פרשת השבוע: לא להתגעגע לגולה, לא לכבוש את הארץ

כותב אורח: אבי דבוש

הכל זה טיימינג. תזמון. בטח שמעתןם את המשפט הזה מאות פעמים. ובכן, גבירותי ורבותי, גם בקיטש יש שמץ של אמת, כמאמר השיר. והנה פרשת "שלח לך" הגיעה על מנת לספר את אחד הסיפורים הידועים במקרא ולהוכיח, בין היתר, שהכל נוגע לתזמון.

המחנה העברי שעבר טלטלות לא קלות, מתארגן לכניסה לארץ. לא ארץ ללא עם, אלא ארץ מרובת עממים. ברור שהמגמה היא קונפליקט ומלחמה על הטריטוריה. משה, ששומר על מנהיגותו בקושי לא מבוטל, שולח מרגלים-תיירים לתור את הארץ. אלה שבים עם בשורות לא פשוטות שמביאות את העם הטרי לבכות כל הלילה ולהתחרט על יציאת מצרים.

למחרת, החמרמורת מתפוגגת, זעם האל איום ונורא ורבים חוגרים את נשקם ומחליטים "להציל את המולדת" ולכבוש את כנען. הנסיון מסתיים בכישלון חרוץ וכואב.

אז הנה כך למדנו שהתזמון של הדיאדה המנהיגה משה-אלוהים הוא, איך נאמר, לוקה בחסר. מספר חודשים אחרי היציאה ממצרים ובעיצומם של אתגרים מנהיגותיים, מינוי מועצת חכמים וערעור על מקומו של משה, נשלח העם המבולבל להצצה על עתידו הלא פשוט, הכולל מלחמה קשה.

מי שהתרגלו לעבדות לא יחפשו בהכרח את החירות אלא את הפינה המייצרת הכי פחות סיכונים. לא פלא, אם כן, שהערכות המרגלים כללו את השורה האלמותית "היינו בעיניהם כחגבים", המבטא את חוסר הביטחון של העם המתהווה. אנחנו נוהגים לקרוא באופן ביקורתי את ה"שמועה" שאומרת שאלוהים הוציא את העברים על מנת להמיתם במדבר, אבל בעיניים של מי שמשתחררים ומחליטים לצאת ממצרים, על בסיס הבטחות נוסח 'על כנפי נשרים אביא אתכם', מלחמה עקובה מדם עם עמים מאורגנים, לא נשמעת תחנת סיום מלבבת למסע.

התזמון של העם המתאושש אף הוא לא מבריק. ה"עולים בהר" מחליטים להיכנס לארץ ויהי מה, ונוחלים מפלה קשה וכואבת.

פסק הדין הלא מידתי, ארבעים שנה במדבר עד למות כל הדור ההוא, הוא תוצאה של המפגש הכושל בין התזמונים הללו. מדובר בתיאום ציפיות לקוי, שמרסק את היחסים. על משה נגזר להיות השליח של מסע האכזבות המעגלי. ארבעים שנה במדבר הלוהט. בסיבובים. בשתיקה רועמת של אלוהים ואדם.

> פרשת השבוע שעבר: בין משה רבנו לוועדת טרכטנברג

אבי דבוש הוא פעיל פוליטי, קהילתי וחברתי. מנהל תחום תוכניות בשתיל.