נשים בשחור: 26 שנות התנגדות לכיבוש

כבר יותר מרבע מאה הן עומדות בכיכרות ובצמתים ברחבי הארץ כל יום שישי עם שלטים הקוראים לסיום הכיבוש. למרות הקללות, האלימות וההטרדות מצד עוברי אורח "נשים בשחור" לא מוותרות ומהוות סמל לנחישות והתמדה. פרויקט צילומים מיוחד ליום האישה הבינלאומי

מאת:

מצלמות וכותבות: קרן מנור ושירז גרינבאום

women-in-black-cover-2

דפנה קמינר: הכל התחיל בתקופת האינתיפאדה הראשונה. רצינו להביע תמיכה במאבק הפלסטיני, אז החלטנו לעמוד עם שלטים ולקרוא לסיום הכיבוש. זה היה הדבר הפשוט ביותר והוויזואלי ביותר שיכולנו לעשות.

עדנה גלוקמן, 83, מהקבוצה התל-אביבית, מייסדת של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

עדנה גלוקמן, 83, מהקבוצה התל-אביבית, ממייסדות נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

עדנה גלוקמן: כבר בהתחלה פעילי ימין היו תוקפים אותנו במהלך משמרות המחאה. תפרנו באנר שחור גדול ועליו כתבנו באותיות לבנות סיסמאות כנגד הכיבוש, בעד צדק, שלום ונשים. כשהתחלנו לכתוב את המילה "נשים" על הבאנר – זה היה הרגע שבו הפכנו לתנועת נשים.

תמר הופמן: אפשר לומר שאנחנו קומץ קטן של נשים בעלות דעות רבות ושונות. זו ללא ספק קבוצה פמיניסטית. אם היה גבר אחד בוועד סביר להניח שהוא היה זה שמקבל את ההחלטות.

סטלה צור, 86, מהקבוצה החיפאית, מייסדת של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

סטלה צור, 86, מהקבוצה החיפאית, ממייסדות נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

תמר הופמן, 58, פעילה מזה ארבע שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

תמר הופמן, 58, פעילה מזה ארבע שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

תמר להן: לא הצטרפתי בגלל הפמיניזם, אלא בגלל ההתמדה והמסר הברור של הקבוצה. יחד עם זאת, אני חושבת שזה מאוד הגיוני שזו תנועה של נשים, כי נשים רגילות לבצע את עבודה קשה לאורך זמן מבלי לשאוף דווקא לתוצאות מיידיות.

דפנה קמינר: בזמנים של חוסר שקטאנחנו יודעות לצפות לעליה באלימות המילולית ולעיתים גם הפיזית המופנת כלפינו. אנשים מקללים אותנו כאילו אנחנו האחראיות למצב ולא מקבלי ההחלטות הישראלים. כאשר המצב בשטח רגוע יותר אנשים בעיקר עוברים על פנינו ולא אומרים דבר, כאילו שאנחנו שקופות, לא קיימות.

 דפנה קמינר (יושבת) מייסדת של נשים בשחור ותמר להן, 71, פעילה מזה 20 שנה בנשים בשחור, הקבוצה הירושלמית. (צילום: אקטיבסטילס)

דפנה קמינר (יושבת) ממייסדות נשים בשחור ותמר להן, 71, פעילה מזה 20 שנה בנשים בשחור, הקבוצה הירושלמית (צילום: אקטיבסטילס)

עליה שטראוס, 78, פעילה מזה 24 שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור, אוחזת שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בערבית. (צילום: אקטיבסטילס)

עליה שטראוס, 78, פעילה מזה 24 שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור, אוחזת שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בערבית (צילום: אקטיבסטילס)

עליה שטראוס: אנשים נגשים אלינו ושואלים בציניות "על איזה כיבוש אתן מדברות?" אבל יש גם אנשים צעירים שנגשים ושואלים את אותה השאלה בשיא הרצינות.הם פשוט מעולם לא למדו דבר על הכיבוש. בשנים הראשונותהיו נשים רבות – יהודיות וערביות יחד – שעמדו בעשרות צמתים ברחבי הארץ. היוםאנחנו מעטות בהרבה. זה באמת קשה לבוא שבוע אחרי שבוע, להקדיש יום למטרה זו. אנחנו אלו שהמשכנו לעשות זאת. אנשים ברחוב צריכים לדעת שאנחנו חושבות שצריך להיות פיתרון.

דליה סגל: ב-1967 בעלי חזר מהמלחמה כולו עולץ. הלכתי איתו לראות את הכותל המערבי שהכרתי מילדותי,וראיתי את הבתים ההרוסים מסביבו. זו לא היתה הסמטה הצרה שהייתי רגילה לצעוד בה. אז התחלתי לשאול את עצמי:מה הם מתכננים כאן? למה הם מגרשים אנשים מבתיהם? כאשר הצטרפתי למשמרותהנשים שאלו אותי מדוע אני רוצה להצטרף.עניתי בפשטות: "באתי לעמוד איתכן". זה היה לי כל כך טבעי, כאילו עמדתי שם כל חיי. 

דליה סגל, 79, פעילה מזה 8 שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

דליה סגל, 79, פעילה מזה 8 שנים בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

רותי גלר: אימצנו את הצבע שחור בהשראת "אימהות כיכר מאיו" בארגנטינה ובצ'ילה, כחלק מתנועה פוליטיתחובקת עולם נגד אלימות, כיבוש, אפליה וגזענות. בהקשר ההיסטורי זה הגיוני – צריך לחשוב על זה כמאבק אחד.

עדנה זרצקי טולדנו: המדינה שלנו צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, ובו בזמן לפתוח את שעריה לפליטים מכל העולם. זה האופן בו אני מבינה את המושג אנושיות. לצערי, אנחנו נמצאים בתהליך של דה-הומניזציה. כדור שני לשואה זה מאוד קשה לי לראות.

עדנה זרצקי טולדנו, 72, מהקבוצה החיפאית, מייסדת של נשים בשחור, מחזיקה שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בעברית ובערבית. (צילום: אקטיבסטילס)

עדנה זרצקי טולדנו, 72, מהקבוצה החיפאית, ממייסדות נשים בשחור, מחזיקה שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בעברית ובערבית (צילום: אקטיבסטילס)

אורלי נתן, 52, פעילה מזה 10 שנים בקבוצה החיפאית של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

אורלי נתן, 52, פעילה מזה 10 שנים בקבוצה החיפאית של נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

אורלי נתן: לצערי אנחנו מתמעטות ומזדקנות. אני חושבת שיתכן כי נשים יהודיות היום תופסות את המחאה שלנו כפסיבית מדי. אבל היא לא. לעמוד במקום ציבורי, בצהרי היום, ביום העמוס ביותר בשבוע, במרכז העיר – זו לא פעולה פסיבית. המטרה שלנו היא להנכיח את הכיבוש. לגרום לאנשים להכיר בכך שהכיבוש הוא מוטעה.

ורד מדר, 44, פעילה זה 11 שנים בקבוצה הירושלמית של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

ורד מדר, 44, פעילה זה 11 שנים בקבוצה הירושלמית של נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

ורד מדר: מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו לי תשוקה ורצון לשנות את העולם. נשים בשחור זו דרך אחת לעשות את זה. במשך שנים ראיתי אותן עומדות בחיפה והרגשתי ניכור. מרביתן מבוגרות ממני, ובנוסף גם הייתי מאוד עסוקה באקטיביזם מזרחי. בשלב מסוים הרגשתי נוח מספיק להצטרף כאורחת. לאחר זמן מההרגשתי יותר בנוח והחלטתי להשאר. כאשר בני רועי נולד, התחלתי לראות דברים דרך עיניו. באחת המשמרותאישה נופפה למולנו בדגל ישראל. רועי שאל אותי אם היא כועסת עלינו, ואמרתי לו שאני חושבת ששתינו מנסות לעשות את המקסימום שאנחנו יכולות בשביל המקום הזה. הימין ניכס לעצמו את מה שאנשים מכנים "אהבת ישראל" והנרטיב הציוני מציג את השליטה על הפלסטינים כחיונית. אבל היא לא.

ג'ודי בלנק: אני מאוד גאה בנכד שלי, נתן (סרבן המצפון נתן בלנק, ש.ג. וק.מ.). אני נפעמת לראות כמה אנשים רואים בו צעיר עצמאי וישר. אפילו אנשים שלא מסכימים עם התפיסה הפוליטית שלו מעריכים את המעשים שלו. אנשים צעירים בימינו הם אינדיבידואליסטים יותר. רק חשיבה ביקורתית על החברה ועל קולקטיביות יכולים לעזור לנו להביא את השלום.

ג'ודי בלנק, 85, מייסדת של נשים בשחור, הקבוצה הירושלמית, מחזיקה שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בערבית. (צילום: אקטיבסטילס)

ג'ודי בלנק, 85, ממייסדות נשים בשחור, הקבוצה הירושלמית, מחזיקה שלט עם הכיתוב "די לכיבוש" בערבית (צילום: אקטיבסטילס)

ורדה סיוון, 62, פעילה מזה 20 שנה בקבוצה החיפאית של נשים בשחור, לובשת חולצה עם הכיתוב "מלחמה זו לא השפה שלי" בעברית ובערבית. (צילום: אקטיבסטילס)

ורדה סיוון, 62, פעילה מזה 20 שנה בקבוצה החיפאית של נשים בשחור, לובשת חולצה עם הכיתוב "מלחמה זו לא השפה שלי" בעברית ובערבית (צילום: אקטיבסטילס)

נעמי מורג (מימין), 66, פעילה זה 25 שנים בנשים בשחור, ורות אלרז (שמאל), 81, מייסדת של נשים בשחור, הקבוצה הירושלמית. (צילום: אקטיבסטילס)

נעמי מורג (מימין), 66, פעילה זה 25 שנים בנשים בשחור, ורות אלרז (שמאל), 81, ממייסדות נשים בשחור, הקבוצה הירושלמית (צילום: אקטיבסטילס)

יפה ברלוביץ בלוך: ההתמדה הזו וההמשכיות הזו נותנות לי תחושה שזה לא "אירוע מיוחד". זה החיים שלנו. הכיבוש עדיין קיים, שום דבר לא השתנה. השלט שזועק "די לכיבוש" – אנחנו נמשיך לשאת אותו אפילו עם אף אחד לא יקשיב.

עדנה גלוקמן: אני משתתפת בפעילות פוליטית זה 60 שנה ואני לא חושבת שהשגנו הרבה. מצד שני, כן הצלחנו להתקדם מעט. אני לא חושבת שהייתי משנה דבר – אם הייתי צעירה הייתי עושה את הכל שוב מההתחלה באותו אופן.

יפה ברלוביץ בלוך, 76, פעילה זה 19 שנה בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור. (צילום: אקטיבסטילס)

יפה ברלוביץ בלוך, 76, פעילה זה 19 שנה בקבוצה התל-אביבית של נשים בשחור (צילום: אקטיבסטילס)

 

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
משפחה פלסטינית בבית להיא שבצפון הרצועה התעוררה לבית מוצף לאחר לילה של גשמים כבדים. (צילום: מוחמד זאנון)

משפחה פלסטינית בבית להיא שבצפון הרצועה התעוררה לבית מוצף לאחר לילה של גשמים כבדים. (צילום: מוחמד זאנון)

בתמונות: הצפות קשות בעזה בעקבות הגשמים הכבדים

הגשמים הרבים שירדו במהלך סוף השבוע הציפו את הרצועה ואילצו עשרות משפחות לעזוב את בתיהן. עיריית נוסייראת קראה לתושבים המתגוררת בקרב שפך ואדי עזה לנקוט במשנה זהירות או להתפנות מהבתים, לאחר שישראל פתחה את הסכר בוואדי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf