newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשור לגדר, פרק 2: חומה ושלום

העילה הרשמית והעיקרית להקמת גדר ההפרדה היא ביטחון ישראל ומניעת פיגועים. לאחר שבפרק הראשון סקרנו את ההיסטוריה של תכנון התוואי, ולפני שנבחן אם הגדר אכן מבטיחה ביטחון, בפרקים הקרובים נסקור את השפעות הגדר על החברה הפלסטינית בעשור האחרון. פרק שני בסדרה, על השלכות החומה על תהליך השלום ועל הערים בסביבות ירושלים

מאת:

צילום פרויקט: אורן זיו / אקטיבסטילס

גם זה קרה כבר לפני כמעט עשור: השמועות על הכוונה לבנות גדר וחומה בתוך הגדה המערבית התפשטו בחוגים שבהם הייתי פעיל, אז רק בן 18, והן היו מפחידות. אז עוד דיברו גם על גדר מזרחית, שתנתק את רוב הגדה מבקעת הירדן, אך לימים זו ירדה מהפרק והומרה במשטר היתרים שמונע מרוב הפלסטינים כניסה לבקעה. מכל מקום, עם תוואי מזרחי או בלעדיו, היה ברור שמדובר בגדר סיפוחית באופייה, שעוברת רחוק מהקו הירוק, ולכן שחשוב להצטרף להפגנות הראשוניות שהתחילו להתארגן נגדה.

כך מצאתי את עצמי יום אחד בא-ראם, עיירה על גבולה הצפוני של ירושלים, צועד נגד חומה שעתידה להיבנות במקום. מטרת ההפגנה הייתה ברורה לי, אבל משהו שם הרגיש לא נכון. הסתכלתי סביב, ולא הבנתי בדיוק נגד מה אנחנו מפגינים. צעדנו ברחוב ראשי, מרובה נתיבים, משני צדדיו בתים וחנויות. הפעילים הפלסטינים הסבירו שהחומה אמורה לעבור באמצע הכביש, לבתר את העיר באמצע, ואני התקשיתי להאמין. איך אפשר פשוט לחתוך עיר לשניים? ודאי יש פה אי-הבנה כלשהי. הפגנו, חטפנו מטחים של גז מדמיע, ברחנו, שוב צעדנו ובסוף היום חזרנו הביתה.

עשר שנים חלפו, וחומת בטון בגובה שמונה מטרים אכן חוצה את א-ראם, בדיוק באותו כביש בו צעדנו. אני הולך לאורך החומה בצד אחד שלה, על הכביש שנעשה צר בחצי, שלידו עומדים אותם בתים ואותן חנויות. הירקן שנהג להשקיף אל המתחרה שלו מצידו השני של הכביש רואה כיום רק בטון מכוסה גרפיטי. כיום, קשה להאמין שבצד השני של המפלצת יש עוד חיים.

החומה כמסמר

כפי שראינו בפרק הקודם תוואי הגדר עורר מחלוקות בציבור הישראלי מראשיתו, כשהמחלוקות המרות ביותר על כמות השטח שיש "לבלוע" באמצעות הגדר אף אחראיות במידה רבה לכך שזו לא הושלמה עד היום. אבל ההתנגדות העזה ביותר לתוואי הגדר הייתה ונותרה ההתנגדות הפלסטינית, שמגובה על ידי רוב מדינות העולם, ושמתבססת על הנזקים העצומים שהתוואי הנוכחי גורם לכלכלה ולחברה הפלסטינית – וכמובן גם לסיכוי להקים מדינה ריבונית בגבולות 67'.

האצבע של מישור אדומים מבתרת את הגדה (מפה: בצלם)

האצבע של מישור אדומים מבתרת את הגדה (מפה: בצלם)

הזכרנו שהגדר תוכננה כך שתספח בפועל כ-17% משטח הגדה, ושלימים תוקנה פעם אחר פעם עד שכיום היא מספחת בפועל רק כ-8.5 אחוז. עדיין, לפי כל מדד, מדובר בכמות אדירה של קרקע, ובמקרים מסוימים אף בנכסים אסטרטגיים. הדוגמה הבולטת ביותר נמצאת במישור אדומים, שם תוואי הגדר, שטרם אושר סופית, עשוי לבתק את הגדה המערבית כולה לשני חלקים, וכך למנוע רציפות טריטוריאלית מהמדינה הפלסטינית העתידית. הגדר אמנם לא אושרה סופית באזור הזה, אבל תוכניות כלליות לקידומה כבר קיימות (ראו מפה), וממשלות ישראל משקיעות מאמצים רבים בשנים האחרונות כדי להרחיב את הבנייה היהודית במישור המשתרע בין ירושלים למעלה אדומים, כמו גם בגירוש קהילות הבדואים שחיים באזור. הפרצה האחת בחומת ירושלים עומדת פתוחה, כמו רק מחכה ליום שתוכל להיסגר סביב שלוחת ההתנחלות המזרחית הזאת.

בית המשפט העליון דחה כבר בתחילת הדרך את העתירות נגד הקמת הגדר שלא על הקו הירוק. שופטי בג"ץ קיבלו את טענת המדינה שהגדר מהווה אמצעי ביטחון בלבד, ושאינה גדר מדינית. לימים יקבעו שופטי בג"ץ שנציגי המדינה שיקרו להם בתצהיריהם בנושאים אלה, אך לא יהפכו את ההחלטה העקרונית שקיבלו, ושנתנה הכשר למפעל הגדר המספחת כולו, כפי שכמה עשרות שנים לפני כן נתן בג"ץ את ההכשר למפעל ההתנחלויות כולו.

בית הדין הבינלאומי בהאג, לעומת זאת, ראה דברים באור אחר. בחוות דעת שנתנו ב-9.7.2004, לבקשת האסיפה הכללית של האו"ם, קבעו 14 שופטי בית הדין (מול דעת מתנגד יחיד) כי בעוד שלישראל עומדת הזכות להגן על גבולותיה זכות זו אינה כוללת הקמת גדר ביטחון בתוך השטח הפלסטיני, והקמת גדר כזאת מהווה עבירה על מספר סעיפים באמנת ז'נבה הרביעית. כך כתבו השופטים:

חובתה של ישראל להביא לידי סיום את הפרות החוק הבינלאומי שהיא מבצעת; חובתה להפסיק באופן מיידי את עבודות בניית החומה בשטחים פלסטיניים כבושים לרבות סביב ובמזרח ירושלים ולפרק לאלתר כל חלק מהחומה שכבר נבנה.

עוד קבעו השופטים שיש לפצות כל מי שיתכן ונפגע מהקמת הגדר בתוואי הקיים, וקראו לאו"ם לשקול נקיטת צעדים נוספים נגד ישראל בגין ההפרות האמורות. ישראל, מצדה, סירבה להציג טיעונים עקרוניים בפני בית הדין במהלך הדיונים, ועד היום מסרבת לקבל על עצמה את חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי.

על חומותיך, עיר דוד

השפעה פוליטית דרמטית נוספת של החומה באה לידי ביטוי בניתוק מזרח ירושלים מיתר הגדה המערבית, כשהיא לוכדת למעלה ממאתיים אלף פלסטינים תושבי הבירה בתוך ישראל. "החומה היא אולי המסמר האחרון בארון של התפיסה של ירושלים כבירה הפלסטינית", אומרת שרית מיכאלי, דוברת "בצלם". "כמובן שאפשר יהיה למצוא הסדר פוליטי, אבל זה הופך קשה יותר ויותר ככל שהניתוק גובר. לא שכיום יש פה מישהו שמנסה למצוא פתרון כזה, אבל אם ירצו – איך יעשו את זה? מאז הכיבוש יש גבול מוניציפאלי שישראל שרטטה ושמרחיב את גבולות העיר, אבל הקהילה הפלסטינית התעלמה ממנו פחות או יותר, ואפילו כשהתחיל משטר ההיתרים והבדיקות של מג"ב בתחילת שנות התשעים – אנשים המשיכו להכנס כל הזמן, והחיים של הגדה ושל ירושלים היו משולבים זה בזה. עכשיו הדבר הזה כמעט נעלם".

פתח בחומה באזור מישור אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס*

פתח בחומה באזור מישור אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס*

מעבר להשלכות הפוליטיות שלה, הגדר בעיקר מעצבת מחדש את דפוסי החיים והכלכלה של החברה הפלסטינית בערים מוקפות החומה, במיוחד בסביבות ירושלים, כמו גם בכפרים שבאדמתם עוברת הגדר ובכפרים שנלכדים ממערב לה, שם חייהם של אלפי אנשים הפכו עם השנים לסיוט בירוקרטי מתמשך. בשני האחרונים נעסוק בהרחבה בפרק הבא, ובירושלים – מיד.

ההשפעות של ניתוק ירושלים מסביבתה הקרובה, בעיקר האורבנית, היו בעלות השלכות הרסניות. ראשית כל, באזורים שמוגדרים רשמית חלק מירושלים מדווחים התושבים, נושאי תעודות כחולות, על צמצום משמעותי בשירותים המינימאליים ממילא שקיבלו מישראל, ועל קשיים גדולים בחציית המחסומים לתוך העיר. במקרה של הכפר שייח סעד, למשל, מתמודדים התושבים עם מחסום רכבים שסגור כל שעות היום, בעוד שבכפר עקב מספרים על בעיות הולכות ומחמירות של פינוי אשפה ושירותים עירוניים נוספים. ב"בצלם" מספרים על נדידת אוכלוסין של בעלי תעודות כחולות מהאזורים שמעבר לחומה לתוך ירושלים גופא, נדידה שגורמת לפילוג משפחות, להגברת הניתוק בין ירושלמים לשאר תושבי הגדה ולעלייה ביוקר המחייה של אותם תושבים.

החומה גם חיסלה מבחינה כלכלית שכונות פלסטיניות שלמות שהיוו תחנת מעבר ומסחר בדרך מכל הגדה לתוך ירושלים. "דיר נבאללה, אבו-דיס, א-ראם, צפון בית לחם – בכל האזורים האלה הייתה כלכלה שפרחה עוד בשנות בתשעים, שהתבססה על הקרבה לבירה, ועכשיו הם פשוט מתים", מספרת מיכאלי. "כאילו שזה לא מספיק, החומה גם הטילה מגבלות קשות מאוד על הפיתוח האורבני. בשכונות האלה, כמו גם בבית ג'אלא ובית סחור, יש חומה משלושה כיוונים, בוואלג'ה אפילו חומה מכל הכיוונים, ואין לאן להתרחב ולבנות. זה משהו שחוזר על עצמו כמעט בכל אזור אורבני מוקף חומה, וזה משהו שלא בהכרח הורגש מיד כשבנו את החומה, אבל לטווח הארוך זה הרסני ביותר".

השפעות נוספות של ניתוק מזרח ירושלים מהגדה כוללות את הפגיעה בחופש הפולחן, שעיקרה מניעת גישת מוסלמים ונוצרים לפני שנות הארבעים לחייהם למקומות הקדושים בעיר, פגיעה בחיי הרוח והתרבות, וכן הפגיעה שנגרמת לחולים. כפי שמדגישה פעילת מחסום-ווטש תמר פליישמן, העברת חולים באמבולנסים לטיפול בבתי החולים המזרח ירושלמים, הטובים מאלה שברמאללה, נעשית בשיטת "גב אל גב". המשמעות היא שאמבולנס פלסטיני מורשה להגיע רק עד המחסום, וממנו צריך לגלגל את האדם שבדרכו לאשפוז על אלונקה לאמבולנס הישראלי, וגם זאת כמובן רק אם יש לו אישור. רשימת הנזקים נמשכת עוד ועוד, וכל אחד מהם תורם עוד נדבך לניתוק בין ירושלים לסביבותיה – ניתוק פיזי, חברתי, ותודעתי.

אווירה של נכבה

רגע אחרי המנהרה האחרונה ורגע לפני הכניסה הדרומית המרכזית לירושלים יוצא שביל עפר קטן ימינה מכביש 60. רוב הנוסעים ודאי אפילו לא מבחינים בו. מי שיעלה עליו יגיע לשלושה מבנים נטושים, שעומדים בין בית לחם לבין ירושלים, כמעט צמודים לחומה מצידה ה"ישראלי". המבנים, כך נראה, ננטשו בשנים האחרונות. לפי מיקומם אפשר רק לנחש שאלה מבנים של תושבי בית לחם, אנשים שכניסתם לירושלים נאסרה, ושעם בניית החומה נותקו מעירם, וכך נלכדו ללא אפשרות לנוע לכל כיוון שהוא, ונאלצו להעתיק את מקום ישיבתם לתוך העיר.

החומה יוצרת מובלעת כביש בלב בית לחם אל קבר רחל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

החומה יוצרת מובלעת כביש בלב בית לחם אל קבר רחל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לא רחוק מהם אפשר לגלות כביש אספלט, שפעם חיבר את בית לחם לכביש הראשי, אך נותק מאז שנבנתה החומה, ועכשיו הוא הולך ונבלע תחת הצמחייה שסובבת אותו בשממה הזאת. מהגבעה הקטנה שליד הבתים והכביש יש נוף מהמם לתוך בית לחם, ובעיקר לחומה שהוצמדה לשורה האחרונה של בתי העיר. אפשר לראות את הכביש לקבר רחל (ראו תמונה), חומות משני צדדיו – מעיין שלוחה מטורפת של ירושלים לתוך שכנתה הדרומית. משני צידי החומות עומדים בתים שפעם השקיפו זה על זה, ועכשיו משקיפים רק על חומות בטון.

מצד אחד של החומה: עיר כלואה, אוכלוסייה של אסירים. מצדה השני: בתים נטושים וכבישים שטובעים בעזובה. המראה הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם לאורך התוואי, ומזכיר – גם אם בזעיר אנפין – את כל אותם שרידי כפרים ושרידי כבישים פלסטיניים שעדיין ניתן למצוא בתוך ישראל. כל מקום כזה הוא סיפור של חיים שהתקיימו במקום בעבר, ועכשיו אינם עוד – מודרים, מורחקים לנצח מאחורי חומות וגדרות. סיפור העזיבה והעזובה הוא חלק מהותי מסיפורה של הגדר, ויעמוד בלב הפרק הבא.

 

——-

הפרק הקודם בסדרה: הסיפור הישראלי הגדול

הפרק הבא: דונם פה ודונם שם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
החיילים בחרו חשודים באקראי. חייל אוחז בתושב ונער בכפר חארס (שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)

החיילים בחרו חשודים באקראי. חייל אוחז בתושב ונער בכפר חארס (שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)

עשרות גברים, בחוץ, כל הלילה. כך נראה עונש קולקטיבי

אחרי שאבנים נזרקו על מכונית בכביש 5, הצבא נכנס לכפר חארס, ולפי עדויות עצר גברים וילדים באופן אקראי ברחוב ובבתים והחזיק אותם תחת כיפת השמיים 15 שעות עד ששחרר אותם ללא כל תנאי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf