עונשים קלים, שתיקה בחקירות. סיפור העציר המנהלי בפרשת חווארה

בתקשורת נאמר שכ-400 ישראלים השתתפו בפוגרום בחווארה ובנותיה ופעלו שם די במאורגן. הדעת נותנת שחלק מאותם 400 "הוקפצו" לחווארה גם באמצעים דיגיטליים ובאמצעות הרשתות החברתיות.

פעמים רבות פורסם שישראל שולטת שלטון מוחלט בכל אמצעי ההתקשרות של הפלסטינים בגדה המערבית ועוקבת אחריהם 24/7. לא ידוע מה הדין ביחס ליהודים שגרים בשכנות להם, אבל אפשר להניח כי לפחות חלק מאלה שהשתוללו בחווארה היו מצוידים בטלפונים ניידים, לכן קשה להבין איך עד עכשיו נעצרו רק שמונה מעורבים בפרעות ושישה מהם שוחררו מיד.

שניים מהעצורים נשלחו למעצר מנהלי. המעצר המנהלי עצמו הוא הליך בעייתי מאוד, שכן הוא מאפשר לשלול את חירותם של אנשים בלי להציג בפניהם ראיות לעבירה, ובלי שבית משפט העריך ראיות כאלה. בדרך הזו נשללת חירותם של מאות פלסטינים מדי שנה בלי שתהיה להם יכולת לערער על כך. מעצר מנהלי ליהודים הוא נדיר: היום עצורים ארבעה יהודים במעצר מנהלי, לעומת קרוב לאלף עצירים פלסטינים.

ובכל זאת, מעניין לראות מיהם אותם עצורים. לפני שבוע חתם שר הביטחון השני, כלומר יואב גלנט (הראשון הוא בצלאל סמוטריץ'), על צו מנהלי למעצרם של דוד חי חסדאי, בן 29, ושל קטין בן 17, דקות לאחר שבית המשפט המחוזי הורה לשחרר אותם ממעצר בתנאים מגבילים. גורם ביטחוני בכיר, שצוטט בכל כלי התקשורת, אמר שהשניים חשודים שעמדו מאחורי הפרעות בחווארה, "יזמו אותן ואף תכננו פשיטות דומות ולפגוע בכוחות הביטחון".

שמו של הקטין לא פורסם בתקשורת הממוסדת אך קבוצה בשם  "שלום אסירייך/ כולנו עם אסירי ציון" צייצה בטוויטר את שמו המלא ותמונתו. בינתיים בית המשפט המחוזי בלוד קיצר את המאסר המנהלי של הקטין מארבעה חודשים לחודשיים ואת המאסר של חסדאי מארבעה לשלושה חודשים.

תואר כ"יעד מספר אחד"

חסדאי הוא דמות מוכרת בעולם של נערי הגבעות. לפני תשע שנים, בינואר 2014, הוא תואר ב"מקור ראשון" כנער בן 19 מבית אל, שנחשב "היעד מספר 1 של מפלג הפשיעה הלאומנית במחוז ש"י ולאחד השמות שגורמים הכי הרבה כאב ראש לאנשי היחידה היהודית בשב"כ… נער גבעות, שמשגע את כוחות הביטחון ביו"ש ומאחוריו כבר רשימה ארוכה של מעצרים, צווי הרחקה וכתבי אישום. צה"ל מנסה להרחיק אותו שוב ושוב מיהודה ושומרון… בשנתיים שקודם לכן כבר הוצאו נגדו 3 צווי מנהליים… בתאי המעצר הופעלו נגדו תרגילי חקירה ומדובבים ניסו להוציא ממנו הודאות, אך הוא שמר על שתיקה בהתאם למסורת הימין הקיצוני לפיה אין לדבר בחקירות".

שנה לפני פרסום הכתבה ב"מקור ראשון", בפברואר 2013, שני נהגי מונית פלסטינים, שהמתינו לנוסעים ליד אולם אירועים ברחוב יד חרוצים בירושלים, הותקפו. שני צעירים התעניינו במחיר הנסיעה לכותל, ומיד אחר כך ריססו אותם בפנים בגז מדמיע ונמלטו.

חסדאי הואשם כי קשר קשר עם אחר, שזהותו אינו ידועה, "לפגוע באנשים ממוצא ערבי וזאת על רקע גזעני-אידיאולוגי". חסדאי טען שאמנם היה באולם החתונות הסמוך, אך לא ביצע את המעשה ומדובר בטעות בזיהויו. בנוסף לכך, בא כוחו עו"ד דוד הלוי טען כי אין כל ראייה המצביעה על קיומה של הנסיבה המחמירה של "מניע גזעני" נגד ערבים. "לא כל מפגש שבסופו של דבר הסתיים בביצוע עבירה, בין יהודי לערבי, זה אוטומטי מניע גזעני", אמר עורך הדין. עו"ד הלוי גם טען ל"אכיפה בררנית", שכן מבין חמישה חשודים שנחקק נגד חסדאי הוגש כתב אישום.

בסופו של דבר, חסדאי זוכה מחמת הספק בתקיפה של נהג המונית הראשון, והורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות נגד הנהג השני. עם זאת, השופט אמנון כהן קבע "כי לא הוכחה במידה הנדרשת הנסיבה המחמירה של 'מניע גזעני'".

חסדאי המשיך להיות יעד של המשטרה. בסוף 2013, חודשים ספורים אחרי שנעצר בפרשת ריסוס נהגי המוניות, הגיעו שוטרים לביתו של חסדאי, זמן קצר אחרי שבית של משפחה פלסטינית הוצת בכפר סינג'יל. לפי דיווח ב"ישראל היום" השוטרים ניסו לקשור בינו ובין ההצתה, אולם לא הצליחו ולכן עצרו אותו רק מפני שהפר את תנאי מעצר הבית.

המשפחה בסינג'ל, הורים וחמישה ילדים קטנים, התגוררה בפאתי הכפר. הם סיפרו שבסביבות השעה שתיים בלילה שמעו קולות חשודים, וכשהציצו החוצה ראו ארבעה צעירים בעלי חזות יהודית, שאחד מהם חמוש. אחד מהם שפך בנזין בכניסה לבית, והאש התפשטה במהירות פנימה. למזלם הצליחו להעיר את הילדים, לעלות לגג וכך ניצלו. חמישה מבני המשפחה נפגעו משאיפת עשן.

בכניסה לבית וגם על קיר סמוך, רוססה כתובת "ד"ש מעדן. נקמה", ומכאן ההערכה שההצתה בוצעה בהקשר לרצח של טוראי עדן אטיאס יום קודם לכן בעפולה.

באותה כתבה בינואר 2014 ב"מקור ראשון" נכתב כי במשטרה ובשב"כ סבורים שחסדאי הוא ממובילי נוער הגבעות והמוח מאחורי אירועי "תג מחיר" רבים, כולל הצתות כלי רכב ומבנים בכפרים פלסטיניים בבנימין וריסוס כתובות במסגדים. אלא שלבית המשפט, נכתב בכתבה, הצליחו החוקרים להמציא ראיות הנוגעות רק לעבירות שוליות.

באפריל 2015 זה הסתיים במעצר והרשעה. חסדאי נעצר אז בשתיים לפנות בוקר, כאשר היה עם עוד שני אנשים במכונית שחנתה, עם מנוע פועל, בשכונת רמות ליד הוואדי שמפריד בין השכונה לכפר בית איכסא. ברכב התגלתה שקית ובה שלושה בקבוקי בנזין, כפפות, תרסיס צבע, מוט ברזל, אלה מעץ, וגפרורים. בנוסף, על חגורת המכנסיים של חסדאי נמצא נרתיק עם גז מדמיע.

"לא בוסס המניע האידיאולוגי"

נגד השלושה הוגש כתב אישום באשמה שניסו לבצע פשע באמצעות החומרים האלה. השלושה הורשעו. בטיעונים לעונש כתב השופט, ד"ר אוהד גורדון, שקיים "חשש כי גם בעתיד ישוב חסדאי לסורו, ומכאן הצורך בהרתעה אישית". הוא ציין את העבר הפלילי שלו – בנוסף לתקיפת נהג המונית ב-2013, הוא נדון לעבודות שירות בעבר – ואת העובדה שבחקירותיו סירב לענות לרוב שאלות החוקרים, ובבית המשפט הציג גרסה לא סבירה לפיה נקלע לרכב כ"טרמפיסט".

עם זאת ציין השופט שחסדאי כבר היה עצור תקופה ארוכה ו"חש על בשרו את מחירי העבירה שביצע", ולכן גזר עליו מאסר בן שישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות. מתוך המאסר הזה, נוכו שלושת החודשים שעשה כבר במעצר. בנוסף הוטלו עליו גם ששה חודשי מאסר על תנאי, אם ישוב ויעבור את אותה בתוך שלוש שנים.

באתר השב"כ נכתב כי חסדאי והשניים שהורשעו איתו היו חלק מקבוצה של "נערי גבעות" הפועלת מ-2013. לפי השב"כ, חברי הקבוצה שואפים "לשנות את סדרי המשטר ולקרב את הגאולה". תחילה הם פעלו נגד נוצרים, השחיתו רכוש במנזר דיר ראפת באפריל 2014 וניסו לחבל בביקור האפיפיור בארץ במאי 2014, אך הניסיון ששובש. בסוף 2014 – לפי השב"כ – החלה התשתית לבצע פיגועי טרור משמעותיים יותר של הצתת בתים פלסטינים מאוישים – בח'רבת אבו פלאח בנובמבר 2014 ובא-דיראת שבדרום הר חברון בדצמבר 2014.

בבית שהוצת בח'ירבת אבו פאלח ליד רמאללה שהו אם ושלוש בנותיה. בני הבית סיפרו שכמה מתנחלים דפקו על הדלת בלילה, ולאחר שלא נענו, שפכו חומר דליק והציתו את הבית. הם גם ריססו במקום כתובות נאצה בעברית, בהן נכתב: "מוות לערבים" לצד ציור של מגן דוד ו"נקום נקמת דם עבדיך".

בגזר הדין בפרשת חומרי הבעירה שנמצאו ברכבת בשכונת רמות, כתב השופט כי "טיבו המדויק של המהלך העברייני אותו ביקשו הנאשמים לבצע אינו ידוע", אבל העובדה שהחזיקו "כמות משמעותית של נוזל דליק (היא) דבר היוצר סכנה של ממש". עם זאת השופט קיבל את טענות ההגנה כי "לא בוסס בראיות המניע בשלו ביצעו הנאשמים את מעשיהם, ואיני סבור כי ברקע האידאולוגי ממנו הגיעו יש כדי לענות לדרישות ההוכחה במשפט פלילי בהקשר זה. כל אלה ממתנים, במידת מה, את משקלם של שיקולי הענישה".

בכל הכבוד נדמה, כי זו היתה היתממות. פיגועי "תג מחיר" – הצתות של בתים, כלי רכב וריסוס סיסמאות – כבר היו מוכרים כשגזר הדין פורסם בספטמבר 2016. קצת יותר משנה קודם לכן, הוצת בית בדומא ושלושה מבני משפחת דוואבשה נשרפו בו למוות.

ב-2016 מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית חתם על צו הגבלה ופיקוח מיוחד, המונע את שהותו של חסדאי באזור, מלבד בתחום הישוב בית-אל. בנוסף נאסר עליו לקיים קשר ישיר או עקיף עם שורה ארוכה של אנשים. שתי ההגבלות היו אמורות לפוג באפריל 2017.

חסדאי ערער, אולם שופט צבאי לערעורים אישר את הצו וציין בהקשר החומרים שהובאו לפניו, כי "המידע כולל ידיעות רבות המצליבות אחת את רעותה. הידיעות התקבלו ממקורות מגוונים ומהימנים, במשך פרק זמן משמעותי. מן המידע עולה תמונת מעורבותו הרבה של המערער (חסדאי) בפעילות אסורה ואלימה, היוצרת סיכון ממשי לביטחון האזור. עוד מצאתי תימוכין לקביעה כי המערער משמש כגורם השראה והכוונה לצעירים לביצוע פעילויות דומות…

"על כן, בשלב זה, לנוכח עברו ובשים לב למידע הקיים, חובת ההוכחה על שינוי מהותי ברמת הסיכון מוטלת על כתפי המערער. לאור זאת, יש לדחות את בקשת הסנגוריה להסתפק ב'תקופת מבחן', בטרם יוטלו המגבלות האמורות… החומר כולל ידיעות רבות המלמדות על הפרת תנאי הגבלה קודמים. אי עמידתו של המערער בתנאים האמורים מלמדת על חוסר נכונות מצידו להכפיף עצמו להוראות חוקיות. עובדה זו מוסיפה להערכת המסוכנות האמורה".

האם בחווארה חסדאי חזר לסורו או שגורמי הסיכול והביטחון 'תפרו לו תיק'? הליך המעצר המנהלי, למרבה הצער, חסוי, הפרטים שמורים אי שם בשב"כ, ולכן אין תשובה לשאלה הזו כרגע. פרקליטו של חסדאי, עו"ד עדי קידר מעמותת חוננו, אומר שהטענה של השב"כ היא שחסדאי היה שותף בפרעות. "נעצרו מספר אנשים ולא היו כנגד אף אחד ראיות קבילות בתחום הפלילי, אבל יש מה שנקרא ראיות מינהליות שהן מידע מודיעיני".

לדבריו, חסדאי והקטין הושמו במעצר מנהלי' "גם בגלל שנגדם (נגד חסדאי והקטין, א"ל) היה מידע כנראה יותר מוצק, וגם בגלל המעמד שלהם בין העצורים, וכמובן שגם עבר פלילי' שתמיד הוא עוד נדבך במעצר המנהלי".

אבל גם אם חסדאי לא היה מעורב באירועי חווארה, סיפורו יכול להמחיש עד כמה הצתת בתים של פלסטינים היא עניין שגרתי אצל פעילי הימין הקיצוני בגדה, ועד כמה הענישה על המעשים האלה מגוחכת עד לא קיימת.

ד"ר אריאל ליבנה הוא קרימינולוג