newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרשת שלהוב-קיבורקיאן: "תקדים מסוכן, לערבים ויהודים כאחד"

מעצרה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן נתפס בקרב עמיתים פלסטינים כחציית קו אדום, שבאווירה הפוליטית המקומית והעולמית עלולה להשליך לא רק עליהם, אלא על האקדמיה הישראלית כולה  

מאת:

"תמיד היה לחץ של סטודנטים מקבוצות רדיקליות נגד מרצים, אבל לאחרונה זה הקצין". סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים בתמיכה בצבא ונגד פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, 17 במרץ 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בעוד העולם עסוק במחאות הסטודנטים בארה"ב ובאירופה נגד המשך המלחמה והאסון האנושי בעזה, גם בישראל עלו האוניברסיטאות לשיח הציבורי, אבל מכיוון שונה לחלוטין: הניסיונות לדכא מרצה פלסטינית באוניברסיטה העברית ומעצרה בגלל עמדותיה הפוליטיות ובגלל מחקריה, ומסע הסתה נגד מרצה ישראלית בגלל שספדה לאסיר שמת בכלא.

אף שפרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן, שנעצרה לפני שבועיים, שוחררה למחרת לאחר שבית המשפט קבע כי המשטרה לא סיפקה ראיות להארכת המעצר, במשטרה זימנו אותה לשתי חקירות נוספות. האוניברסיטה העברית אמנם גינתה את המעצר וקראה לשחררה, אך היא היתה גם זו שהחלה את הקמפיין נגד המרצה והשעתה אותה מעבודתה, וחזרה בה בהמשך.

"מוסד אקדמי ישראלי העניק לגיטימציה למשטרה לעצור מרצה על רקע המחקרים שלה. מדובר בהתפתחות מסוכנת וחסרת תקדים", אומר פרופ' אמל ג'מאל, סגן דקאן להוראה ותלמידים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב וראש מכון וולטר ליבך לחקר יחסי יהודים-ערבים. "יש לעמוד על ההבדל בין הטענה כי הראיונות של פרופסור שלהוב-קיבורקיאן מכילים סוג של הסתה, לבין הטענה שמחקריה פוגעים בתדמיתה של ישראל בעולם. הערבוב בין המחקר שלה לבין הראיונות הוא התפתחות מסוכנת. מלכתחילה ישנה פגיעה בחופש הביטוי של אזרחית מן השורה מחד, ומאידך פגיעה בה כחוקרת אקדמית שיש לה זכות להביע את דעתה בתחום מומחיותה במציאות שבה מתרחשים אירועים החורגים מגבולות התבונה, ויש לה כלים תיאורטיים והשוואתיים להביע דעה מדעית על המתרחש".

האוניברסיטה העברית איננה חריגה; מאז 7 באוקטובר, סטודנטים פלסטינים רבים סבלו מרדיפה פוליטית באוניברסיטאות ובמוסדות אקדמיים ישראליים בגלל עמדותיהם ופרסומים ברשתות החברתיות. "תגובתה של האוניברסיטה העברית מעידה שכמה מוסדות אקדמיים ישראלים הצטרפו למקהלת ההסתה נגד כל ביקורת על מדיניות הממשלה, במיוחד כאשר ביקורת זו אינה עולה בקנה אחד עם דעת הקהל הישראלית, גם אם זו מנוגדת לעקרונות היסוד של זכויות האדם, המשפט הבינלאומי וחופש הביטוי שהאוניברסיטה דוגלת בה", אומר ג'מאל. "האוניברסיטה התנהלה במקרה זה כמו הפתגם הערבי שאומר 'הרגו את האדם והלכו להלוויה שלו', היא זו שפתחה את הדלת למשטרה כדי שתתערב בדרך זו נגד חופש הביטוי והמחקר המדעי. הנהלת האוניברסיטה יכלה להתמודד עם מה שקרה בצורה אחרת, תוך התחשבות במסר הבסיסי של המוסד לגבי עצמאות הדעה. נשיא האוניברסיטה אמר את הדברים האלה אחר כך, אבל זה כבר היה מאוחר מדי".

מעצרה של שלהוב-קיבורקיאן אמנם מהווה תקדים מסוכן, אבל רדיפת אקדמאים אינה דבר חדש בישראל, אומרת ד"ר רנא זהר ממכללת עמק יזרעאל. "הרדיפה של אקדמאים ערבים, ואפילו יהודים שמאליים, אינה חדשה, כולנו זוכרים את הרדיפה של פרופ' אילן פפה, או של המרצה ניזאר חסן ואחרים על עמדותיהם הפוליטיות, אבל זה מעולם לא הגיע לכדי מעצר.  המעצר של שלהוב-קיבורקיאן הוא תקדים מסוכן שנועד להשתיק אנשים ולהפחיד את כל מי שמותח ביקורת על המלחמה או מביע עמדה פוליטית בידיעה שהחופש האקדמי מובטח על פי החוק במדינה. כעת מסתבר שהחופש הזה מובטח רק להלכה ולא בפועל. כל עוד שר החינוך, שהוא פוליטיקאי, שולט במינוי חברי ות"ת ובמינויים אחרים במל"ג, לא יהיה חופש אקדמי במדינה הזו, מה שיוביל בהכרח למה שנקרא 'בריחת מוחות', בחיפוש אחר מוסדות מחוץ למדינה שמכבדים את תפקידם של אקדמאים בחברה, וזו אבדה גדולה לכל חברה".

גם ג'מאל סבור כי מדובר במשהו גדול מהמקרה הפרטי של שלהוב-קיבורקיאן: "המקרה הזה הוא מודל למעקב אחר הנעשה בישראל בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעצמאות המחקר המדעי של אקדמאים ערבים. המשטרה השתמשה במקרה הזה כדי להשפיל את קיבורקיאן וזה מצער מאוד, אבל זו גם הזדמנות לכוחות הביטחון להעמיק את שליטתם ברחוב הערבי, ובעיקר באקדמאים ערבים".

מצב כללי של הפחדה המבוססת על אידיאולוגיה פשיסטית מפחידה. פרופ' אמל ג'מאל (באדיבות מרכז אעלאם)

מצב כללי של הפחדה המבוססת על אידיאולוגיה פשיסטית מפחידה. פרופ' אמל ג'מאל (באדיבות מרכז אעלאם)

על רקע מחאות הסטודנטים בארה"ב ובאירופה, האוניברסיטאות בישראל מודאגות גם משינויים בהתנהלותם של מוסדות אקדמיים בינלאומיים מול המוסדות הישראלים. "יש לקחת בחשבון את ההתפתחויות הבינלאומיות. מעמדם של המוסדות האקדמיים הישראליים בעולם נגזר גם ממידת העצמאות והפלורליזם שלהם עד כה. מה שקורה מאז 7 באוקטובר, במיוחד התנהלות האוניברסיטה העברית בפרשת שלהוב-קיבורקיאן, הוא אינדיקטור שלילי עבור האקדמיה הישראלית", אומר ג'מאל. "אני יודע שכמה מוסדות בינלאומיים החלו לשקול מחדש את העבודה המשותפת עם האקדמיה הישראלית ושכל האוניברסיטאות בישראל כבר מכינים מסמכים וצוותים כדי להתמודד עם החרם המתרחב על המחקר המדעי הישראלי. האוניברסיטה העברית ואוניברסיטאות אחרות נפלו במלכודת החרם ושיחקו לידי העמדה הטוענת שמוסדות אקדמיים ישראליים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת הממשלתית. בסופו של דבר יש גיוון באוניברסיטאות בישראל. אוניברסיטת תל אביב ונשיאה, למשל, ממלאים תפקיד עצמאי ונועז בכל הקשור למצב הנוכחי, ובכך נמנעה האוניברסיטה מליצור כל תחושה של צנזורה או שליטה על חופש הביטוי של המרצים שלה, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות.

"מעמדם של המוסדות האקדמיים הישראליים בעולם נגזר גם ממידת העצמאות והפלורליזם שלהם עד כה. מה שקורה מאז 7 באוקטובר, במיוחד התנהלות האוניברסיטה העברית בפרשת שלהוב-קיבורקיאן, הוא אינדיקטור שלילי עבור האקדמיה הישראלית"

"תמיד היה לחץ של סטודנטים מקבוצות רדיקליות נגד מרצים, לגבי תוכן ההרצאות או המחקרים, ואפילו עמדות המרצים בתקשורת ובמדיה החברתית, אבל בתקופה האחרונה זה הקצין מאוד. המצב כיום כל כך רגיש עד שכל אמירה, גם אם היא בשולי המציאות, נספרת נגד המרצים, ויש קמפיינים לחנוק את החופש האקדמי וחופש הביטוי. מצד אחד זאת הוכחה לכך שעדיין יש ערך מיוחד לדעתם של אנשי האקדמיה, הם מותקפים כדי שלא ישפיעו על דעת ההמונים, אבל זה יוצר מצב כללי של הפחדה המבוססת על אידיאולוגיה פשיסטית מפחידה. במקרה של ד"ר ענת מטר, למשל, אוניברסיטת תל אביב מתחה ביקורת על עמדתה אך לא נקטה בצעדים דכאניים, כי היא מוסד ליברלי ומודעת לכך שהפלורליזם הזה הוא חלק בלתי נפרד מהאקדמיה. אני מאמין שגם אם מטר היתה ערבייה, אוניברסיטת תל אביב הייתה מתייחסת אליה באופן דומה".

אף שארגון "אקדמיה לשוויון" עמד בסולידריות לצדה של שלהוב-קיבורקיאן ואף שלח מכתב תקיף לראשי האוניברסיטה העברית, רבים מעמיתיה באקדמיה העדיפו למלא פיהם מים ולא התבטאו בעניינה פומבית. ד"ר רנא זהר: "התגובה של המרצים היהודים, ואפילו הערבים, משתנה מאדם לאדם. יש מי ששתקו מחשש לאבד את מקום עבודתם, יש מי שסבור שהמרצה חייב להעביר את הרצאותיו באובייקטיביות מוחלטת ולא להתערב בפוליטיקה, ויש מי שמוחה ומתנגד להגבלת החופש האקדמי והאינטלקטואלי של המרצים".

ג'מאל מוסיף: "למעמדם של המרצים הערבים הפלסטינים במוסדות ישראליים יש שתי זרועות: ההתמחות האקדמית שלהם מחד, וזהותם הלאומית וההשתייכות לחברה שלהם מאידך. לא ניתן לשפוט מרצים ערבים לפי מה שרוצה הרחוב, ולבקש מהם שישללו את השתייכותם ונאמנותם לחברתם. המרצים הערבים הוכיחו את אחריותם המלאה למתרחש בסביבתם, נקטו בעמדות לגישור על השסעים הנובעים מהסכסוך המתמשך בין ישראל לעם הפלסטיני והשתמשו בהתמחויותיהם על מנת להציג אלטרנטיבות לעתיד טוב יותר לכולם.

"לחתימה על עצומות יש חשיבות סמלית אבל לא חשיבות מעשית של ממש, צריך לארגן את המרצים הערבים באופן ארצי, כדי שתינתן להם היכולת להתמודד עם הנושאים הללו בצורה מעשית. מדובר בקבוצה שהשקיעה את כל חייה כדי להגיע להיכן שהגיעה, ולכן היא חייבת לשאת באחריות לחברי הקהילה שלה באופן קולקטיבי. התארגנות כזו תחייב תיאום עם האוניברסיטאות, וערוצי תקשורת קבועים עם הנהלות האוניברסיטאות לשינוי מדיניותם. הקיצוניות בחברה הישראלית הולכת וגדלה, ועל כל המוסדות לפתח מדיניות מתחשבת ומשותפת להתמודד עם המציאות הרגישה הזו, כדי לא להשאיר את המרצים בודדים וחשופים לרדיפה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חיילים ליד הגבול עם עזה, לפני הפלישה לרפיח, ב-8 במאי 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

חיילים ליד הגבול עם עזה, לפני הפלישה לרפיח, ב-8 במאי 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

הקלף של חמאס כבר אינו החטופים, אלא המשך הלחימה

חייהם של החטופים לא היו חשובים מספיק לישראל כדי שתסכים לעסקה הכוללת את סיום המלחמה. בחמאס מבינים את זה, וכנראה שהם מעריכים כעת שהמשך המלחמה מאיים על ישראל יותר מאשר עליהם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf