newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פעילים ותושבים פלסטינים חזרו למעיין עין אל בידה אחרי 15 שנה

ביום שישי הגיעו הפעילים הפלסטינים, מלווים בישראלים ויהודים מהעולם, לפעולת מחאה במעיין, שהגישה שלהם אליו נחסמה לאחר הרחבת המאחז הלא חוקי אביגיל ב-2004. אחת הפעילות היהודיות: "גישה למים היא זכות בסיסית, ורצינו לעמוד בסולידריות עם התושבים כאן"

מאת:

כיפאח אדרה גרה פחות מקילומטר וחצי מהמעיין עין אל בידה בדרום בגדה המערבית, אבל היא לא יכולה להגיע למקום כבר יותר מ-15 שנה. ביום שישי האחרון הצליחה אדרה סוף סוף לשאוב מים מהמעיין, כשהיא מלווה ביותר מ-100 פעילים פלסטינים ויהודים מהעולם, במהלך פעולת מחאה במקום.

הקשיים של פלסטינים להגיע למעין עין אל בידה, שבערבית פירוש שמו הוא "המעיין הלבן", התחילו ב-2001 – אז הוקם סמוך אליו המאחז הלא מורשה אביגיל. בהתחלה המתנחלים היו שוחים במעיין, מה שגרם לפלסטינים להפסיק לשתות את המים. כשהמאחז הורחב ב-2004, הגישה של הפלסטינים למקום נחסמה לחלוטין.

המעיין הוא אחד מ-60 מקורות מים טבעיים שמתנחלים והרשויות השתלטו עליהם או נמצאים בסכנת השתלטות בגדה המערבית.

"אני כל כך שמחה להיות פה היום", אמרה אדרה, פעילה ותיקה ותושבת העיירה הסמוכה א-טוואני ל"שיחה מקומית". "אני זוכרת שהיינו באים למעיין עם נשים מהכפר כדי להביא מים למשפחות שלנו. היינו מגיעות עם החמורים, בדיוק כפי שעשינו היום. אבל ביום שמתנחלים החלו לשחות במקום, זה נהיה מסוכן בשבילנו לשתות משם".

פלסטינים, ישראלים ויהודים בינלאומיים משתתפים בפעולת מחאה במעין ״עין אל בידה״ עליו השתלטו מתנחלים בדרום הר חברון. (צילום: אורן זיו) 

מקווים לחזור להשתמש במעיין. פעולת מחאה במעיין עין אל בידה, שעליו השתלטו מתנחלים בדרום הר חברון, ב-3 בינואר 2020 (צילום: אורן זיו)

בזמן שהיא ומשפחות נוספות נכנסו למערה הקטנה שבו שוכן המעיין, סיפרה אדרה כי "במשך שנים רבות לא יכולנו להגיע למעיין בכלל", ואמרה: "אני מקווה שבעזרת העבודה שהתחלנו היום, נוכל לחזור להשתמש במעיין באופן קבוע".

הפעילים הפלסטינים, הישראלים והיהודים הגיעו בשעות הבוקר המוקדמות למקום, והתחילו לנקות את המעיין ולבצע עבודות שיפוץ במקום, שכללו נטיעה של עצי זית. בנוסף, הם תלו שלט עם שמו הפלסטיני של המעיין על גבי שלט שמוצב בכביש 60 הסמוך, שעליו נכתב "מעיין אביגיל" בעברית. מתנחלים שעברו במקום לא היו מרוצים מהשלט החדש, וניסו להסיר אותו ולקחת דגלי פלסטין שנתלו בסמוך למקום.

בין הקבוצות שהשתתפו בפעולה ביום שישי היו איגוד הנשים הכפריות מדרום הר חברון, קולקטיב הרועה הטוב, צעירי צומוד, ועדת ההגנה והצומוד, פעילים מקהילות בדרום הר חברון, המרכז לאי אלימות יהודית ו- all that's left: קולקטיב נגד הכיבוש.

פלסטינים, ישראלים ויהודים בינלאומיים משתתפים בפעולת מחאה במעין ״עין אל בידה״ עליו השתלטו מתנחלים בדרום הר חברון. (צילום: אורן זיו) 

המתנחלים לא היו מרוצים מהשלט החדש. פעולת מחאה במעיין עין אל בידה, ב-3 בינואר 2020 (צילום: אורן זיו)

מים יקרים

אחרי שהפלסטינים איבדו את הגישה למעיין ולמקורות מים נוספים באזור, רבים מהם נאלצים לרכוש מים ממכליות שמגיעות לאזור מהעיר הסמוכה יטא. המחיר שהם משלמים על המים גבוה בהרבה מזה שמשלמים מתנחלים, גם במאחזים לא מורשים, על מים ממקורות. הקהילות הפלסטיניות באזור לא מחוברות למים חשמל או ביוב, בעוד מאחזים כמו אביגיל זוכים לכל התשתיות והשירותים אף שגם על פי החוק הישראלי מדובר בהתנחלות לא חוקית.

לדברי חגית לסלי, שהשתתפה בפעילות, "הגענו לכאן היום כדי לחדש את הגישה של פלסטינים למעיין, שאותה איבדו בגלל המאחז הלא חוקי. גישה למים היא זכות בסיסית, ורצינו לעמוד בסולידריות עם התושבים כאן".

אליאנה בוסוול, במקור מארה"ב וחברה בקבוצת all that's left, הוסיפה: "בתור יהודיה אמריקאית שגדלה עם קשרים חזקים לישראל, אני חושבת שזה חשוב שתהיה לנו אמירה בנוגע לאיך שישראל תיראה, וחשוב להבטיח שהמדינה שמדברת בשם היהודים בעולם תפעל לפי הערכים שלנו. זה הכרחי שנדבר על הכיבוש".

באופן מפתיע מעט, חיילים ושוטרים שהגיעו למקום לא פיזרו את הפעילים, בניגוד למה שקורה ברוב המקרים של מחאות והפגנות בגדה המערבית. לקראת הצהריים, כשהפעילים רצו לנטוע עצי זית בחלקת אדמה פלסטיניות הקרובה מעט יותר למאחז מהמעיין, החיילים התחילו לדחוף אותם ולנסות למנוע מהם לעבור, אל לבסוף ויתרו והעובדות נמשכו לאורך היום.

פלסטינים, ישראלים ויהודים בינלאומיים משתתפים בפעולת מחאה במעין ״עין אל בידה״ עליו השתלטו מתנחלים בדרום הר חברון. (צילום: אורן זיו) 

החיילים לא פיזרו את המוחים. פלסטינים, ישראלים ויהודים מהעולם בפעולת המחאה במעיין עין אל בידה (צילום: אורן זיו)

במהלך העבודות, היה קשה להתעלם מהעובדה שפתאום אחרי שנים, לחיילים ולשוטרים לא היתה בעיה עם זה שהפלסטינים נמצאים במעיין ובאזור שסביבו, מן הסתם בגלל שהם לוו בפעילים ישראלים ויהודים.

"רוצים אדמה ללא פלסטינים"

אקטיביסטים יהודים אמריקאים שהשתתפו בפעולה הדגישו את הקשר בין הכיבוש לתמיכה האמריקאית בישראל. "אנחנו רואים בארה"ב כיום דיכוי של כל סוגי הסולידריות", אמר אילן גליקמן, חבר במרכז לאי אלימות יהודית. לדבריו, "המסר שלי ליהודים בארה"ב הוא שהחירות של היהודים קשורה בצורה ישירה למאבק לשחרור של העם הפלסטיני. חשוב לא רק להתנגד לכיבוש, אלא להשתתף בעבודה בשטח, בהובלת השותפים הפלסטינים, כדי להביא חירות וכבוד עצמי לכל מי שחי כאן".

לדברי באסל אדרה, תושב האזור וחבר בוועדה להגנה וצומוד, "אנחנו שמחים שיכלנו להגיע סוף סוף למעיין. זו התחלה טובה, ואני מקווה שנוכל לחזור למעיין שוב ושוב ולהשתמש בו על בסיס קבוע".

אדרה ציין שלפלסטינים נאסר להגיע למעיין בגלל קרבתו לכביש שמוביל למאחז אביגיל, כביש שנבנה באופן בלתי חוקי ושבג"ץ אף הוציא לו צו הריסה – שלא מומש. בניגוד למאחז ולתשתיות שלו, הרשויות מבצעות הריסות מבנים בקהילות הפלסטיניות באזור על בסיס שבועי.

"המתנחלים רוצים אדמה ללא פלסטינים", הוסיף סעיד רבאה, תושב הקהילה הסמוכה א-רכז. "ברגע שאחנו בונים משהו הרשויות הישראליות מגיעות, אבל הם בונים במאחז ללא הפרעה".

אדרה ביקש להדגיש את החשיבות שהוא רואה בסולידריות של ישראלים ויהודים שמשתתפים בפעילות כמו זו שהתקיימה ביום שישי האחרון. לדבריו, "היה שינוי גדול מאז שהפעילים האלה התחילו להגיע. חשוב להראות לעולם שיש יהודים וישראלים שמתנגדים לכיבוש, וגם שאנחנו כפלסטינים לא נגד יהודים, אלא נגד הכיבוש, ההתנחלויות והציונות".

פלסטינים, ישראלים ויהודים מהעולם משתתפים בפעולת מחאה במעיין עין אל בידה, שעליו השתלטו מתנחלים בדרום הר חברון, ב-3 בינואר 2020 (צילום: אורן זיו) 

חשיבות בסולידריות. פעולת מחאה במעיין עין אל בידה, ב-3 בינואר 2020 (צילום: אורן זיו)

זו השנה השלישית שבה פעילים יהודים מהעולם מקיימים פעילות בדרום הר חברון בשיתוף עם התושבים הפלסטינים. לפני שנתיים, הם הקימו מאחז מחאה בשם "צומוד" לציון 50 שנה לכיבוש הגדה המערבית. המאחז פונה כמה פעמים באלימות על ידי הצבא, אך המשפחה שחזרה למקום עדיין נמצאת בו. בשנה שעברה כ-125 פעילים שיפצו כביש באזור, והפעולה הסתיימה במעצרים אלימים של 17 אנשים, בהם שני עיתונאים.

הקהילות בדרום הר חברון סבלו מעשרות הריסות מבנים והחרמות של תשתיות מים ב-2019. רמת המים הבטוחים לשתייה שזמינה לפלסטינים ברחבי הגדה המערבית ובמיוחד בעזה היא נמוכה בהרבה מהתקנים הבינלאומיים. ככל שהמצב בתחום מחמיר, כך הוא מושך יותר תשומת לב ומביא ליותר מעורבות של פעילים מקומיים ובינלאומיים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf