newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"על איזו תחבורה ציבורית הם בכלל מדברים?"

בערים ובכפרים הערביים בישראל מכירים היטב את הנתונים העגומים שמצאה עמותת סיכוי לגבי הפערים בשירותי התחבורה בין יישובים ערביים ליהודיים. קשה להגיע לתחנות, הנסיעה לעתים אטית מהליכה, ובמקרים רבים האפשרות כלל לא קיימת. עוד דוגמה לאפליה

מאת:

אם אתה ערבי, ושמעת במקרה על הדיווח שפורסם לאחרונה כי קיימת אפליה בוטה בשירותי התחבורה הציבורית המסופקים לחברה הערבית בישראל, תגובתך צפויה להיות שאלה אירונית: "על איזו תחבורה ציבורית הם בכלל מדברים?"

אוטובוס של חברת הנסיעות והתיירות נצרת

אוטובוס של חברת הנסיעות והתיירות נצרת

לפני כחודש פירסמה עמותת סיכוי מחקר השוואתי תחת הכותרת "פערים בשירותי התחבורה הציבורית בין יישובים ערביים ויהודיים בישראל". לפי המחקר, ב-42% מהיישובים הערביים חסרים לגמרי שירותי תחבורה ציבורית פנימיים.

עוד עולה מהמחקר כי הסעיף לצמצום הפערים בשירותי התחבורה בתוכנית החומש 922 לא יושם או שיושם חלקית, אף שחלפו יותר מחמש שנים מאז אישור התוכנית.

גאידאא זועבי, צעירה מהכפר סולם שליד עפולה, שמשמשת כמרצה ומרכזת חינוכית במכללה בחיפה, מספרת: "אני נוסעת כל יום מעפולה לחיפה. התחבורה הציבורית קלה ורבה – אוטובוסים ורכבות. אבל להגיע מהכפר לעפולה זו בעיה. יש אוטובוס שמגיע רק לכניסה לכפר כל 45 דקות, ולפעמים הוא מתעכב. למי שגר בשכונות הפנימיות של הכפר קשה להגיע לתחנות. אני נוסעת ברכב שלי לעפולה כל יום, משאירה אותו שם ועולה על רכבת לחיפה.

"הבעיה השנייה היא שיש אמנם קו אוטובוס אחד שנכנס לכפר שמגיע לעפולה, אבל אין קוי אוטובוס שמגיעים לערים כמו נצרת, שהיא קרובה אלינו וחשובה, או חיפה".

סולם הוא אולי יישוב קטן יחסית שבו מתגוררים כ-3,000 איש, אבל המצב בעיר באקה אל גרביה, שבה מתגוררים כ-30 אלף איש, אינו שונה. עלי אבו חוסין, שמתגורר בבאקה אל גרביה, אומר: "תחבורה ציבורית בבאקה? זו בדיחה? על פי מה שאני יודע יש קו אחד פנימי בעיר שלנו, שעובר גם בג'ת, ואין עוד. אני לומד ועובד במרכז הארץ, וכדי שאגיע בתחבורה ציבורית לעבודה מישהו חייב לקחת אותי לתחנת האוטובוס בכניסה".

לדברי אבו חוסין, "באקה נחשבת לעיר מבחינת אוכלוסייה, אבל כמו רוב הערים שלנו מדבר בכפר גדול – מבחינת התשתיות, המתקנים ותחומים רבים נוספים. לכן היעדר תחבורה ציבורית נאותה נראה כמו דבר טבעי. אני מאמין שהצעד הראשון בשיפור השירותים בערים הערביות יהיה להכריז על הפיכתן לערים אמיתיות, מבחינת תקציבים לתשתיות, פרויקטים, אזורי תעשייה וכדומה, ואז גם בתחבורה הציבורית, שצריכה זמן מה כדי להיכנס למנטליות של אנשים".

לפי המחקר של עמותת סיכוי, למי שמתגורר ביישוב יהודי יש נגישות ליעדים רבים יותר מחוץ ליישוב לעומת מי שמתגורר ביישוב ערבי, והדבר חל על רוב היישובים. ראמי שלבי מאיכסל, מועצה מקומית בצפון שבה מתגוררים כ-15 אלף איש, מאשר את הממצא הזה. לדבריו, אוטובוסים מאיכסל מגיעים רק לנצרת ולעפולה, ועל תחבורה ציבורית פנימית אין בכלל מה לדבר.

מקור: "פערים בשירותי התחבורה הציבורית בין יישובים ערביים ויהודיים בישראל – מחקר השוואתי", עמותת סיכוי, פברואר 2021

בעיית התחבורה הציבורית אינה מוגבלת ליישובים קטנים יחסית, אלא קיימת גם בערים גדולות כמו נצרת, שאוכלוסייתה מונה כ-77 אלף איש. בנצרת דווקא יש תחבורה ציבורית – גם קווים פנימיים וגם קווים חיצוניים, אך לעתים קרובות הם מעכבים את הנוסעים יותר מאשר משרתים אותם. לעיר מבנה פנימי עתיק שבו נע מספר גדול של אוטובוסים ומכוניות, ומשבר התנועה בה הוא אחת הדאגות הגדולות ביותר של התושבים.

סולאפה סולימאן בילאל מספרת: "אנחנו גרים בנוף הגליל, ומכיוון שאין שם בית ספר ערבי שלחנו את הילדות שלנו ללמוד בבית ספר בנצרת. בשנים האחרונות נהגנו להסיע אותן לבית הספר. לאחר שגדלו הן התחילו להשתמש בתחבורה ציבורית. כשהאוטובוס מנוף הגליל נכנס לנצרת, הוא נוסע בקצב אטי יותר מהליכה. לפני כמה ימים לקח לבתי שעתיים להגיע מבית הספר לבית" (נסיעה ברכב בין שני היישובים אורכת כ-10 דקות).

סקר שערכה עמותת 15 דקות – הארגון לנוסעי התחבורה הציבורית בקרב תושבי נצרת ב-2020 מצא כי 86% מהם סבורים שבעיית עומסי התנועה היא הבעיה העיקרית בעיר. שריף זועבי, מהנדס ומתכנן רחובות, יזם קמפיין שנועד לשנות את התשתית בנצרת ולאפשר תכנון של קווי תחבורה ציבורית מיוחדים, ואף הביא את הנושא לכנסת. אך פירוק הכנסת מנע דיונים נוספים בעניין.

פאוזי עכאווי, מהנדס ואדריכל מנצרת, אומר: "אני אישית מעדיף להשתמש בתחבורה ציבורית אם היא זמינה ויעילה, אבל בנצרת התשתית צריכה תכנון מחדש. אני חושב שתכנון תחבורה ציבורית עירונית בכל יישוב זה חשוב יותר מהכנסה של קווי תחבורה. לנצרת יש פתרונות מוצעים רבים, אף שהיא עיר עתיקה. בכפרים והערים האחרים שלנו צריך יותר מכל לתכנן את הרחובות למעבר של אוטובוסים".

בעיה נוספת נמצאת בתפיסות החברתיות לגבי תחבורה ציבורית, ואם החברה בכלל פתוחה לקבל את רעיון השימוש בה. חלק מהדור הצעיר, למשל, עשוי להתבייש בזה. עם זאת, ידוע כי עצם קיומה של תחבורה ציבורית זמינה ונוחה משנה את התפיסות החברתיות לגבי השימוש בה. עכאווי אומר: זה כמו עניין הבנייה הרב-שכבתית. לפני שנים כולם דחו את זה, אבל המציאות הפכה את זה לאפשרי ומקובל, והיום יש עשרות פרויקטים של בנייה כזאת בערים ערביות".

בסופו של דבר, הפערים הגדולים בנושא התחבורה הציבורית אינם מפתיעים אף אחד, והם רק חלק מנושאים ותחומים רבים שבהם הממשלה מפלה נגד האזרחים הערבים בישראל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מדינות אירופה שיחררו ניצרה והצטרפו לגשמי הזעם הניתכים עלינו במקביל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם (צילום: אמיר לוי / פלאש90)

סוף סוף צונאמי

הצונאמי המדיני שהזהרנו מפניו שנים ניתך עלינו באחת, ובמלוא העוצמה. זה שיושב בקודקוד יודע היטב שאם הצונאמי הזה יימשך, תהיה מדינה פלסטינית בלי שישאלו אותנו בכלל. עדיין אפשר לשנות כיוון, אבל לשם כך צריך להחליף את ההגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf