newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פסילת רשימות ערביות: הספורט הלאומי עוד מימי השלטון הצבאי

מהרשימה הערבית הסוציאליסטית ועד היבא יזבק, דרישות הפסילה נגד רשימות ומועמדים ערבים היו חלק מהניסיון "לאלף" את הפוליטיקה הערבית בישראל, ניסיון שימיו כמניין ימיה של המדינה עצמה

מאת:

הבקשה לפסול את ח"כ היבא יזבק היא חוליה בשרשרת דרישות דומות שהחלו לפני עשרות שנים, למטרות פופוליסטיות, אבל לא רק. נראה שיש מטרה נוספת, לא מוצהרת, שקשורה בניסיונות הישראליזציה ו"האילוף" של המיעוט הלאומי הערבי פלסטיני בישראל באמצעות כיבוש התודעה של מנהיגיו.

ניסיון "לאלף" את המיעוט הפלסטיני דרך כיבוש התודעה של מנהיגיו. ח"כים מהרשימה המשותפת בדיון בוועדת הבחירות של הכנסת, 1 באוגוסט 2019 (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ניסיון "לאלף" את המיעוט הפלסטיני דרך כיבוש התודעה של מנהיגיו. ח"כים מהרשימה המשותפת בדיון בוועדת הבחירות של הכנסת, 1 באוגוסט 2019 (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

בבחירות הראשונות לכנסת בשנת 1949, האזרחים הערבים, שהיו למחרת הנכבה כ-15% מכלל אזרחי המדינה, הצביעו בהמוניהם (בשיעור של יותר מ-90%). ח"כים ערבים נבחרו, בין היתר, גם כנציגים של מק"י ושל רשימות לוויין של מפא"י.

גם הבולט מבין הח"כים של רשימות הלוויין, המנוח סיף אל דין זועבי, ששימש במשך שנים כראש עיריית נצרת והיה חבר בש"י לפני 1948, לא זכה בחסינות מלאה – וחש על בשרו את הטעם של ה"עליהום" הישראלי ציוני, על אף היותו חבר בפרלמנט של ישראל ואפילו נאמן לה מאוד.

זועבי מצא את עצמו מותקף ומנודה בקרב חוגים רבים במדינה ובמפא"י בעקבות פרסום הודעת אבל בספטמבר 1970 בביטאון "אל-אנבאא", על מותו של גמאל עבד א-נאצר, נשיא מצרים הפופולרי מאוד גם בקרב האזרחים הערבים בישראל. בספר זיכרונותיו, זועבי קובל על ההשפלות שחטף כחבר כנסת אז.

מבלי להשוות בין שני המקרים השונים, ח"כ היבא יזבק מצאה את עצמה בעיצומה של סערה שכנאה תלך ותגבר בעקבות שיתוף של פוסט ב-2015 אודות "השהיד הלוחם סמיר קונטאר". פוליטיקאים ועיתונאים ישראלים רבים התמקדו בפוסט הזה, ששיתפה לפני היותה חברת כנסת, ובהסתמך עליו קבעו שהיא "תומכת בארגון טרור".

כולם התעלמו ממבחן המעשים, ומהיות המונח "שהיד" בשיח הפלסטיני שגרת לשון וכינוי למי שמת במאבק לאומי גם כאשר המשתמשים בו לא מקבלים את כל מעשיו, או פשעיו. בנוסף, במסגרת הסכסוך ההיסטורי נשפך דם של אזרחים רבים על ידי מצביאים ציונים, חלקם אפילו טרוריסטים מבוקשים שהפכו להיות גיבורים, שרים וראשי ממשלה שעל שמם נקראו מוסדות ורחבות ושעיצבו את הזיכרון הקולקטיבי.

דרישות הפסילה נגד יזבק, רשימות וחברי כנסת ערבים מתעלמות מהעובדה שעד היום, למרות מאורעות הנכבה ומה שהתרחש מאז, האזרחים הערבים בישראל הם מיעוט צייתן ושקט בהשוואה למיעוטים אחרים בעולם.

דרישות אלה גם מתעלמות מהשתתפותם בבחירות לכנסת ישראל, כבוחרים וכנבחרים, מאז הכנסת הראשונה, כאשר עשן הנכבה עדיין היתמר באוויר, על כל המשמעויות הכרוכות בכך מבחינת זהותם והחלטתם העקרונית לדבוק בדרכי מאבק לא אלימות. מדובר בסיפור חדש ישן מאוד, שמעורר שאלות נוקבות אודות טיבה של הדמוקרטיה הישראלית והשוליים שהיא משאירה לחברה הערבית בישראל.

המפלגה הסוציאליסטית הערבית ו"החתימות המזוייפות"

הפסילה הראשונה התרחשה כבר בימי הממשל הצבאי, כאשר הרשימה הערבית הסוציאליסטית נפסלה ב-1965 ממניעים פוליטיים ובתואנה של ביטחון המדינה.

ב-3 בספטמבר 1965 הוגשה לוועדת הבחירות בקשה לרשום את "המפלגה הסוציאליסטית הערבית", שכללה עשרה מועמדים בראשות סאלח בראנסה מהעיר טייבה, ואחריו חביב קהוגי וסברי גריים מכפר פסוטה, מחמד מיעארי מחיפה וטלאל זועבי מנצרת. במקום העשירי הוצב מנסור כרדוש מנצרת. שאר המועמדים לא נמנו עם ותיקי "אל ארד", תנועה לאומית שמאלית ערבית שהוקמה ב-1959, אבל הזדהו עם רעיונותיה.

על-פי הוראות החוק הופקד עם הרישום בוועדת הבחירות פיקדון בסך 5,000 ל"י, סכום שנאסף כתרומות, והוגשה רשימת חתימות של 1,100 ממליצים, למרות שהחוק דורש 750 חתימות בלבד. נציגי התנועה ביקשו מוועדת הבחירות להעניק להם את האות צ' (ض), האות הערבית האחרונה בשם "אל-ארד", שמשמשת את בל"ד כיום.

למרות שמצרים לא הכירה אז בישראל, תחנת הרדיו המפורסמת "סאות אל ערב" קראה מקהיר לאזרחים הערבים בישראל להשתתף בבחירות ולהצביע עבור הרשימה הסוציאליסטית. שידוריה גם קראו לחברי "אל ארד" לא להחמיץ את ההזדמנות ולהשתתף בבחירות, כדי לזכות בחסינות פרלמנטרית שתשחרר אותם מרדיפת הממסד. בספרו "על הגדר", העיתונאי והחוקר רוני שקד מדגיש שלא היו עדויות כלשהן לכך שחברי תנועת "אל ארד" התייעצו עם גורם חיצוני מצרי לפני ההחלטה להשתתף בבחירות.

בתגובה להגשת הבקשה להשתתף בבחירות לכנסת, מנהיגי "אל ארד" נעצרו או הוגלו והממשלה קבעה בהודעה רשמית שחלק מראשי קבוצת "אל ארד", שהוכרזה על ידי שר הביטחון כגוף עוין, חידשו לאחרונה פעילות עוינת כלפי מדינה ולכן הורחקו והועמדו תחת פיקוח משטרתי.

כל זאת קרה אמנם לפני יותר מחצי מאה, אבל מה שקרה בתוך ועדת הבחירות המרכזית אז יחזור על עצמו כנראה בשבוע הבא: להוציא את נציגי מק"י ורק"ח, כל יתר המפלגות דרשו לפסול את הרשימה הערבית הסוציאליסטית.

משלא נמצאה אז עילה חוקית לפסילה, הודיעה ועדת הבחירות כי בבדיקת שמות הממליצים התברר כי חלק מהחתימות זויפו ורבים חתמו תחת לחץ, כפי שפורסם אז ב"ידיעות אחרונות". ולא זאת בלבד – בצעד חריג, חברי הוועדה דרשו לבצע בדיקה אישית עם כל אחד מן הממליצים ולברר אם חתימתו זויפה או אם חתם "תחת לחץ". חברי הוועדה ערכו בבתי הממליצים ביקורים בלוויית קציני הממשל הצבאי ש"שיכנעו" את הממליצים אחד אחד לבטל את חתימותיהם.

לצורך ביטול החתימה הכינו בממשל הצבאי טופס מיוחד בשפה הערבית שבו נאמר: "המלצתי לאשר את הרשימה הערבית הסוציאליסטית מתוך טעות. אבקשך לראות אותי כמבטל המלצה זו. אני מבקש לראות בבקשתי זו את ביטול החתימה שחתמתי מקודם".

בעקבות מסע ההפחדה של הממשל הצבאי חזרו בהם כ-400 מהחותמים, ובאין מספר ממליצים חוקי נפסלה הרשימה. חברי "אל ארד" פנו שוב לבג"ץ, אך עתירתם נדחתה. בג"ץ קבע כי מדובר ברשימה המייצגת את תנועת "אל ארד" והיא "אותה גברת בשינוי אדרת", כפי שאישר בפני גם עו"ד מחמד מיעארי. בהחלטתה שהתקבלה יום לפני מועד הבחירות אישר הבג"ץ לחברי אל ארד להתמודד בבחירות כפרטים אבל לא כמפלגה.

חברת הכנסת היבא יזבק בכנסת, ב-13 במאי 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

"התנועה המתקדמת לשלום" – אפילו הגנרל היהודי לא עזר

ב-1984 שוב פסלה ועדת הבחירות רשימה ערבית, הפעם את "התנועה המתקדמת לשלום". גם העובדה שבהנהגתה השתתף מתי פלד, פוליטיקאי יהודי עם עבר צבאי עשיר, לא הקנתה חסינות לרשימה שעמד בראשה אותו עו"ד מחמד מיעארי. ועדת הבחירות המרכזית פסלה אותה בטענה שהיא תומכת באש"ף, אבל בג"ץ ביטל את הפסילה.

החל משנות ה-90, הפסילות הפכו להיות מעין ספורט לאומי ישראלי. המגמה התעצמה בעקבות הריצה העצמאית של בל"ד לבחירות ב-1999 אחרי שמנהיגה, עזמי בשארה, התמודד במסגרת רשימת חד"ש ב-1996, אותה שנה שבה גם נכנס הפלג הדרומי של התנועה האסלמית לזירה הפרלמנטרית יחד עם דע"ם בראשות עבד אלוהאב דרואשה, וב-2003 הצטרף לקואליציה ח"כ אחמד טיבי ראש תע"ל.

ב-2009 נפסלו שתי הרשימות חד"ש ותע"ל על ידי ועדת הבחירות המרכזית, למרות הדגשתן את רעיון השותפות הערבית-יהודית והשלום, ובג"ץ ביטל את הפסילה.

ואם זאת מנת חלקם של מפלגות ערביות מצד ועדת הבחירות המרכזית ובשיח הציבורי, אין הפתעה בכך שישראל הוציאה מחוץ לחוק ב-2015 את הפלג הצפוני של התנועה האסלמית. פלג זה, בשונה מהתנועה האם, סירב להשתתף בבחירות לכנסת, דבר שהיווה רקע לקרע ולהתפלגות ב-1996.

מייסד התנועה האסלאמית, השיח' המנוח עבד אללה נימר דרויש, נימק אז את תמיכתו בשינוי כיוון ותמיכתו בהשתתפות במשחק הפוליטי הישראלי בצורך לאמץ גישה פוליטית מתונה על מנת לשמור על התנועה והישגיה. הוא דימה את האזרחים הערבים במדינה היהודית כמי ש"חיים בתוך ביטנו של הלוויתן", דברים שעוררו נגדו ביקורת קשה מצד אחיו ותלמידיו, בעיקר בפלג הצפוני.

הפוליטיקה של פסילות חוזרות ונשנות צריכה לעורר שאלות פוליטיות ואידיאולוגיות יסודיות סביב התועלת בייצוג הערבי בכנסת, הסכנה שבהזנחת המאבקים החוץ פרלמנטריים, ומידת הראליות בציפייה לשיווין אזרחי ולאומי בין יהודים וערבים. זאת בנוסף לשאלות אלקטורליות וההשלכות של פסילה אפשרית של יזבק גם בבג"ץ על הלכידות והמעמד של הרשימה המשותפת, ועל סיכוייה לשמור את כוחה או אף להגדילו כפי שראשיה מצהירים כיום. אך כל אלה הן שאלות למאמר אחר.

ודיע עואודה הוא עיתונאי וסופר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מדינות אירופה שיחררו ניצרה והצטרפו לגשמי הזעם הניתכים עלינו במקביל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם (צילום: אמיר לוי / פלאש90)

סוף סוף צונאמי

הצונאמי המדיני שהזהרנו מפניו שנים ניתך עלינו באחת, ובמלוא העוצמה. זה שיושב בקודקוד יודע היטב שאם הצונאמי הזה יימשך, תהיה מדינה פלסטינית בלי שישאלו אותנו בכלל. עדיין אפשר לשנות כיוון, אבל לשם כך צריך להחליף את ההגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf