עדויות: צעיר עזר לנהג שנפגע מירי, ונורה למוות ע"י חיילים
שני פלסטינים נורו בכניסה לבית לחם בערב פורים. הראשון נסע עם משפחתו, נתקע עם מכוניתו, וכשיצא ירו עליו חיילים. השני נורה למוות כשביקש לסייע לפצוע. עדויות שאסף תחקירן "בצלם" סותרות את גרסאות הצבא. נפתחה חקירת מצ"ח
בערב פורים, ביום רביעי ה-20 במרץ בשעות הערב, חיילים ירו למוות בצעיר הפלסטיני אחמד מנאסרה ופצעו באורח קשה פלסטיני נוסף, עלאא ר'יאזה, בצומת הכניסה הדרומי לבית לחם. הצבא הגדיר תחילה את האירוע כ"ניסיון פיגוע", אבל עד מהרה התחילו לעלות סימני שאלה. בצבא שינו גירסה ל"אירוע זריקת אבנים", למחרת כבר דובר על "חיכוך בין פלסטינים" ואף על "כשל מבצעי".
מעדויות שאסף תחקירן "בצלם" והגיעו לידי "שיחה מקומית" עולה החשד שהחיילים ירו בשני הפלסטינים ממרחק של כמה עשרות מטרים, מתוך מגדל בטון מבוצר, מוקף בגדר ומרושת במצלמות אבטחה, ללא כל הצדקה, ומבלי שקדם לירי יידוי אבנים או כל פעולה אחרת נגד החיילים. על פי העדויות, הפלסטיני הראשון שנורה, עלאא ר'יאזה, נורה על ידי החיילים במגדל השמירה לאחר שיצא לבדוק את המכונית שלו שנתקעה מסיבה כלשהי בצומת, ואילו אחמד מנאסרה נורה מהמגדל לאחר שבא לעזרתם של בני משפחתו של ר'יאזה וניסה להתניע את הרכב כדי להרחיקו מהמקום.
תחקירן "בצלם" אסף ארבע עדויות שונות. העדויות משלימות זו את זו גם מבחינת השתלשלות העניינים והזמנים וגם מבחינת המקום: צומת אל-נשאש, בכניסה הדרומית לבית לחם.
סיפור המקרה
והנה תמצית סיפור המעשה, כפי שהוא עולה מהעדויות. בסביבות השעה 21.00 מגיע רכב הגולף של משפחת ר'יאזה ובתוכו עלאא (38), אשתו מייסא (34), ושתי בנותיהם, בנות שמונה וחמש, לצומת היציאה הדרומי של בית לחם, המחברת את העיר לכביש 60, סמוך להתנחלות אפרת. לפתע הרכב נעצר מסיבה כלשהי. עלאא יוצא לבדוק את התקלה, ואז מתחיל ירי ממגדל השמירה לעברו. הוא נפצע ונשען על הרכב. אשתו יוצאת להזעיק עזרה, הבנות נשארות ברכב, בוכות.
למקום מגיע רכב מסוג קיה ספורטאז' ובו ארבעה צעירים שחזרו מחתונה בבית לחם. הם רואים את מייסא בצומת השומם ועוצרים במרחק של כעשרים מטרים מהרכב של עלאא. שלושה מהם מפנים אותו בג'יפ שלהם לבית חולים בעיירה הסמוכה אל-ח'דר. והרביעי, אחמד מנאסרה, נשאר לסייע למשפחה. הוא מנסה להתניע את הרכב, ואחרי שנכשל, הוא יוצא לבדוק את המנוע. ברגע זה הוא נורה. הוא מצליח לברוח ולהסתתר מאחורי בסיס מבטון של עמוד המוצב במקום, לא רחוק ממנו. חבריו חוזרים מבית החולים לאחר שהביאו לשם את עלאא הפצוע ומוצאים את חברם אחמד, פצוע בתוך אמבולנס. מאוחר יותר נפטר אחמד מנאסרה מפצעיו בבית החולים.
העדויות: הירי הראשון
הראשונה שהעידה בפני תחקירן "בצלם" היתה מייסא ר'יאזה, אשתו של עלאא. לפי עדותה, היא, עלאא ובנותיהם בילו אצל משפחתם בכפר ארטס ועשו קניות בבית לחם ואחר כך חזרו ברכבם לנחאלין, כפר הנמצא מערבית לבית לחם. "פתאום המכונית שלנו נתקעה במרחק של כ-40 מטר לפני הרמזורים", סיפרה מייסא לתחקירן בצלם, "אולי בגלל תקלה באוטו. בעלי יצא מהמכונית. ברגע שהוא יצא, שמעתי ירי. הירי היה מהיר ומסיבי, אבל אני לא יודעת כמה כדורים נורו. לא הבנתי מה סיבת הירי, ולא ידעתי בהתחלה אם הכדורים פגעו במישהו. הערכתי שהירי בא ממגדל התצפית הצבאי שממול". לפי התיאור שלה, מגדל התצפית מוקם במרחק של כ-50 מטרים מהמקום שבו נתקע הרכב.
"בעלי נשען על המכונית. מהמקום שלי שמעתי אותו אומר שהוא נפצע. יצאתי מהר מהמכונית והתחלתי לצעוק ולקרוא לעזרה. הגיע ג'יפ (בו נסעו מנאסרה וחבריו א.ז) וירדו ממנו ארבעה בחורים שלושה מהם עזרו לבעלי, העבירו אותו מהר למכונית שלהם ועזבו את המקום".
העדות השנייה היא של ע.מ, אחד משלושת חבריו של אחמד מנאסרה שנסע איתו ברכב באותו לילה. הוא סיפר שהם חזרו מחתונה שהתקיימה בבית לחם לכיוון הכפר שלהם, ואדי פוכין, הנמצא כמה דקות נסיעה ממקום האירוע. "נסעתי עם קרובי משפחה וחברים שלי לבית לחם למסיבת חתונה של חבר שלנו, שהתקיימה באולמי 'דרים'. רקדנו. ראיתי את אחמד רוקד. הוא היה מאושר מאוד".
"הגענו למרחק של בערך 50 מטר מהמחסום", המשיך ע.מ. בעדותו, "הכביש היה ריק ומזג האוויר היה קר. ואז ראינו אישה רצה לכיוון המכונית שלנו, צועקת ובוכה. לא הבנו מה קורה. שמענו את האישה אומרת שבעלה נפצע. כולנו קפצנו מהמכונית ורצנו בעקבותיה, מרחק של כעשרים מטר, למכונית מסוג גולף שעמדה בכביש. ראינו גבר נשען על החלק האחורי של המכונית, שם את היד על הבטן ואומר 'הבנות שלי, הבנות שלי'."
"ראיתי אשה צועקת ואומרת 'למען אלוהים, הם ירו בבעלי ופגעו בו'", סיפר בעדות שלו ו.מ., נהג הרכב שבו נסע אחמד מנאסרה. "ראיתי גבר נשען על מכונית מסוג גולף. חשבתי שהוא בעלה של האישה. הוא היה פצוע. הרמתי אותו מהר, יחד עם שניים מהחברים שלי, ולקחנו אותו למכונית שלי. לפני שיצאתי לדרך לבית החולים, שאלתי אחד משני החברים על אחמד והחבר ענה שהוא ראה אותו הולך חזרה בכביש".
על פי העדויות, שלושת הצעירים הפלסטינים העלו את הפצוע עלאא ר'יאזה לרכב שלהם ונסעו מרחק שתיים-שלוש דקות נסיעה לבית החולים אל-ימאמה בעיירה אל-ח'דר. לאחר מכן, כמה מהם חזרו למקום האירוע לחפש את חברם אחמד.
העדויות: הירי השני
בזמן ששלושת חבריו מפנים את הפצוע לבית החולים, מנאסרה נשאר ליד רכב הגולף לסייע לאם ולבנותיה. "הבחור הרביעי ניגש למכונית שלנו וניסה להתניע אותה כדי להרחיק אותה מהמקום", סיפרה מייסא ר'יאזה לתחקירן "בצלם" בעדותה. "באותו רגע שוב נורתה אש על המכונית שלנו. הכדורים פגעו בצדדים של המכונית בזמן שאני, שתי הבנות שלי והבחור היינו בתוכה. הבחור ניסה להתניע את המכונית, ואחרי שלא הצליח, ירד ממנה. ברגע שהוא יצא מהמכונית, נורתה אש פעם נוספת. לא ידעתי כלום. הייתי מבולבלת ומבוהלת מאוד. בכיתי. גם שתי הילדות שלי התחילו לצעוק, ואחת מהם הקיאה. לא ידעתי מה לעשות ולא הבנתי מה קורה סביבי".
לפי עדויותיהם של חבריו של מנאסרה, הירי לעברו אירע זמן קצר אחרי שעזבו את המקום בדרך לבית החולים, והם עוד הספיקו לשמוע אותו. "אני זוכר שאחרי שהעברנו את הפצוע למכונית שלנו, שמעתי ירי", סיפר ע.מ. "בהתחלה היו אולי שתי יריות, ואחר כך עוד חמש-שש יריות. לא קלטתי מה קורה ומי יורה ועל מי. כעבור 15 דקות, כשהייתי בכניסה לבית החולים, ו.מ הגיע כדי להעלות אותי למכונית. הוא היה נרגש מאוד ואמר לי שאחמד נפצע ופינו אותו לבית חולים אל-חוסיין".
גם ו.מ, החבר השני שהיה ברכב עם מנאסרה, העיד באופן דומה. "אחרי שראיתי את הפצוע, שמעתי קולות של ירי. להערכתי נורו שש-שבעה כדורים. נשארתי במקום ולא ידעתי על מי ירו ולמה ירו". באותו זמן הוא היה לא מודע לכך שחברו נפצע מהירי. "תוך חמש דקות הגעתי עם הפצוע לבית החולים אל-ימאמה וחזרתי מהר כדי לחפש את החבר שלי אחמד. כשהתקרבתי לצומת א-נשאש, ראיתי שהכביש פקוק בכלי רכב. הלכתי ברגל לכיוון הצומת, למקום שממנו לקחתי את הפצוע. בינתיים הגיע אמבולנס, עצר למשך זמן קצר, ואחר כך נסע חזרה על הכביש. כשהתקרבתי לאמבולנס, ראיתי בפנים את אחמד".
כל העדים ציינו שהצומת היה שקט באותו יום ולא התרחש בו שום אירוע חריג. את העדויות של מייסא ר'יאזה ושל חבריו של מנאסרה, מחזקת עדות נוספת, עדותו של מ.כ, שגר במחנה הפליטים אל- ערוב. מ.כ. עובד כמודד קרקעות בבית לחם ועבר בערב האירוע במקום יחד עם אחיו וחברו ברכב. הם חלפו בצומת שניות לפני הירי הראשון ועצרו אחרי שהבינו שמשהו מתרחש. "הרגשתי שמשהו קורה מאחורינו", סיפר מ.כ., "לפני שקלטתי מה מתרחש, שמעתי ירי. צרור שכלל חמישה או שישה כדורים. אחי עצר את הרכב ואני ירדתי מהר כדי לבדוק מה קורה, מתוך סקרנות. הייתי במרחק של בערך עשרה מטר מהרמזור הראשון. משמאלי היה המגדל הצבאי, במרחק של עשרים מטר בערך. היה חושך והמקום היה ריק. מהמקום שבו הייתי ראיתי מכונית עומדת ובתוכה אישה". מ.כ ראה חייל ניגש לרכב ונוקש על החלון. הוא החל לתעד בטלפון הנייד שלו את הנעשה.
"שמעתי שוב ירי אבל הפעם הוא נמשך יותר זמן", סיפר מ.כ, שהעריך כי שמע למעלה מ-15 יריות. "לא הבנתי ולא ראיתי לעבר מי נורתה האש בגלל החושך והבלבול. לא ראיתי אף אחד בכביש, חוץ מהמכונית שעמדה שם עם האישה בתוכה. נשארתי וצילמתי אבל חיילים מהמגדל הגיעו אלינו והורו לי להסתלק מהר. הספקתי להתקשר לאמבולנס ומסרתי להם שהייתה תאונה בצומת א-נשאש". אחרי שהחיילים הורו לו לעזוב את המקום, מ.כ. נכנס לרכב שלו ונסע מהמקום. "לא ראיתי שם משהו חריג", מספר מ.כ. "הדרך הייתה ריקה ופתוחה ולא היה פקק בכביש". מ.כ מדגיש כי הירי נעשה מהמגדל הצבאי ולא מהקרקע: "האש שנורתה בשתי הפעמים הייתה מהמגדל הצבא, החייל שהגיע למקום לא ירה".
מאוחר יותר באותו הערב מת אחמד מנאסרה מפצעיו בבית החולים אל חוסיין בבית ג'אלה. עלאא ר'יאזה נפצע באורח קשה בבטנו ועבר ניתוח מורכב.
ע.מ, חברו של מנאסרה, חזר למקות האירוע מספר ימים לאחר המקרה. "ראיתי את המקום שאחמד נפל בו, במרחק של כ-30 מטר מהמכונית של הפצוע. לכן אני מעריך שאחרי שאחמד נפצע, הוא רץ וניסה להתחבא מאחורי בסיס מבטון של עמוד שנמצא ליד הכביש, ונפל שם. הכרתי את אחמד טוב, ואני יודע שאין לו שום תיק בטחוני, והוא לא שייך לשום ארגון פלסטיני. הוא היה בחור מנומס, ביישן, שאהב לשחק כדורגל והיה אדם אוהב חיים". גם ו.מ, שהיה ברכב עם מנאסרה, הוסיף בעדותו: "עד עכשיו אני לא יודע על שום סיבה שיכולה להסביר את הירי".
מייסא ר'יאזה, אשתו של עלאא שנפצע מהירי הראשון, שמעה על מותו של אחמד מנאסרה רק מאוחר יותר. "אבא שלי הגיע ולקח אותי ואת הבנות במכונית שלו ונסענו לבית החולים אל-ימאמה, שאליו פינו את בעלי. בכניסה שמעתי מישהו אומר שיש שהיד. חשבתי שהוא מתכוון לבעלי, אבל אחד האחים בבית החולים אמר לי שהכוונה למישהו אחר, שנמצא בבית חולים אל-חוסיין בבית ג'אלה. האח ניסה להרגיע אותי ואת הבנות שלי". רק יותר מאוחר גילתה מה קרה למנאסרה. "בני משפחה שלי סיפרו לי האיש שניסה לעזור לי להתניע את הרכב נפל כשהיד".
***
בצור הדסה, ישוב ישראלי הנמצא בצד "הישראלי" של הקו הירוק, קרוב מאוד לוואדי פוכין, מכירים את משפחת מנאסרה. בשיחה עם ידידים ישראלים של המשפחה, המכירים אותה כבר שנים, כולם תיארו את אחמד כצעיר שקט, שלא היה מעורב בפעילות פוליטית, התארס לא מזמן והיה עסוק בבניית ביתו לקראת החתונה.
"ואדי פוכין הוא מקרה מיוחד, אין בו אף אסיר ביטחוני אחד, מלמדים את הילדים נגד האלימות", אומר ל"שיחה מקומית" זיאד סבאטין מהכפר הסמוך חוסאן. "פגשתי את האח של ההרוג, ילד בן שבע", סיפר סבאטין. "הוא אמר לי 'כל הקיץ ישראלים שוחים בבריכות שלנו, אנחנו לא עושים להם כלום. למה הרגו את אח שלי?'".
פנינו לדובר צה"ל בבקשה לתגובה בנוגע למידע העולה מן העדויות. שאלנו גם האם המצלמות המוצבות במקום תיעדו את האירוע. בתגובה נמסר כי "האירוע מתוחקר על ידי המפקדים ובמקביל מתנהלת חקירת מצ"ח בנושא".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן