newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על השמאל האמריקני למנף את קמפיין סנדרס להקמת מפלגה שלישית

סנדרס אכן לא מקדם מצע סוציאליסטי של ממש ולא קורא לביטול השיטה הקפיטליסטית. אבל הקמפיין שלו עוזר לפתוח חלל בתוך המערכת הפוליטית אליו יכולה להיכנס מפלגת שמאל חדשה שתתן ביטוי לשאיפות של עובדים וצעירים. את ההזדמנות ההיסטורית הזו אסור לשמאל הסוציאליסטי להחמיץ. תגובה למיכאל סולסברי-כורך

מאת:

כותב אורח: אור דר

ב-11.6 מיכאל סולסברי-כורך פרסם מאמר שכותרתו "למה השמאל צריך להתנגד לסנדרס". במאמר, סולסברי-כורך מצביע בצדק על כך שהמפלגה הדמוקרטית משרתת את בעלי ההון ומקדמת מדיניות אימפריאליסטית, אך טוען, שלא בצדק, שסנדרס, כמו גור ואובמה לפניו, עוזר לחזק את המפלגה הדמוקרטית.

לפי סולסברי-כורך, סנדרס מקדם תוכנית פוליטית ששואפת להשיג רווחה לאמריקאים על חשבון "העולם השלישי", וגם "אינו מוכן לאתגר גם את מדיניותה האימפריאליסטית של ארה"ב".
הוא מציע לשמאל להתנגד לסנדרס, ולהתדיין בכבוד מתוך העמדה הזאת עם התומכים שלו.

חלק מהביקורת של סולסברי-כורך נכונה וחשובה, אם כי בחלקה חד-צדדית. אבל ההצעה שלו לשמאל לא נותנת מענה למשימה העיקרית של כוחות שמאל-סוציאליסטים מול הקמפיין של סנדרס.

> למה השמאל צריך להתנגד לברני סנדרס

אסיפת בחירות של ברני סנדרס (Todd Church CC BY 2.0)

הזדמנות היסטורית. אסיפת בחירות של ברני סנדרס (Todd Church CC BY 2.0)

הכלא של המפלגה הדמוקרטית

איך אנשים שרוצים לראות סוף לגזענות הממוסדת ולאלימות המשטרתית כלפי שחורים ומיעוטים אחרים, שרוצים לראות סוף למעורבות הצבאית ברחבי העולם, שרוצים לראות שכר מינימום של 15$ לשעה, ביטוח בריאות ולימודים בחינם, שוקלים להצביע למפלגה שבשורה התחתונה משרתת את וול-סטריט?

כמו שסולסברי-כורך מסביר, זאת אכן בעיה, ובעיה חמורה. למעשה, מדובר במחסום המרכזי שעומד כיום בפני אנשים עובדים וצעירים בארה"ב שנאבקים לקידום האינטרסים שלהם.

גם כאשר הדמוקרטים לא מציבים מועמד "פרוגרסיבי" שמלהיב המונים, עובדים וצעירים רבים מוכנים להצביע למפלגה הדמוקרטית בתור "הרע במיעוטו", כדרך לחסום את המועמד הרפובליקאי. כך צפוי להיות עם הקמפיין של קלינטון.

מפלגה שלישית, עם פרופיל ברמה הארצית, שהייתה מייצגת את השאיפות העמוקות לשינוי של מיליונים ברחבי ארה"ב בעזרת סדר יום סוציאליסטי, הייתה יכולה להציע דרך החוצה מהמלכודת הפוליטית הזאת.

אם הקמפיין של סנדרס יכול לעזור לעובדים ולצעירים בארה"ב להתגבר על המלכודת הזאת, אז למרות כל המגבלות הפוליטיות שלו (שאגע בהן בהמשך), הרי שלהמונים (ולא רק בארה"ב) יש מה להרוויח ממנו. זאת השאלה העיקרית שעומדת על הפרק, וממנה צריך להיגזר היחס של השמאל הסוציאליסטי לקמפיין של סנדרס.

האופי הכפול של הקמפיין של סנדרס

לקמפיין של סנדרס יש אופי כפול. מצד אחד, הקמפיין נעשה בתוך המפלגה הדמוקרטית, והעובדה הזו לבדה יכולה להביא לכך שהיא זו שתרוויח ממנו, ודאי אם סנדרס יקרא להצביע לקלינטון.

מצד שני, הקמפיין שלו, בניגוד לטענה של סולסברי-כורך, הוא לא עוד קמפיין ממסדי בתחפושת "פרוגרסיבית", כמו אלו של גור ואובמה. הקמפיינים של שני המועמדים הללו זכו לתמיכה רחבה ונלהבת של הממסד הדמוקרטי, שדווקא מחבל בקמפיין של סנדרס.

למרות שלפי רוב הסקרים לסנדרס סיכוי טוב יותר לנצח את טראמפ מאשר לקלינטון, רק מיעוט קטן וחסר משמעות בתוך הממסד הדמוקרטי מוכן לתמוך בו. אובמה וכמעט כל חברי הסנאט והקונגרס הדמוקרטים תומכים בקלינטון, וכך גם "צירי העל" של המפלגה.

אם סנדרס היה מנצח, סביר להניח שחלקים במפלגה היו מתייצבים מאחורי מועמד שלישי, כמו ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, המיליארדר בלומברג, ששקל לרוץ כעצמאי אם סנדרס וטראמפ ינצחו, ומחבלים בקמפיין של סנדרס, והיו נוצרים תנאים לפיצול (חיובי בהקשר הזה) במפלגה הדמוקרטית.

למה הם לא מוכנים לאפשר לסנדרס לנצח? כי הקמפיין שלו מציף על פני השטח בדיוק את אותן שאיפות לשינוי שהמפלגה הדמוקרטית רוצה לחסום. סנדרס לא מסתפק רק בדרישות הללו. הוא גם מכוון את הזעם החברתי לאיובים הנכונים, גם אם בצורה חלקית- הוא קורא ל"מהפכה פוליטית" שתביא למדיניות לטובת ה-99% ולא לטובת ה-1%, ותוקף את המעורבות של וול-סטריט בפוליטיקה.

המשמעות היא שהקמפיין של סנדרס, למרות שהוא מתמודד בתוך המפלגה הדמוקרטית, מהווה איום על הממסד הדמוקרטי ועל כל המעמד השליט האמריקאי. בניגוד לעצרות התמיכה של אובמה, העצרות של עשרות האלפים של סנדרס יוצרות חששות בקרב המעמד השליט האמריקאי.

> לא, מצביעי טראמפ ממש לא מטומטמים

הילרי קלינטון בקמפיין בחירות (Nathania Johnson CC BY 2.0)

נהנית מתמיכת הממסד. הילרי קלינטון בקמפיין בחירות (Nathania Johnson CC BY 2.0)

המשימות של השמאל הסוציאליסטי

הקמפיין של סנדרס מעלה לראש סדר היום בארה"ב את האינטרסים של העובדים והצעירים. סנדרס מגדיר את עצמו כסוציאליסט, ותורם להתעניינות מוגברת ברעיונות סוציאליסטים במדינה שבה המילה הזו נחשבה עד לא מזמן מילת גנאי.
הקמפיין עוזר לפתוח חלל בתוך המערכת הפוליטית, שאליו יכולה להיכנס מפלגת שמאל חדשה שתתן ביטוי לשאיפות של עובדים וצעירים, ובכך נוצרת הזדמנות היסטורית לרעידת אדמה פוליטית בקנה מידה עולמי.

מכאן בדיוק נובע התפקיד של השמאל הסוציאליסטי מול הקמפיין של סנדרס- לוודא שההזדמנות הזאת לא תפוספס.

מראש, כפי שחברי תנועת "אלטרנטיבה סוציאליסטית", תנועת האחות בארה"ב של "מאבק סוציאליסטי" הסבירו, היה עדיף כי סנדרס ירוץ לנשיאות כעצמאי, כחלק מקמפיין שנועד לבנות מפלגה חדשה. אך גם כשזה לא קרה, ההזדמנות לבנייה של מפלגה חדשה לא נסגרה.

התפקיד של השמאל הסוציאליסטי במצב הזה היה לפתח דיון עם תומכי סנדרס כדי לשכנע שהשאיפות שלהם יכולות לקבל מענה רק מחוץ למפלגה הדמוקרטית. זאת במטרה להפעיל לחץ על סנדרס לרוץ כעצמאי ברגע שיפסיד בפריימריס, או לשכנע שגם אם סנדרס יתמוך בקלינטון, נחוץ לתמוך במועמד או מועמדת עצמאיים (כמו ג'יל שטיין ממפלגת הירוקים) כדי לנצל את הרגע ההיסטורי להתקדם לכיוון של מפלגה עצמאית.

ההצעה של סולסברי-כורך, של דיון מעמדה של התנגדות לסנדרס, לא הייתה מסוגלת להשיג אוזן קשבת בקרב התומכים שלו, וממילא לא הייתה תורמת להקמה של כוח פוליטי חדש.

למעשה, נראה כי חלק לא מבוטל מתומכיו של סנדרס לא מתכוונים להצביע לקלינטון, גם בגלל שהקמפיין שלו עזר לחשוף את התפקיד שלה. מעל 100,000 מתומכיו חתמו על עצומה שהשיקה תנועת "אלטרנטיבה סוציאליסטית" הקוראת לו לרוץ כעצמאי. המשמעות היא שסנדרס עזר, אפילו שלא במתכוון, ליצור בסיס ממשי להקמת מפלגה חדשה משמאל למפלגה הדמוקרטית (אני לא אגע כאן בשאלה של האפשרות שאי תמיכה בקלינטון תביא לניצחון של טראמפ. אפשר לקרוא על זה כאן).

המגבלות של סנדרס

הרעיונות של סנדרס הם אכן מוגבלים וחלקיים. הבעיה היא אכן במערכת הקפיטליסטית עצמה. סנדרס מגדיר את עצמו כסוציאליסט, אבל למרבה הצער הוא אינו מקדם מצע סוציאליסטי של ממש.

במקום לבטל את השיטה הקפיטליסטית ולהעביר את הבנקים והתאגידים הגדולים לניהול ושליטה דמוקרטים של מעמד העובדים, ויצירת כלכלה מתוכננת ורציונלית שמנוהלת לפי צורך חברתי ולא לפי שיקולי רווח, סנדרס שואף לחלק מחדש בצורה "הוגנת" יותר את הרווחים של בעלי ההון האמריקאים, שמנצלים עובדים ב"עולם השלישי" ובארה"ב.

אם בתקופה של צמיחה כלכלית גבוהה וארוכת טווח מדיניות כזאת יכולה לעבוד חלקית, כעת, בתקופה של משבר עולמי, גישה כזאת תוביל בהכרח לכישלון, כמו שהמשברים ביוון וונצואלה מראים.

סנדרס התנגד למעורבות האמריקאית בעיראק, אבל הוא לא אימץ עמדה אנטי-אימפריאליסטית מגובשת. הוא גם תמך באופן הרסני בעבר בהפצצות של ממשלת נתניהו בעזה בקיץ 2014, אם כי התנועה והציפיות שהתפתחו סביב סנדרס הפעילו עליו לחץ לשנות חלק מהעמדות שלו, והביאו להחרפה של הטון נגד המדיניות של ממשלות ישראל בשטחים, ולהתנגדות יותר נחרצת לאלימות משטרתית כלפי שחורים.

האמנם גיבור מעמד הפועלים? מתוך הקמפיין של סנדרס

לאומיות צרה?

סולסברי-כורך טוען שהקמפיין של סנדרס גורם נזק בכך שהוא תורם לעיצוב "נקודת מבט של מה טוב לאמריקאים, ולא מה טוב לאנושות". אבל ההקשר של הקמפיין של סנדרס, שלא פונה "לאמריקאים" אלא לשכבות המנוצלות בארה"ב, הוא הפוך.

עצם העובדה שמיליונים מוכנים לתמוך במועמד שמגדיר את עצמו סוציאל-דמוקרט וקורא ל"מהפכה פוליטית" נגד וול-סטריט, מהווה דווקא התפתחות חיובית ולא גורמת נזק. הקמפיין נותן למיליונים ביטחון ולגיטימציה להעלות דרישות ולהתעניין ברעיונות אנטי-קפיטליסטים וסוציאליסטים.

בתוך מערכת פוליטית שנשלטת ע"י שתי מפלגות אימפריאליסטיות, העמדות של סנדרס מבקרות משמאל עמדות פרו-אימפריאליסטיות ופותחות מרחב לדיון יותר ביקורתי בנושאים הללו בקרב מיליונים. הלחץ שהופעל על סנדרס לשנות עמדות בנושא ע"י התנועה שנוצרה סביבו מעיד על כך.

בכל אופן, לא נראה שרוב התומכים של סנדרס מאמצים גישה לאומנית צרה, כפי שמעידה למשל ההתנגדות של סנדרס ותומכיו לרדיפת מהגרים.

הסיבות הקונקרטיות שדוחפות עובדים וצעירים אמריקאים להיאבק הן המאבק על תנאי החיים שלהם, וזאת מן הסתם נקודת המוצא הפוליטית שלהם. גם אם חלקם מגלה כיום עיוורון לאינטרסים של ההמונים בעולם הניאו-קולוניאלי, ככל שהמאבק שלהם יילך יותר רחוק, כך הם גם יוכלו להתעמת עם השורשים העמוקים של הדיכוי שלהם- הקפיטליזם והאימפריאליזם האמריקאי. אם מתוך התנועה שמסביב לסנדרס גם תקום תנועה חדשה, התהליך הזה אף יואץ, וגם יאפשר להתעמת עם גישות לאומניות של תומכי טראמפ.

כך שלהמונים בעולם הניאו-קולוניאלי יש מה להרוויח מההתפתחויות שנוצרו סביב סנדרס.

לאן הולכים מכאן?

עובדים וצעירים בארה"ב נמצאים עכשיו בעמדה יותר טובה לקדם את האינטרסים שלהם לעומת העמדה שלהם לפני הקמפיין של סנדרס. זאת החשיבות ההיסטורית של הקמפיין שלו.
השאלה החשובה שעל הפרק כעת היא לא סנדרס ומגבלותיו, אלא איך העובדים והצעירים יכולים להשתמש בקמפיין שלו, למרות מגבלותיו, כדי לקדם את האינטרסים שלהם. התשובה היא כאמור ניצול ההזדמנות להקמת מפלגה עצמאית.

אחרי עשורים שבהן המעמד השליט החזק בעולם הצר את האופקים והביטחון של העובדים והצעירים האמריקאים, לא סביר שמפלגה חדשה כזאת תאמץ מראש עמדות סוציאליסטיות ואנטי-אימפריאליסטיות מגובשות, אלא תבטא בצורה חלקית מסקנות אנטי-קפיטליסטיות ואנטי-ממסדיות. אבל היא תוכל להיות מקום שבו מיליוני עובדים וצעירים לומדים ומסיקים מסקנות יותר מרחיקות לכת תוך כדי מאבק ודיון משותף ודמוקרטי, לקראת תקריאת תיגר על הקפיטליזם והאימפריאליזם.

אור דר הוא פעיל במאבק סוציאליסטי.

> הברקסיט: הצבעת המחאה של האנגלים נגד האליטות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

סמוטריץ' או דו-לאומיות, אין דרך אחרת

האווירה הג'נויסיידית שהשתלטה על ישראל אחרי 7 באוקטובר היא לא סטייה, היא נעוצה בשאיפה הציונית הישנה לכמה שיותר קרקע עם כמה שפחות ערבים. המוצא היחיד הוא להכיר שהביטחון של היהודים תלוי בהכרה בדו-לאומיות של המרחב הזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf