עזרו להסכם הפיוס להצליח. העתיד שלנו, צעירי עזה, תלוי בזה
הקיצוצים באספקת החשמל, האבטלה, המלחמות והסכסוכים הפנימיים התישו אותנו עד דק. הצעירים הולכים ומאבדים אמון ותקווה ושקועים בייאוש עמוק. הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח יכול אולי לסמן התחלה חדשה עבורנו. האם העולם מבין את זה?
מאת אנס ג'נינה, עזה
למרות שצעירים רבים ברצועת עזה מטילים ספק גדול בכנות הכוונות של שתי המפלגות הפלסטיניות הגדולות, פת"ח וחמאס, הם עדיין נאחזים בשביב תקווה שהסכם הפיוס יתממש ויפחית את העימותים הנצחיים ביניהן. למעשה, התקווה הזו נכפית עלינו; אנחנו יודעים שאין לנו את הפריבילגיה להתייאש.
במהלך העשור האחרון צעירי עזה שרדו שלוש מלחמות, לכל אחת מהן "ההשלכות" המיוחדות לה. הראשונה, ב-2008-9, שינתה את התפיסה הנאיבית שלנו ביחס לעולם; כאשר הסתיימה המלחמה השלישית ב-2014, כבר למדנו להאמין באחרית הימים. אני ממש זוכר שהתעוררתי בוקר אחד וחשבתי ברצינות שיום הדין הגיע. אנחנו כבר עומדים על הקצה. מה עוד נותר לנו מלבד תקווה?
ברמה האישית, לפעמים אני מרגיש שאני רוצה לומר משהו חיובי כשאני מדבר עם חברים מתוסכלים, אבל אין לי תשובה כשהם אומרים לי "מה השגתי בחיי, אנס? אלה הנעורים שלי, הזמן שבו אני אמור להיות הכי פרודוקטיבי ויצירתי. ותראה אותי. אני כלום".
> האם הסכם הפיוס הפלסטיני טוב להליך השלום?
אנחנו זקוקים נואשות לממשלת אחדות כדי להחזיק בתקווה הקלושה שאולי המצור יוסר ונוכל לחזור לחיות. צעיר פלסטיני הולך ליד בית הרוס בשכונת סג'עיה בעזה, 23 ביולי 2014. (אן פאק/אקטיבסטילס)
שיזדיינו כולם
אתמול הדודה שלי מתה. אמא שלי היתה כל כך עצובה שכל הבית הרגיש כשוקע באופל. למרות שאני מבין את הקושי הנורא לאבד אחות, לא יכולתי להתמודד עם הצער שלה, עם הבכי. שאלתי את עצמי לאן אוכל ללכת כדי להתרחק קצת מהדיכאון. גררתי את הרגליים לפארק המקומי. ליד השער פגשתי את החבר שלי, עבוד. כן! זאת בדיוק החברה שאני זקוק לה עכשיו, חשבתי. עבוד הוא בחור מצחיק באמת, תמיד מפזר בדיחות, תמיד יש תחושה שאיכשהו, הנסיבות שכל תושבי עזה מתלוננים עליהן לא משפיעות עליו. לחצנו ידיים, נכנסנו יחד לפארק ונשכבנו על הדשא.
עבוד תמיד היה מייעץ לי להפסיק לעשן, אבל אתמול הוא הוציא סיגריה מהכיס והצית אותה. הוא לא סיפר בדיחות הפעם. "לעזאזל עם עזה ולעזאזל עם החיים האלה", הוא נבח. בהמשך השיחה הבנתי שהוא פוטר מעבודתו כעיתונאי וצלם, כי המעסיק שלו אמר שיש לו יותר מדי עובדים והוא לא יכול לשלם לכולם. התחלתי לדבר על הסכם הפיוס במחשבה שזה יעודד אותו קצת. "שיזדיינו כולם" הוא הפטיר, ואז נעמד, לחץ את ידי ועזב את הפארק.
עבוד גרם לי להבין עד כמה הקיצוצים באספקת החשמל, האבטלה, המלחמות והפלגנות הפוליטית התישו את כולם פה. אנחנו זקוקים נואשות לממשלת אחדות כדי להחזיק בתקווה הקלושה שאולי המצור יוסר ונוכל לחזור לחיות. חמאס הודיע על נכונותו לפרק את המועצה המנהלת את עזה בדיוק במהלך ביקורו של עבאס בניו-יורק לקראת עצרת האו"ם. אני נזכר שגם את האמנה החדשה שלו חמאס פרסם במהלך הביקור הראשון של עבאס בבית הלבן אחרי בחירתו של טראמפ. האם אפשר לראות בזה סימן לשינוי אמיתי בגישה של חמאס כלפי "המערב"? האם זה מסמן את רצון התנועה הזו להיפתח יותר לקהילה הבינלאומית במקום הבידוד הממושך שבו היא נתונה? אם כן, אני תוהה באיזו מידה הקהילה הבינלאומית תגיב בחיוב.
למרות שיש בי צד שחושב שזה נאיבי, אני מקווה שהעולם יקדם את השינוי הזה בברכה וייכנס להידברות עם חמאס. העתיד של צעירים כמוני וכמו עבוד תלוי בזה.
אנס ג'נינה הוא בוגר אוניברסיטת אל-אזהר בספרות אנגלית וחבר בפרויקט "אנחנו לא מִספָּרים" אשר נותן לכותבות וכותבים צעירים מעזה אפשרות לתקשר עם העולם ולספר את סיפורם במילים שלהם. שם פורסם הפוסט במקור.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
