני כעשור חשש למחסור עתידי במורים. לשם כך עוצבה מדינות חדשה ב-2014-2016 שנועדה לחזק את מעמד המקצוע.

בין השאר כללה המדיניות מסלולי הכשרה חדשים למורים, מענקים לסטודנטים להוראה, שיפור תנאי העבודה, יצירת אפשרויות קידום בתפקידים בתוך המקצוע, תוספות שכר כלליות וכן תמריצים כספיים וקידום מהיר יותר בהתאם להשכלה ולהתפתחות המקצועית של המורים.

באסטוניה, המאמץ לשיפור מעמד המורים נערך כחלק מהרפורמה הכללית במערכת החינוך החל מ-2014. הרפורמה כללה בין היתר שיפור כללי בשכר המורים, במיוחד בשכר המורים המתחילים – כדי למשוך למקצוע כוח אדם איכותי. בנוסף, המורים מקבלים תמריצים כספיים להרחיב את השכלתם ואת התפתחותם המקצועית. לדוגמה, יש תוכנית שמאפשרת למורה לצאת מהוראה למשך חצי שנה, כשהוא ממשיך לקבל שכר ותמריצים, שבמהלכה הוא מתמחה באחד מתחומי המקצוע.

כפי שניתן לראות בתרשים, בשוודיה ובאסטוניה, כתוצאה ישירה של הרפורמות שהונהגו, חל שיפור בתפיסת הערך של המורים. בכל המדדים שבהם בישראל ערך המורים נסוג אחור, ערך המורים במדינות ההשוואה השתפר.

זה קרה משום שמישהו החליט שההוראה חשובה לחוסנה של החברה, ולכן הניע מהלכים בכיוון זה. הזנחת ההוראה בישראל היא לא משהו שקרה לנו, אלא תוצר של מדיניות. לפיכך, כאשר שואלים כעת – בעת משבר – היכן הן המורות והמורים, ראוי לחזור אל מעצבי המדיניות בשנים האחרונות, ולתבוע מהם אחריות למחדליהם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf