פרופ' שמחון בא לסתום את הסדקים בכלכלת השוק

"מן הראוי לנסיכים להטיל על אחרים את המעשים המעוררים קטרוג, אבל חובה עליהם לעשות בעצמם את המעשים המעוררים את נתיניהם להחזיק להם טובה" (מתוך "הנסיך", מקיאוולי)

אם להגדיר את כהונתו הנוכחית של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפט אחד, היה זה המשפט המיוחס ללואי ה-14 מלך צרפת: "המדינה זה אני". הציבור, הנבחרים, הפקידים, הארגונים – כולם נחלקים לשתי קבוצות. האחת היא נאמני השלטון, אשר זוכים למנעמים כמו זכויות ומעמד; והשנייה – חורשי רעתו, הזוממים להפילו מכסאו, שיש לנהוג בהם ביד קשה שמא משימתם תצלח. דרך פריזמה זו יש לבחון את כל מעשי נתניהו – החל מהתבטאויות ופוסטים ברשתות החברתיות, עבור במינויים ובריתות פוליטיות, וכלה ברפורמות ומהלכים מדיניים.

שר האוצר משה כחלון נדרש להשאיר מאחור את המשקעים והדם הרע שהיו בינו לבין השליט העליון כדי להתמנות לשר האוצר בממשלתו. גם את הבטחות הבחירות הגדולות שלו – צמצום יוקר המחיה והורדת מחירי הדיור – שעוד ממשיכות להדהד לקראת מערכת הבחירות הממשמשת ובאה, כחלון נאלץ לזנוח. הכל למען השמירה על שלמות הקואליציה והשקט בבלפור.

פרופ אבי שמחון, המועמד של נתניהו לנגיד בנק ישראל. לא רק מינוי פוליטי (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

מי שהעזה לערער על ההסכמה הרחבה הייתה נגידת בנק ישראל היוצאת, קרנית פלוג. לא ייפלא אפוא כי לאחר חמש שנות התכתשויות ומריבות עם משרד האוצר – חושבים נתניהו וכחלון להחליף אותה בנגיד מבית מדרשו הניאו-ליברלי של נתניהו. כמו בציטוט שבפתיחה, כך נתניהו ידוע בהיותו אמן האשליות, הקוסם שמעלים את עצמו בעתות כישלון ומופיע לפתע שוב כשמגיעה העת לקצור קרדיט. כדי שיוכל להמשיך לתחזק את התדמית הזאת, עליו להקיפו בעושי דברו. מי מתאים יותר מהיועץ שלעולם לא יהיה לרועץ – פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה.

כבר דובר בעבר על כך שעובדות מחקריות הן בגדר המלצה בעבור שמחון, וניתן להתאים אותן לטענה הרלוונטית. הנה דוגמאות כאן וכאן. אך המינוי המתרקם אינו מקומם רק משום שמדובר בעוד מינוי פוליטי ולא מקצועי. מדובר במהלך מחושב ומתוכנן שנועד לאטום את הסדקים שנפערו בעת האחרונה בכלכלת השוק האכזרית. הכוונה היא בראש ובראשונה למאבק להעלאת קצבאות הנכים, שחשף את פרצופה המכוער של המדיניות הממשלתית שפוגעת בחלשים ובחסרי הישע.

דוגמה אחרת היא עליית המודעות לנושא של תאונות הבנייה והפיקוח הלקוי, שפעם אחר פעם נותן תזכורת כואבת לכך שהמדינה על מוסדותיה מנסה בכל מאודה להתנער מאחריות לתושביה, והחברה בהתאם מתפרקת מערכיה ומבכרת בצע כסף על פני חיי אדם (בעיקר אם הוא משתייך למיעוט אתני).

מי מתאים יותר להיות קבלן הביצוע שסותם את כל הפרצות בדוקטרינת ההלם של נתניהו, מאשר אדם שאחרי ההסכמות בין האוצר לנכים – אמר להם בלי למצמץ שאי אפשר להתחייב על מימושן? היה זה נתניהו שאמר "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין", ושמחון ששיכלל את התפישה האכזרית הזאת ואמר: "מרבית תקציבי הרווחה נשאבים לעבר אוכלוסיות מרובות ילדים שבחרו במודע בחיי עוני. משפחה עם 8 ילדים היא חטא". לקרוא ולא להאמין.

אחת הדרכים הידועות של הקפיטליזם לשמור על כוחו היא להציג את הכלכלה כמדע שרק מספר מצומצם של מומחים מכירים אותו על בוריו. כל אזרח שוחר דמוקרטיה חייב להילחם בתפישה המסוכנת הזאת. הלא  פלוג – שגם במושגי המומחיות הקפיטליסטיים אינה נופלת מאף "כלכלן בכיר" – תמכה בהשקעות חברתיות ובמדיניות מוניטרית מרחיבה, ומכאן שההפרדה בין מדע הכלכלה לבין המציאות החברתית היא מלאכותית. בנק ישראל ניהל בשנים האחרונות מדיניות שקולה ואחראית תחת שרביטה של פלוג, שעמדה בפרץ. אסור לתת למעוז השפיות האחרון של הרגולציה הישראלית להיכבש על ידי חסידות נתניהו.

מאור הוימן הוא פעיל במטה המאבק במינוי אבי שמחון לנגיד בנק ישראל.