newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רודן, אנטישמי, וידיד יקר: יחסי ישראל עם מובוטו, נשיא קונגו

מסמכי משרד החוץ מגלים כי בישראל היו מודעים היטב לכך ששליט קונגו (אח"כ זאיר) מובוטו ססה סקו הוא דיקטטור רצחני המאמין בפרוטוקולים של זקני ציון. זה לא מנע ממנה לתמוך בו, אף שהקהילה הבינלאומית הסתייגה ממנו

מאת:

הגנרל מובוטו ססה סקו ניהל בקונגו (זאיר) במשך 32 שנה את אחת הדיקטטורות המושחתות והדכאניות בעולם, ומתנגדיו עונו וחוסלו.

לאחר סיום המשטר הקולוניאלי הבלגי בקונגו, ארה"ב וה-CIA עזרו למובוטו לתפוס את השלטון ולחסל את המנהיגים הרדיקליים יותר של תנועת השחרור הלאומית. אולם מסמכים בתיקי משרד החוץ הישראלי בארכיון המדינה, שנחשפו לאחרונה לציבור, מעידים כי למדינת ישראל היה תפקיד משמעותי בהישרדותו של מובוטו במשך עשרות שנים והיא עזרה לו צבאית, כלכלית ופוליטית. מהדורה ניאו-קולוניאליסטית של הספר "לב המאפליה" של ג'וזף קונרד.

השגריר בזאיר הזהיר: ישראל מתרכזת בשליט במקום במדינה. מובוטו ססה סקו עם הנשיא חיים הרצוג בעת ביקורו בישראל ב-1985 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

השגריר בזאיר הזהיר: ישראל מתרכזת בשליט במקום במדינה. מובוטו ססה סקו עם הנשיא חיים הרצוג בעת ביקורו בישראל ב-1985 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

במשך השנים העיתונות הישראלית, ובמיוחד "הארץ" ו"מעריב", סיקרו תחת מגבלות הצנזורה הצבאית את היחסים של ישראל עם מובוטו. מסמכי משרד החוץ מאשרים חלק מהפרטים שדווחו בעיתונות והוכחשו על ידי דוברי ממשלות ישראל, צה"ל ומשרד הביטחון, ומוסיפים פרטים נוספים.

עוד לפני שקונגו היתה מדינה עצמאית, קשרה מדינת ישראל קשרים עם מנהיגים קונגולזים, וחלקם אפילו ביקרו בישראל. בבירה ליאופולדוויל (בהמשך שונה השם לקינשסה) ישב נציג ישראלי לא רשמי. מיד כשקונגו קיבלה עצמאות, ב-30 ביוני 1960, נפתחה שם שגרירות ישראלית רשמית.

ראש הממשלה הראשון של קונגו היה פטריס לומומבה, אחד ממנהיגי תנועת השחרור, שנחשב ללוחם נגד הקולוניאליזם המערבי באפריקה וביקש עזרה מבריה"מ ומהגוש הקומוניסטי במאבקו.

ישראל היתה מודעת לרצון האמריקאי להחליף את לומומבה. בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב-23 באוגוסט 1960, שגריר ישראל בקונגו, אהוד אבריאל, אמר כי התקוות של ארה"ב הן שלומומבה יעלם. "לא מן הנמנע שתתאמתנה (התקוות; א"מ) באיזו שהיא דרך מסתורית".

ואכן, שבועיים לאחר הדיון בככנסת, לומומבה הודח מתפקידו על ידי הנשיא ז'וזף קסא-וובו, וכשבוע לאחר מכן הכריז מובוטו, אז קצין בכיר בצבא קונגו, על הפיכה צבאית שנתמכה על ידי ה-CIA.  בישיבת ממשלת ישראל, שנערכה יום לאחר ההפיכה הצבאית שהוביל מובוטו, הביעה שרת החוץ גולדה מאיר ביקורת על לומומבה וכינתה אותו "מטורף".

מובוטו עצר את לומומבה, וארבעה חודשים אחר כך, בינואר 1961, לומומבה נרצח והוא בן 35 בסך הכל. הרצח שלו עורר מחאה עולמית, אולם ישראל החליטה לא להצטרף לקריאות העולמיות להעמיד לדין את מובוטו. בישיבת הממשלה במרץ 1961 הסתפקה שרת החוץ מאיר בעמדה עקרונית שלפיה מדינת ישראל מתנגדת לכל רצח פוליטי, ואמרה ש"לקונגולוזים אין פטנט על זאת".

בתמורה למעורבותו בחיסולו הפוליטי והפיזי של לומומבה, הנשיא קסא-וובו מינה את מובוטו לרמטכ"ל, אף שלפני העצמאות מובוטו היה בסך הכל סמל וכתב צבאי.

צנחנים שעליהם נשען השלטון

לפי סיכום של משרד החוץ מדצמבר 1963, באפריל אותה השנה פנתה ממשלת קונגו לישראל בבקשה שתסייע לה לארגן מחדש את צבאה. ישראל התבקשה לאמן יחידת צנחנים, וביולי-אוגוסט אותה שנה אומנו למעלה ממאתיים חיילים קונגולזים בקורס צניחה, ובראשם הגנרל מובוטו, רמטכ"ל הצבא, שצנח פעמיים.

בישיבת ממשלה באוגוסט 1964 העיר שר הפנים חיים משה שפירא שבקונגו תולים אזרחים. ראש הממשלה לוי אשכול השיב: "הנה גם בדמשק היו אתמול תליות ולא ראיתי שמישהו מזדעזע. אפילו בריה"מ לא מזדעזעת. שם זה דבר רגיל".

האמריקאים רצו לסלק את השליט האנטי-קולוניאליסטי הקודם. מובוטו בפגישה עם הנשיא ניקסון בוושינגטון ב-1973 (צילום: הבית הלבן)

האמריקאים רצו לסלק את השליט האנטי-קולוניאליסטי הקודם. מובוטו בפגישה עם הנשיא ניקסון בוושינגטון ב-1973 (צילום: הבית הלבן)

ב-24 בנובמבר 1965 ביצע מובוטו הפיכה צבאית שנייה והכריז על עצמו כנשיא במקום ז'וזף קסא-וובו. בפרופיל שהכין משרד החוץ לגביו נכתב ש"מובוטו חיסל או סילק את כל יריביו, לעתים באכזריות, והוא מקפיד להחליף מעת לעת את האישים הנמצאים בעמדות מפתח על מנת שלא יצברו כוח העלול לסכנו".

בעקבות מלחמת 1967, היחסים של ישראל עם מדינות רבות ביבשת אפריקה התערערו, אך היחסים עם קונגו נשארו טובים. לפי סיכום שהכין משרד החוץ ב-28 בינואר 1968, לקונגו היתה שגרירות בירושלים, ומשלחת של 11 קציני צה"ל, שעסקה באימון צנחנים, שהתה בקונגו באותה תקופה.

כוח הצנחנים שאימנו קציני צה"ל היה עמוד השדרה של משטר מובוטו, וסייע לו לדכא מרידות, להילחם בכוחות בדלניים במזרח ובדרום המדינה, וכן למנוע ניסיונות הפיכה על ידי כוחות הביטחון האחרים.

כך, בהזמנה מ-12 באפריל 1972 לישיבה של "פורום אפריקה" במשרדו של הממונה במוסד על אפריקה, נחום אדמוני, צוין ש"בזאיר (זה היה שמה החדש של קונגו החל מ-1971; א"מ) אנו יושבים בחיל (צנחנים) שהנו מוקד וכוח עליו נשען השלטון".

בסקירה מאותה העת נכתב שהסיוע לקונגו הוא באופיו צבאי, וכי נמצאת שם משלחת של קציני צה"ל המדריכים בביה"ס לצניחה במערך המוצנח ובחי"ר. לפי אותה סקירה, ב-1969 השתלמו בישראל 117 אנשי צבא זאיר בישראל בנושאי ביטחון.

"השלטון נשען בעיקר על הצבא, ובראש ובראשונה על הצנחנים" – נכתב בסקירה – חיל הצנחנים הוא "עמוד התווך של המשטר", והדבר הוביל ליחסי הוקרה והערכה מצד הגנרל מובוטו כלפי ישראל. גם בסקירה מינואר 1973 צוין כי חיל הצנחנים הוא "עמוד התווך של המשטר".

למרות הקשר ההדוק הזה, אחרי מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הכריז מובוטו על ניתוק היחסים עם ישראל, ונתן אות למדינות אחרות באפריקה ללכת בעקבותיו. אולם הסיוע שקיבלה זאיר ממדינות ערב בתמורה לניתוק הקשרים עם ישראל היה זניח, ולא הציל את המדינה מפשיטת רגל ומחוסר יכולת לשלם את חובותיה העצומים.

אחת הסיבות למשבר היתה השחיתות הקיצונית של משטר מובוטו. בגלל השחיתות הזו, החליט הקונגרס בארה"ב לצמצם ולהגביל את הסיוע האמריקאי לזאיר. המדינה התקשתה לקבל הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנק העולמי, ומשקיעים זרים ברחו.

ממסמכי משרד החוץ עולה כי מתוך מה שנראה כמו עמדות אנטישמיות של ממש, מובוטו האמין שמדינת ישראל שולטת בארה"ב ובהון העולמי, וכן במשקיעים, פוליטיקאים ועיתונאים יהודים ברחבי העולם – שבהוראות מירושלים יוכלו להושיע את זאיר מהמשבר המדיני והכלכלי שלה.

בכירים ישראלים ניצלו את האמונות האלה של מובוטו, וחזרו והבטיחו לו שיפעילו יהודים בארה"ב וברחבי העולם. כאשר המציאות טפחה על פניו של הגנרל מובוטו, הוא לא הסיק שמדינת ישראל והעם היהודי אינם שולטים בעולם, אלא נעשה מריר וחשב שהיהודים לא עוזרים לו בגלל התנכלות מצד ממשלת ישראל.

עדות לשימוש שעשתה ישראל באמונות האנטישמיות לכאורה של מובוטו עולה ממסמך שהוכן במשרד החוץ לקראת ביקור מנכ"ל משרד החוץ בקונגו, שנקבע למרץ 1980. במסמך נכתב כי "הסיוע האמריקאי לזאיר עומד השנה על 40 מיליון דולר. בקונגרס האמריקאי הוטחה בזאיר ביקורת קשה על שחיתות בחלוקת הכספים, נטילתם לכיסים פרטיים, בזבוז מזון ומכירתו, שימוש פרטי במטוסים שהוענקו על ידי ארה"ב לזאיר למטרות סיוע כלכלי ועוד. ניתן לרמוז בעדינות כי באמצעות קשרינו המיוחדים – הן עם הקונגרס והן עם הממשלה – נוכל לסייע ליחסי זאיר-ארה"ב".

כחלק מהמשא ומתן לחידוש היחסים בין המדינות, הסכימה ישראל לקבל על עצמה לנהל ולפתח את החווה הפרטית (כ-100 אלף דונם) שמובוטו הקים לעצמו ליד כפר הולדתו באמצעות כספים שגנב מקופת המדינה.

ישראל ראתה בבחירתו סיכוי להגברת השפעתה. רונלד רייגן ביום השבעתו ב-1981 (צילום: הבית הלבן)

ישראל ראתה בבחירתו סיכוי להגברת השפעתה. רונלד רייגן ביום השבעתו ב-1981 (צילום: הבית הלבן)

לפי דו"ח שהכין המנכ"ל החדש של משרד החוץ, דוד קמחי, במרץ 1981, במהלך ביקורו בזאיר הוא הוטס במטוס הפרטי של מובוטו לחווה ופגש בה חמישה ישראלים שניהלו אותה. המנכ"ל קמחי כתב שציין באוזני מובוטו את מקומה של ישראל כבעלת ברית נאמנה, חזקה ואמיצה, וכי על רקע הבחירה של רונלד רייגן לנשיאות ארה"ב תהיה לישראל יכולת להשפיע יותר מבעבר על ידידיה האמריקאים.

המנכ"ל קמחי סיפר למובוטו שמזכיר המדינה החדש, אלכסנדר הייג, עומד לבקר בישראל. מובוטו ביקש שקמחי ימסור להייג ד"ש ממנו, וביקש שישראל תתחיל במלאכת הקירוב בין זאיר לארה"ב. מובוטו גם ביקש סיוע ישראלי להצלחת ביקורו בספטמבר בארה"ב.

קמחי כתב בדיווח שהכין לשר החוץ שלדעתו אפשר "להפוך את זאיר למרכז לפעילות ישראלית מחודשת באזור זה של אפריקה, ושובנו לזאיר יוכל להשפיע על פעילותנו גם באזורים אחרים ביבשת השחורה". קמחי העריך כי הסיכומים שהשיג עם מובוטו יאפשרו לישראל "להופיע אצל האמריקאים כבעלי משקל בנושא האפריקאי".

המנכ"ל קמחי והגנרל מובוטו סיכמו, כשלב ראשון, להקים משרד של ממונה על האינטרסים הישראליים בקינשסה, שיפעל בפרופיל נמוך בחסות של שגרירות זרה (לאחר שדנמרק והולנד סירבו, ממשלת קנדה הסכימה לסייע).

באותה הפגישה אמר מובוטו לקמחי שהוא יכול לבטוח בישראל יותר מבכל מדינה אחרת, ולכן הוא רוצה ממנה סיוע ב"נושאים העדינים ביותר", כמו סיוע בארגון כוח מיוחד לאבטחתו האישית, וגם סיוע במעקב אחרי הפעילויות של לוב ושל המדינות הקומוניסטיות בקינשסה.

ב-13 באפריל 1981 פנה מנהל אגף אפריקה, אבי פרימור, לאהרון שרף מהמוסד, וביקש שהמוסד ידאג לעניין. בדיווח ששלח נציג המוסד באפריקה למוסד בישראל נכתב כי התקיימו שתי פגישות עם מובוטו וסדרת פגישות עם ראשי השירותים של זאיר, ו"יש להם ציפיות מאתנו בתחומי הדרכה וייעוץ מקצועיים, במגמה לחדש היחסים הבין-שירותיים במלוא היקפם. לראות בתחום הבין-שירותי מנוף לקידום היחסים המדיניים".

בדצמבר 1981 ביקר מובוטו בארה"ב. שגרירות ישראל בוושינגטון דיווחה שיו"ר הוועדה לענייני אפריקה בבית הנבחרים, חבר הקונגרס הווארד וולפה, לחץ על מובוטו לחדש את היחסים עם ישראל וביקש לוח זמנים לביצוע. מובוטו ביקש לקבל סיוע כספי אמריקאי, והצהיר שהוא מוכן לחדש את היחסים באופן מיידי, אך הוא פועל כדי שמדינות אפריקאיות נוספות יחדשו את היחסים יחד אתו.

הצהרת מובוטו לא עזרה, וְועדת ההקצבות של בית הנבחרים החליטה לדחות את ההמלצה להקציב 20 מיליון דולר לזאיר כסיוע צבאי, בשל השחיתות והאפשרות שהכסף יגיע לידיים פרטיות. אושרה הקצבה רק בסך 4 מיליון דולר. מובוטו נעלב, והודיע שהוא מוותר על הסיוע האמריקאי.

בסוף אותו חודש נפגש נציג המוסד עם מובוטו, והוסכם שראשי שירותי הביטחון הזאיריים יבקרו בישראל במהלך ינואר 1982. מובוטו עדכן שהוא פועל לשכנע את נשיא חוף השנהב לחדש את יחסי מדינתו עם ישראל, וכי הוא הורה לנציג זאיר במועצת הביטחון של האו"ם להימנע בעת ההצבעה בעניין סיפוח ישראל את רמת הגולן.

זאיר נבחרה לשמש חברה זמנית במועצת הביטחון של האו"ם ב-1982 (בהמשך שגריר זאיר נבחר ליו"ר מועצת הביטחון), והדיונים במועצה לגבי הטלת סנקציות על ישראל בעקבות חקיקת החוק לסיפוח רמת הגולן היו את המבחן הראשון להתפתחויות היחסים בין המדינות.

במברק ששלח מנהל אגף אפריקה במשרד החוץ לנציגות הישראלית בקינשסה ב-12 בינואר 1982, הוא כתב שצריך לעודד את מובוטו לדחוק בשגרירו באו"ם להיפגש עם השגריר הישראלי באו"ם יהודה בלום. גם ארה"ב הפעילה לחץ על מובוטו.

תחילה השגריר הזאירי עשה מניפולציות שונות כדי לעכב את ההצבעות, אולם בסופו של דבר הצביע בעד ההצעה הפרו-סורית. ישראל וארה"ב חשבו בהתחלה שהשגריר הזאירי קיבל שוחד ופעל בניגוד להוראתו של מובוטו, אך לאחר בירור הסתבר שמובוטו התקפל, כדי שזאיר לא תהיה המדינה האפריקאית היחידה שמתנגדת להצעה.

ישראל זעמה,והעבירה מסרים למובוטו כי הדרך היחידה לפצות אותה ואת ארה"ב היא באמצעות הכרזה מיידית על חידוש היחסים הדיפלומטיים. מובוטו השיב כי אינו יכול להרשות לעצמו להכיר בישראל לבדו, והודיע שיפעל לארגן כינוס של כמה ראשי מדינות כדי לשכנע אותם לחדש את היחסים יחד אתו.

ב-2 במאי 1982 עדכן משרד החוץ את הנציגות הישראלית בקינשסה שמשרד הביטחון החליט להלוות לזאיר 8 מיליון דולר לצורך רכישת ציוד צבאי. 12 ימים מאוחר יותר, ביום העצמאות של ישראל, הודיע מובוטו על החלטתו לחדש באופן מלא את היחסים עם ישראל, משום שהשלימה את הנסיגה מאדמת אפריקה (חצי האי סיני).

מובוטו טען כי קיבל השראה מנשיא מצרים, אנואר סאדאת, שהחליט לנסוע לירושלים מבלי להתייעץ עם מנהיגי מדינות ערב. כך קרה שזאיר היתה המדינה הראשונה באפריקה שניתקה את הקשר עם ישראל בעקבות מלחמת 1973, וגם הראשונה שחידשה אותם.

השתמש בביקור סאדאת בישראל כדי לתרץ את חידוש היחסים עמה. סאדאת עם בגין וקרטר בקמפ דיוויד (צילום: ויקימדיה)

השתמש בביקור סאדאת בישראל כדי לתרץ את חידוש היחסים עמה. סאדאת עם בגין וקרטר בקמפ דיוויד (צילום: ויקימדיה)

ב-14 ביוני 1982 הגיע לישראל ראש המוסד הזאירי, ומסר לראש הממשלה מנחם בגין תזכיר של 26 עמודים, שכלל בקשות לסיוע וחזרה על הנימוקים האנטישמיים לכאורה שהיו אופיינים למובוטו.

"אנו יודעים שהעם היהודי ומדינת ישראל יכולים לשמש כמתווכים אצל ממשלות מסוימות ובקרב מוסדות פיננסיים בין-לאומיים, הן ציבוריים והן פרטיים, הנהנים לעתים מהשתתפות יהודית חשובה יחסית", נכתב בתזכיר.

מובוטו ביקש עזרה בהשפעה על קרן המטבע הבינלאומית, כדי שתפשיר הלוואה בגובה של מיליארד דולר ל-3 שנים, ועזרה בשכנוע נושיו מהבנקים האירופיים שיפרסו את תשלום החובות של זאיר לתקופה של 25 שנה.

בנוסף ביקש מובוטו שהעם היהודי, הארגונים והמוסדות היהודיים, יפנו השקעות לזאיר וכך ישכנעו את מדינות אפריקה לחדש את יחסיהן עם מדינת ישראל. בעניין הסיוע הביטחוני, נכתב כי "תקוותנו הגדולה שמדינת ישראל תושיט לנו עזרה בעיצוב יחידות נוספות ורכישת ציוד לכוחות היבשה, אוויר וים. בנושא ביטחון פנים – הצורך במידע מדויק ומהיר הוא דחוף ביותר על מנת למנוע החדירות הרבות ממדינות שכנות. נחוצה לזאיר עזרה בהדרכה ובציוד. ניסיונה של ישראל בשטח הוא ידוע בעולם".

במברק ששלח מנכ"ל משרד החוץ דוד קמחי לציר הישראלי בוושינגטון ב-20 ביוני 1982, הוא כתב שראש הממשלה בגין מתכוון להיפגש עם וולפה בקונגרס, מאחר ש"אפילו אם לא יצליח רוה"מ לשכנע את וולפה, חיוני שהפגישה אמנם תתקיים, כי עלינו להראות למובוטו שמצדנו עשינו כל מה שניתן". ארבעה ימים מאוחר יותר, בגין אכן שיגר איגרת למובוטו שבה פרטים על שיחותיו בוושינגטון, בקונגרס ובממשל.

"פרוטוקול זקני ציון במהדורה חיובית"

במהלך טקס הגשת כתב האמנה של שגריר ישראל בזאיר, מיכאל מיכאל, שהתקיים ארבעה ימים אחר כך, ביקש מובוטו "בכל הרצינות ובדחיפות מידידו אריק שרון מתנה מהשלל בלבנון, תותחים מעל 120 מ"מ עם תחמושת שלדעתו חיוניים לצרכיו".

מיכאל היה למעשה היחיד במשרד החוץ שהזהיר במפורש מפני הסכנה בהזנת התפיסות האנטישמיות של מובוטו. במברק ששלח למשרד החוץ בירושלים ב-15 ביולי 1982 כתב כי הוא "משוכנע שהסיבה האמיתית והעיקרית שהביאה את מובוטו להחליט לחדש את יחסיו אתנו נעוצה ברצונו להשיג מארה"ב השקעות סיוע, מלוות ובעיקר לגיטימציה של שלטונו. פרוטוקול זקני ציון במהדורתו הפוזיטיבית הביאו להאמין שיוכל להשיג זאת על ידי שימוש בישראל. נראה שכל החישובים האחרים (ויש כמובן רבים) הם משניים או אפילו רק תירוצים בפני אחרים ואולי בפני עצמו".

השגריר מיכאל הזהיר כי "היות ואין ציפיותיו בנות הגשמה כי אם במהדורה מצונזרת ביותר, סביר להניח שתוך חודשים ספורים ישתכנע ששיקולו כשל. ברור שלא יכעס בי אלא עלינו, וכעסו יהיה עמוק. בגובה הציפיות האכזבות, אישיותו וקווי אופיו עלולים בקלות להביאו להחלטות חפוזות ומרחיקות לכת".

באופן ספציפי הזהיר מיכאל כי "רצוי להימנע ככל האפשר מכל ביקור של משלחות לבדיקת אפשרויות. אנו יודעים שאין בנק שייתן לו אשראי, הוא יודע זאת כמונו, ולכן רואה משלחות אלה כאחיזת עיניים. זה גם מקשה על מצבו הפנימי במדינה, כי כל משלחת מוצגת לצערנו כחמור המשיח". לכן הציע השגריר מיכאל ש"נראה כרצוי לשכנעו שנימוקיו היו אחרים מאלה המוזכרים לעיל ולהביאו שהוא עצמו יאמין בכך או אלטרנטיבית שלא יוכל לסגת מזה".

מסמכי משרד החוץ מעידים שמובוטו לא שינה את תפיסותיו האנטישמיות, וישראל המשיכה לנצלן לקידום האינטרסים שלה. אך כפי שהשגריר מיכאל ניבא, מובוטו לא היה יכול לסגת מחידוש היחסים, מאחר שמלבד החשש מתגובת ארה"ב, ישראל הייתה אחראית על האימון והציוד של החטיבה הנשיאותית ולמעשה לביטחון הפיזי שלו ושל מקורביו.

בגין תכנן לבקר בזאיר בקיץ 1982, אולם הביקור נדחה עד שבוטל סופית עקב מלחמת לבנון הראשונה. בדצמבר 1982 נפגש שר החוץ יצחק שמיר עם מובוטו, והם חתמו על הסכם לסיוע טכני.

בינואר 1983 דיווח יועמ"ש משרד החוץ אליקים רובינשטיין למנכ"ל המשרד כי בפגישה עם יו"ר "השדולה השחורה" בקונגרס, זה אמר לו כי "לדעתם מאמצי שגרירותנו בוושינגטון לטובת זאיר היו משגה חמור. השלטון בזאיר נתפס כמושחת ביותר וכעושק ומדכא. משלחת קונגרס ששהתה בקינשסה זה לא כבר ראתה במו עיניה כיצד מכים אנשי מובוטו אנשי אופוזיציה לאחר שאלה נפגשו עם האורחים האמריקאים. התמיכה והלחץ מצדנו לטובת זאיר משמשים נשק בידי אויבנו או עוייננו בארה"ב".

רובינשטיין השיב לבן שיחו האמריקאי שתמיכת ישראל בזאיר היא על רקע האומץ של מובוטו "לשבור את הקרח" ושאין לראותה כלל כהזדהות עם מדיניות הפנים שלו.

בינואר 1984 ביקר נשיא המדינה חיים הרצוג בזאיר. בסיכום שהכין מנהל אגף אפריקה אבי פרימור על הביקור הוא כתב שהרצוג שמע ממובוטו "דברים קשים בטון מריר".

מובוטו התלונן שישראל פועלת בגישה של "לפני שתקבל כדור אחד, תשים דולר על השולחן", נעלב מכך ש"אנו מחזיקים אותו בגרון", והתאכזב שלא הגיעה שום פעילות ישראלית ויהודית-אמריקאית בזאיר למרות מברקי עידוד רבים של יהודים אמריקאים.

הביא ציוד צבאי במטוס שלו. הנשיא הרצוג עם מובוטו בביקורו בזאיר ב-1984 (צילום: חנניה הרמן / לע"מ)

הביא ציוד צבאי במטוס שלו. הנשיא הרצוג עם מובוטו בביקורו בזאיר ב-1984 (צילום: חנניה הרמן / לע"מ)

בעניין הסיוע הכלכלי כתב פרימור שישראל טרם הצליחה לשכנע יהודים אמריקאיים וחברות ישראליות להשקיע בזאיר בגלל הסיכונים שם, ומשום שממשלת ישראל לא מוכנה לתת להם ערבויות ממשלתיות וביטוח לסחר חוץ עם זאיר.

לפני שהגיע לקינשסה, מיכאל שימש כשגריר באוגנדה וראה את עלייתו לשלטון שם של אידי אמין. באפריל 1984 הוא שלח מברק למשרד החוץ בירושלים ובו הזהיר מפני חזרה בזאיר על "תסמונת אוגנדה", שמרכיביה העיקריים הם "שהתרכזנו והלכנו יותר באימון יחידות שמטרתן לשמור על המשטר ופחות כאלה שנועדו לביטחון המדינה. מתוך כוונה כנה לעשות עבודה מושלמת – הגברנו את מסגרת יחידות העלית, שם כוונה זו היתה קלה יותר לביצוע. העשייה הזאת הביאה להכללה של יותר ויותר כוחות במסגרת של משמר הנשיאות, שהתנפח מאמצעים ומכוח אדם".

השגריר מיכאל המליץ לא להגדיל את מסגרת החטיבה הנשיאותית, ובמקום זה לתמוך ביחידות אחרות בצבא. מיכאל העריך שעל ידי כך "היו נוצרים בצבא זאיר מוקדי כוח נפרדים, מקבילים ובלתי תלויים, וגם היינו מעבירים יותר ויותר את מרכז מאמצינו לשירות מדינת זאיר ולא בלעדית להבטחת המשטר".

מיכאל הזהיר כי חיזוק משמר הנשיאות יכול לגרום "להקמת גולם שסופו פעם לקום נגד הריבון", כלומר להפיכה צבאית. השגריר מיכאל סיכם את מברקו "אנו שותפים למעשה של ניפוח החטיבה הנשיאותית – צבא בתוך צבא, מדינה בתוך מדינה".

במסמך מפברואר 1985, שהכין מנהל אגף אפריקה במשרד החוץ, יצחק אבירן לסקירת פעילות המשלחת הצבאית בזאיר, צוין כי "ישראל נתנה לזאיר, לאות ידידות ושיתוף פעולה, ציוד צבאי מגוון בשווי כולל של 15 מיליון דולר" וכי גדוד "קוברה" הוכשר בישראל.

"לא עמדנו בציפיות או בהבטחות"

בכלל מצבה הכלכלי, זאיר הייתה מוגבלת בלקיחת הלוואות, ולכן היה לה קושי במימון הסיוע הצבאי הישראלי באמצעות אשראי מישראל. במברק ששלח צבי רויטר, ראש יחידת היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) לסמנכ"ל משרד החוץ אבי פרימור באפריל 1985, הוא הזהיר שלא יהיה ניתן לתפעל חטיבה נוספת בצבא זאיר ללא רכישת ציוד צבאי נוסף מישראל, ויהיה צורך לצמצם את המשלחת הצבאית בזאיר ואף להחזיר את מרבית קציני צה"ל שהעבירו בה אימונים. רויטר ביקש שתתקבל החלטה מה לעשות בהתחשב באינטרס המדיני.

במרס 1985 החליט מובוטו להיענות בחיוב להזמנה מהנשיא הרצוג להגיע לביקור גומלין בישראל. במאי  הוא נפגש עם השגריר הישראלי בקינשסה, יצחק צרפתי, שהחליף בינתיים את מיכאל, והעלה זיכרונות מפגישותיו בביקורו בישראל ב-1963 עם מוטה גור, יצחק רבין ושמעון פרס. הוא אמר שהוא שמח לשמוע על האפשרות שיינטע יער בישראל על שמו, וכי ישמח לבקר בתל נוף.

נזכר בימים הטובים. מובוטו בעת האימונים שלו בצנחנים בישראל ב-1963 (צילום: משה פרידן / לע"מ)

נזכר בימים הטובים. מובוטו בעת האימונים שלו בצנחנים בישראל ב-1963 (צילום: משה פרידן / לע"מ)

השגריר צרפתי הציע למשרד החוץ לנצל את ההזדמנות כדי להפגיש את מובוטו עם קציני צה"ל שהכיר ב-1963 ולארגן "אירוע קטן של העלאת זיכרונות (שקופיות)" כדי לגעת בלבו. בצה"ל הציעו שהביקור בתל נוף יכלול פגישה עם מדריכי צניחה, סיור במתקני האימונים ותצוגה של צניחה חופשית.

בנאום שהוכן עבור הנשיא הרצוג לצורך טקס קבלת הפנים למובוטו נכתב, כי "כל העם בישראל גאה, אדוני המרשל, על כנפי הצנחן שבהן זכית לאחר שעברת המבחנים והאימונים ככל צנחן ישראלי. עובדה זו היא כבוד לנו".

במסמך "נושאים לשיחה עם נשיא זאיר" שהוכן לקראת הביקור של מובוטו, נכתב כי "חודשים לא רבים לאחר חידוש היחסים במאי 1982, החלה להתפתח אצל מובוטו הרגשת תסכול. לדבריו לא עמדנו לא בציפיות מאתנו ולא בהבטחותינו. הדברים באו לידי ביטוי בשיחות שהפכו קשות יותר ויותר שהיו לנציגי ישראל שנפגשו עם מובוטו במהלך 1983-1984. אפילו נשיאנו, שהתקבל בזאיר בהפגנת ידידות שחרגה בהרבה מעל למקובל, שמע בשיחה בחוג מצומצם ממובוטו מילים קשות ביותר".

לגבי המצב הכלכלי נכתב כי "קשה לזאיר להתגבר על נטל החובות, שהוא כ-5 מיליארד דולר, וזאת על אף הסדרים עם קרן המטבע ומועדוני פריז ולונדון לדחיית חובות". עוד נכתב שם כי "אין היום כמעט כל פעילות כלכלית ישראלית בזאיר. ברור לנו היום ששום פעילות כלכלית כזו לא תתפתח מבלי שממשלת ישראל תשנה גישתה, ותעניק לחברות שלנו ביטוח סיכוני סחר חוץ לפעולות בזאיר".

לגבי שיתוף הפעולה הצבאי, נכתב כי "מובוטו מתקשה במימון היחידות שאימונן הופקד בידי אנשינו ובעיקר ברכישת ציוד עבורן. הוא גם מתמרמר מאוד על הסכומים העצומים שעולים לו הקצינים שלנו (כ-10,000 דולר כל קצין). אי לכך מובוטו מבקש שנעניק לו אשראי לרכישת ציוד בארץ, שניתן לו מתנות מהציוד של צה"ל ושנשתתף בחלק מהוצאות אחזקת הקצינים שלנו בזאיר".

לגבי הסיוע בלובי בוושינגטון נכתב, ש"מובוטו טוען שלמרות הבטחותינו לא הצלחנו לשפר מצבו בגבעת הקפיטול, וזאת אף שיריביו שם כולם יהודים ידידי ישראל מובהקים. בכך הוא צודק. הוא גם מבין שהסיבה היא שאין הממסד היהודי בארה"ב חש שהנושא בסדר עדיפות גבוה אצלנו, שכן הלחץ על אותו ממסד הוא בדרג פקידותי בלבד ולכן לא יעיל".

למקרה שבשיחות יעלה נושא קשריה של ישראל עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה,  הומלץ להגיד כי "במאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה תפסו היהודים מקום חשוב" וכי "המאמצים שישראל השקיעה בהעלאת יהודי אתיופיה לישראל סותרים את העלילה שציונות היא גזענות".

מסיכום שהכין ראש משלחת צה"ל בזאיר, אל"מ יוסף שבו, לקראת הביקור של מובוטו בישראל עולה, שחידוש הפעילות הצבאית בזאיר החל עוד לפני חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות במאי 1982. בתחילת אותה שנה, נשלחה משלחת יועצים לאמן את החטיבה הנשיאותית ונקנה מישראל ציוד צבאי בסכום של 8  מיליון דולר. ניתנו יועצים להקמה ואימון גדוד, לאימון גדוד הטקס, לתחזוקה, חימוש, מודיעין וכן יועץ אישי למפקד החטיבה.

השגריר מיכאל על מובוטו: "פרוטוקול זקני ציון במהדורתו הפוזיטיבית הביאו להאמין שיוכל להשיג זאת על ידי שימוש בישראל"

לפי אותו מסמך, בינואר 1983 שר הביטחון אריאל שרון חתם על חוזה לסיוע בתחום הצבאי עם שר הביטחון הזאירי. החוזה כלל שליחת 21 יועצים (בפועל נשלחו 13 יועצים בגלל בעיית התשלומים של זאיר), הקמה והכשרה של החטיבה הנשיאותית, ארגון והקמה מחדש של דיביזית קמניולה, סיוע בארגון מחדש של חיל הים הזאירי, וסיוע בנושא אמצעי הקשר.

הוחלט כי ישראל תיתן במתנה ציוד לאגד הארטילרי. הוסכם שכל הרכש ל-1984 יסתכם בסכום של 16 מיליון דולר, ושמהם מדינת ישראל התחייבה לתת אשראי מתגלגל בסך של 8 מיליון.

מתוך רשימת הרכש המתוכננת ואחזקת היועצים, הזאירים קנו ציוד בסכום של 3 מיליון דולר עבור דיוויזיית קמניולה ושילמו 300 אלף דולר עבור אחזקת היועצים. בחטיבה הנשיאותית, הוקם וצויד גדוד צנחנים, אומן גדוד הטקס באימון בסיס, ואומנה פלוגת העלית "קוברה", כולל אימונים בירי ואבטחת אישים. בנוסף, נעשו הכשרה ואימון של קורס קצינים, קורס מפקדי כיתות והכשרת שתי פלוגות טירונים. פלוגת "קוברה" גם קיבלה אימונים בישראל.

אל"מ שבו כתב כי ללא רכישת הציוד הדרוש לביצוע האימונים, אין טעם בהחזקה בחוסר מעש של חלק מהיועצים הצבאיים הישראלים, וכי במתכונת הנוכחית היועצים יסיימו את תפקידם עד סוף 1985.

ביקר ביד ושם

מובוטו שהה בישראל בין ה-12 עד ה-17 במאי 1985. הוא ביקר ביד ושם, והרמטכ"ל משה לוי ליווה אותו בביקורו ה"נוסטלגי" בבסיס בתל נוף. בסיכומים של משרד החוץ נכתב כי בארוחת צהרים עם ראש הממשלה שמעון פרס, התלונן מובוטו שלמרות חידוש היחסים עם ישראל ממשיך הקונגרס האמריקאי להיות עוין כלפיו, במיוחד החברים היהודים בקונגרס, וכך גם הדבר בארגונים הבין-לאומיים.

מובוטו סיפר כי במטוסו של הנשיא הרצוג בעת ביקורו בקינשאסה שנה קודם כן היה ציוד שיועד לחטיבה הנשיאותית שישראל אימצה. ראש הממשלה פרס הודיע למובוטו שהוא מאשר את האשראי לרכישת ציוד צבאי נוסף, ויקים ועדה לבדיקת הפרטים וסיכומם. בארוחת בוקר שהתקיימה למחרת עם שר החוץ שמיר התלונן מובוטו כי העיתונות הישראלית כותבת עליו ועל זאיר דברים שאין להם כל קשר לאמת.

נפגשו עם מובוטו. יצחק שמיר ושמעון פרס ב-1985 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

נפגשו עם מובוטו. יצחק שמיר ושמעון פרס ב-1985 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

בדיווח על הביקור שהכין מנהל אגף אפריקה במשרד החוץ יצחק אבירן, מ-19 במאי, צוין ששר הביטחון יצחק רבין הודה למובוטו על ששילם את מלוא משכורות קציני המשלחת הצבאית בזאיר והודיע לו שמעתה ואילך ישראל תישא ב-50% ממשכורות הקצינים, תיתן אשראי לזאיר בסך 8 מיליון דולר לשש שנים עבור רכישת ציוד צבאי ממנה ותממן את כל האימונים בישראל של החיילים והקצינים מהחטיבה הנשיאותית ודיוויזיית קומניולה.

בפגישה שקיים השגריר צרפתי עם מובוטו באוגוסט אותה שנה, התלונן מובוטו שישראל מתערבת לאיזה יחידות ביטחון יימסר הציוד הצבאי שיירכש באמצעות ההלוואה וכי הוא רוצה להפנותו ליחידות חדשות שיקים.

לפי דיווח שהכין סמנכ"ל משרד החוץ פרימור באוקטובר 1985, ראש הממשלה פרס נפגש עם מובוטו בניו יורק, אך לא נערך רישום לשיחה. אורי סביר, שנכח בפגישה, אמר שרשם "בקושי ארבע שורות" מאחר שמובוטו חזר שוב על אותן "טרוניות וההתמרמרויות" כלפי ישראל.

לפי דיווח מפגישה בקינשסה של נציג משרד הביטחון הישראלי עם שר הביטחון הזאירי, מ-29 באוקטובר 1985, הוא הצליח לשכנע את השר הזאירי ב"היגיון" שהציוד שיירכש מישראל ישמש יחידות המאומנות על ידי הישראלים. השר הזאירי ביקש להקדים את המועד של אספקת רובי הגליל.

בדו"חות התקופתיים שהכינה השגרירות בקינשסה, מ-11 ו-12 בדצמבר 1987, צוין שנמשך מעמדו ושלטונו האבסולוטי של מובוטו על כל מוקדי הכוח במדינה, וכי מובוטו שוב פנה לישראל על מנת שזו תפעיל השפעתה בקונגרס האמריקאי דרך הלובי היהודי לשינוי הגישה כלפיו.

עוד צוין כי שר הביטחון ושר האוצר חתמו על מסמכי האשראי בסך 8 מיליון דולר וכעת מצפים לחתימתו של היועץ המשפטי לממשלה, ובסיום ההליך תוכל ישראל להעביר את הסכום לזאיר.

השגרירות העריכה כי "המשבר הכלכלי ההולך ומחמיר יביא את הנשיא מובוטו להעמיד במבחן המעשה את ההבטחות שקיבל מראשי מדינת ישראל לפעול למענו בארה"ב, ובתחום זה מאמצנו לא עלו יפה בשל הדימוי השלילי שיש לזאיר בקונגרס ובאמצעי התקשורת, בעוד שהבעיות החמורות הנובעות מעצם טבעה של המדינה מחייבות שלטון ריכוזי וסמכותי".

טרם נפתחו לציבור מסמכי משרד החוץ מהעשור האחרון לשלטונו של מובוטו, עד להדחתו על ידי כוחות המורדים והצבאות של רואנדה ואוגנדה ב-16 במאי 1997. צבאות רואנדה ואוגנדה היו אף הם חמושים גם בנשק ישראלי. זאיר שינתה את שמה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומדינת ישראל עברה לתמוך בדיקטטורים ממשפחת קבילה, ששלטו במדינה ושדדו את אוצרותיה עד 2019.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf