newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פתרון שתי המדינות עדיין חי, ואפילו ממשיך להתרבות

כמו ליצירה מוזיקלית, גם למודל שתי המדינות לסכסוך הפלסטיני-ציוני יש וריאנטים רבים. חלק מהם אכן קרס ומת, אבל המודל עצמו צפוי להמשיך לרחף מעלינו בעתיד הנראה לעין, והוא משווע לווריאנט הוגן שניתן להשגה בתנאים נוחים

מאת:

כאשר אנחנו מדברים על היצירה המוזיקלית או מעריכים אותה, עלינו להבדיל בין המודל של יצירת האמנות, הבא לידי ביטוי בתווים הכתובים, לבין הביצועים המוזיקליים. הביצועים הם הווריאנט של המודל של היצירה המוזיקלית. כפי אנחנו יודעים היטב, הווריאנטים/ביצועים שונים אלה מאלה כפי שהלהקות המנגנות שונות אלה מאלה. אנו אף יודעים היטב כי הביצועים/וריאנטים כוללים פרשנות של המודל של יצירת האמנות. לעתים הפרשנות היא עלובה, לעתים היא יצירתית, ולעתים היא פרועה.

בהשוואה, כאשר אנחנו לוקחים ובוחנים את פתרון שתי המדינות לסכסוך הפלסטיני/ציוני, עלינו להבדיל בין המודל של הפתרון – שתי מדינות שכנות החיות בביטחון ובשלום, מודל המקביל בפועל לתווים של יצירה מוזיקלית – ובין הווריאנטים/תוכניות השונים שלו, המשתנים על פי מי שתכנן והחליט עליהם לאורך השנים. כל תוכנית היא וראינט הכולל פרשנות של מודל פתרון שתי המדינות. לעתים הפרשנות היא גרועה, לעתים היא יצירתית, ולעתים היא פרועה.

ישראלים ופלסטינים בירושלים, באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראלים ופלסטינים בירושלים, באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הווריאנטים/תוכניות הם רבים ומגוונים: מהחלטת החלוקה בשנת 1947 ועד עסקת המאה בשנת 2020, דרך היוזמה הערבית משנת 2002 והחלטת מועצת הביטחון 2334 בשנת 2017 ועוד. מה שחל על פתרון שתי המדינות, במה שנוגע לקשר בין המודל ובין הווריאנטים והפרשנות שלו, חל גם על פתרון המדינה האחת.

כפי שאנחנו תוהים ומתדיינים, ולפעמים מתווכחים, מהו הביצוע המוזיקלי המוצלח, כך אנחנו תוהים ומתדיינים, ולפעמים מתווכחים, מהם הווראינטים/תוכניות המוצלחים לפתרון שתי המדינות או מהם הווריאנטים/תוכניות המוצלחים לפתרון המדינה האחת.

ברור שבמקרה הראשון הכוונה היא לתוכנית הכי מהנה או הכי מרשימה או הכי יצירתית, ואילו במקרה השני הכוונה היא לתוכנית הכי הוגנת או עם הכי פחות עוול או שמחירה הכי נמוך. מיותר לומר בהקשר זה כי אמצעֵי המבחן במקרה הראשון באים מעולם האמנות והאסתטיקה, ובמקרה השני מעולם הפוליטיקה והמוסר (ולפיכך הם יותר רצינים וקשוחים).

באמנות הפיסול, לשם דוגמה, בשונה מהמוזיקה או הריקוד, השירה או התיאטרון, המודל של עבודת האמנות (הפֶּסֶל) הוא אחד ויחיד ואין לו וריאנט. הפיסול הוא עבודת אמנות שבה המודל הוא הווריאנט.

אין זה נכון מה שרבים חוזרים ואומרים בימים האלה, כאילו פתרון שתי המדינות קרס ומת. מה שקרס ומת למען האמת הוא הווריאנט, או הווריאנטים והתוכניות, של מודל פתרון שתי המדינות. ספציפית, מה שקרס ומת הוא הווריאנט של פתרון שתי המדינות שהנושאים והנותנים הפלסטינים נאחזו בו שנים ארוכות, כפי שקרס ומת לפניו הווריאנט של פתרון שתי המדינות לפי החלטת החלוקה ב-1947, כמו גם הווריאנט של פתרון שתי המדינות על פי "עסקת המאה", או ליתר דיוק "עסקת נתניהו-טראמפ", שחייה היו קצרים או שנולדה מתה.

אולם המודל של שתי המדינות נותר בחיים, וממשיך להתרבות! היוזמות הנפוצות בתקופה האחרונה, כדוגמת יוזמת "שתי מדינות, מולדת אחת", ויוזמות קונפדרליות אחרות, הן ראיה ברורה לכך. במובן הזה, פתרון שתי המדינות קרוב יותר למודל של יצירה מוזיקלית, שיש לה וריאנטים/צורות רבים, מאשר למודל של עבודת פיסול, שיש לה וריאנט אחד ויחיד.

לדעתי, פתרון שתי המדינות, בווריאנט זה או אחר, ימשיך לרחף מעל שמי פלסטין/ישראל בעתיד הנראה לעין. אולם העובדה שהוא מרחף אין פירושה פתרון קרוב או ודאי, אלא שהוא יישאר "המשחק היחיד בעיר", כפי שאומרים, בעתיד הנראה לעין.

הפתרון ההוגן הוא פתרון קונפדרלי

המודל של פתרון שתי המדינות ימשיך לרחף מעל שמי פלסטין/ישראל בעתיד הנראה לעין מהסיבות העיקריות הבאות, השלובות זו בזו:

1. המודלים לפתרונות חליפיים אינם מקובלים מבחינה עקרונית או רחוקים ממימוש. מודל פתרון המדינה האחת, שעל פיו יש זכויות אישיות ולאומיות שוות בין כל האזרחים, היה ונשאר חלום רחוק ממימוש. משטר העליונות האתנית, הכיבוש הצבאי והאפרטהייד הזוחל בין הים לנהר אינו מקובל מבחינה עקרונית גם מצד הקורבנות הפלסטינים וגם מצד רוב מדינות העולם.

2. המדינות המשפיעות ובעלות ההחלטה בעולם, ללא קשר לבריתות שלהן ולשמותיהן, להרכבן ולסכסוכים ביניהן, מאז 1947 ואולי קודם לכן, מעוניינות בקיומה של מדינה ליהודים ובהמשך התמיכה בה, תחת כותרת זו או אחרת, לפחות על חלק מפלסטין ההיסטורית/המנדטורית.

3. אין ביכולתם של הפלסטינים ובעלי בריתם להביס את הציונות, ואת מדינת ישראל כיהלום בכתר שלה, לא רק בגללה עוצמתה וחוסר היכולת להכריעה, אלא גם משום (וזה חשוב יותר) שהמדינות המשפיעות בעולם הרחב לא יסכימו לכך. המקסימום שהפלסטינים ובעלי בריתם יוכלו להשיג, בתנאים הנוחים, הוא לגדר את הציונות או "לקצץ את ציפורניה". וגם תבוסת ישראל מבפנים, כתוצאה מסתירות פנימיות, לא מתנוססת באופק.

4. כל ההחלטות החוקיות הבינלאומית מאששות את מודל פתרון שתי המדינות. גם המאזן הדמוגרפי בין הערבים הפלסטינים ובין הישראלים היהודים ממערב לנהר וממזרח לים דוחף לכיוון הזה.

אם מה שנאמר בסעיפים 1 עד 4 נכון (וכך אני חושב), הרי השאלה הממשיכה "להידפק על קירות המכל" היא השאלה הבאה: מהו הווריאנט של מודל פתרון שתי המדינות שהוא הוגן (אינני אומר צודק) וניתן להשגה בתנאים נוחים, והולם בו בזמן את ההחלטות החוקיות הבינלאומיות?

לפני שנשיב, עלינו להתעכב מעט כדי להגדיר מה הכוונה בפתרון הוגן וניתן להשגה בתנאים נוחים. לדעתי, הפתרון ההוגן הוא פתרון העומד ביסודו על שוויון זכויות אישיות ולאומיות בין הפלסטינים (כולל הפליטים) ליהודים הישראלים. ואילו פתרון הניתן להשגה בתנאים נוחים דורש השגת שלושה מרכיבים הקשורים ומחוברים אלה לאלה: לחץ בינלאומי במידה הנדרשת או המספיקה; שינוי בחברה היהודית בישראל לכיוון פיוס עם הפלסטינים; ומאבק פלסטיני ממשי ומשפיע.

על יסוד מה שנאמר קודם, מתחזקת הדעה שלי כי הווריאנט של מודל פתרון המדינות שהוא הוגן וניתן להשגה בתנאים נוחים, כפי שכתבתי לעיל, הוא סוג של פתרון קונפדרלי, כלומר שתי מדינות החיות בשכנות בביטחון ובשלום ומשתפות את הדברים שאי אפשר או לא כדאי לחלק (ובראשם העיר ירושלים, מערבה ומזרחה). אם כך הוא הדבר, אין זה מקרה שהיוזמות הקונפדרליות (ובכללן יוזמת "שתי מדינות מולדת אחת", שאני אחד מחבריה), התחילו להתפשט בתקופה האחרונה.

העקרוּת והחולשה של הווריאנטים האחרים למודל פתרון שתי המדינות נעשו ברורים לעין ולשכל, ואילו הווריאנטים של פתרון המדינה האחת היו ונשארו חלום או אידאל נעלה, רחוק ממימוש.

ראוי להזכיר, לבסוף, כי יוזמת "שתי מדינות מולדת אחת", כמו יוזמות קונפדרליות מבטיחות אחרות, מציגות פתרון חדש ויצירתי לשאלות היסוד, הדוקרניות והתלויות ועומדות, כמו ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות, המדינה והגבולות. יתרון נוסף שלה הוא שהיא אינה סוגרת את הדלת בפני פתרון המדינה הדמוקרטית האחת, מסוג זה או אחר, אולם היא אינה שבויה בחלום הזה או במטרה הסופית הזו.

ולבסוף, אל תמהרו להספיד את פתרון שתי המדינות. מה שקרס ומת הוא וריאנט אחד או וריאנטים שונים של מודל פתרון שתי המדינות, אולם יש לו וריאנטים שונים ומתחדשים. פתרון שתי המדינות, כפי שראינו, אינו דומה לפסל, שהוא הווריאנט של עצמו.

פרופ' סעיד זידאני הוא מרצה בדימוס לפילוספיה באוניברסיטת אל קודס ובאונירסיטת ביר זית. המאמר פורסם במקור ב"מולתקא פלסטין". תרגם מערבית: מירון רפופורט

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

יום של תחושת כישלון שלא הצלחנו לעצור מלחמות מיותרות

בילדותי יום הזיכרון היה בעיני יום של עצב טהור. התחושה הזאת התחלפה בזעם על כל כך הרבה מוות מיותר במלחמות על כלום ושום דבר. המסגרת הפוליטית הבאה שתקום בשמאל חייבת להיות כזאת שתתייצב מיד נגד עוד מלחמה מיותרת, בלי תהיות ובלי ספקות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf