שמאלנים? הנה על מה לא כדאי לכם לדבר בסדר פסח

כותב אורח: עידו נייס

סדר פסח קרב ובא, ואיתו הריבים הפוליטיים עם המשפחה המורחבת. מדי שנה צצים טורי דעה שמנסים להנדס שיחות סלון לכיוון הרצוי, ולספק לכל שאלה תשובה בסגנון ״כך תצאו עם ידכם על העליונה״.

אבל אי אפשר לנצח ויכוח בו לשני הצדדים יש טענות ברות תקפות, והתעלמות השמאל מתקפות טיעוני הימין היא אחת הסיבות לתדמית המנותקת שלו. אז הנה דווקא מה שאתם לא צריכים לעשות:

אל תדברו על ביטחון

לא, אי אפשר להבטיח ביטחון. בוודאי לא בטווח הקצר. כל אדם בכל מקום ובכל זמן מעדיף לשלוט על גורלו מאשר לאפשר לאחרים להחליט בשבילו.

כשרוכב אופנוע מרגיש שהוא מאבד שליטה, הוא תמיד ינסה להחזיר אותה לידיו, גם משמעות הכשלון בכך היא מוות בטוח, מאשר לקפוץ ולקוות לטוב.

ישראל מקריבה מספר חד ספרתי מבני עמה מדי שנה, זה נכון. אבל מעבר להיות המספר נמוך להחריד בהתחשב באופי הסכסוך (וביחס לכמות ההרוגים בצד השני), העניין המהותי יותר הוא שאופי האבידות משמר את התחושה שאנחנו בשליטה, ואפשר לשפר את המצב. וישראל אכן משתפרת בכל הנוגע למזעור הנזק העצמי מהשלטון הצבאי. מספיק לראות את איבוד העשתונות מול חמאס בעזה (שם למרות המצור השליטה הצבאית לא מלאה) אל מול הרוגע שבטיפול בגדה המערבית.

> בין סדר פסח לסגר פסח

לצאת עם ידכם על העליונה בסדר פסח. אילוסטרציה (מרים אלסטר/ פלאש90)

אל תאמרו שגבולות ברורים מנעו מלחמות

ישראל עצמה ניהלה מלחמות עם שכנותיה למרות קו הגבול, בוסניה וסרביה מפציצות אחת את השניה כבר שנים, רוסיה רק בשנים האחרונות פלשה לגאורגיה ואוקראינה, ושלא נתחיל בכלל לדבר על המזרח התיכון של העשור האחרון. זה לא אומר שאין סיכוי להגיע להסכם במסגרתו יניחו כולם את נשקם. כמובן שאפשר. אבל זה רק תרחיש אחד מני רבים, ואי אפשר להתעלם מהם.

אל תדברו על כלכלה

לא, המצב הכלכלי כנראה לא ישתפר. לא באמת נזרקים אחוזים משמעותיים מהתקציב על השטחים, גם אם המספרים נשמעים לנו גבוהים, ומזה צריך לקזז את הרווח מניצול המשאבים (האנושיים והחומריים) בגדה. גם אסור לשכוח כי כשאותם אנשים שחיים שם בזול (מתנחלים) יחזרו לישראל, המדינה תמשיך לדאוג להם. וזה יעלה לה יותר. בנוסף, התעשייה הצבאית מכניסה מליארדים לקופת המדינה הרבה בזכות השימוש היומיומי בכלים אותם היא מפתחת. האם ישראל מרוויחה מהכיבוש? לא יודע. אולי לא. אבל זה הרבה פחות ברור מהעמדה הנחרצת אותה השמאל מנסה למכור.

אל תדברו על העולם

כל עוד אין סנקציות, ולא צפויות כאלה בעתיד הקרוב, אין טעם להפחיד מפניהן. ישראל עומדת בפני לחץ בינלאומי כמעט מאז הקמתה, ובדרך נס מצבה בקרב אומות העולם רק משתפר.
אבל חשוב מכך – ה"עולם" אינו סמכות מוסרית בשום צורה. לא בעבר, וגם לא היום. אם יוחלט שהכיבוש וההתנחלויות עומדים בדין הבינלאומי, נפסיק להלחם בהם? קשקוש. אין באמת תוקף מוסרי למסמך שמנסחים אירופאים עם חליפות, והבוז של אנשי הימין לסגידה משמאל לאמנות בינלאומיות מובן לחלוטין.

אל תדברו על השחתה

וואלה ד״ר ליבוביץ', עברו 50 שנות כיבוש, ולא קרה כלום. התופעות השליליות בישראל (וכולנו יודעים שממש, אבל ממש לא חסרות כאלה) מזכירות יותר את שנאת הזרים העולה בעולם המערבי, ואין עדויות ממשיות להשפעה של הכיבוש על הרחוב הישראלי. גם ניהול הכיבוש עצמו היום הרבה פחות מופרע ממה שהיה לפני 50 שנה, גם אם פושע. בקיצור, אין שום תופעה חריגה בחברה הישראלית שאפשר לשייך לכיבוש באופן מובהק.

אז סדר פסח הגיע ונכנסתם לוויכוח על אחת מחמשת הנקודות לעיל? הפסדתם עוד לפני שהוויכוח התחיל.

אז מה כן צריך לעשות?

את הדיכוי הצבאי בגדה צריך להפסיק מאותה הסיבה שהיה צריך לשחרר את העבדים השחורים באמריקה, לאפשר לנשים להצביע, לגייז להתחתן, ואינשאללה להפסיק את תעשיית המזון מן החי. צריך להפסיק כי ליצורים חיים מגיע לחיות חופשיים ולא תחת רודנות. גם כשאף לא אחד מהתהליכים האלה הועיל למי שאפשר אותם.

צריך להפסיק כי אם היינו במקומם, היינו דורשים את אותו הדבר בדיוק. כי היינו עושים את אותו הדבר בדיוק.

ומי שלא מבין את זה וממשיך לנסות לשכנע ש"כדאי לנו", לעולם לא יהיה מסוגל לסיים את השלטון הצבאי הארוך ביותר מאז הפסיקו מדינות לכבוש אחת את השניה. הוא לא יהיה מסוגל, כי זה לא באמת "כדאי לנו".

הכותב הוא איש משפחה, אב לשני קטנים חמודים, ווכחן בלתי נסבל

> שעת השמד: העריקים החרדים שהחליטו לא להתייצב בלשכת הגיוס