נצרת, זה השם. אי אפשר למחוק אותו

נצרת עילית הוקמה ב-1956 על אדמות שהופקעו מהיישובים הערביים הסמוכים –כפר כנא ,משהד, נצרת, עין מאהל ורינה – ונקראה תחילה קריית נצרת. הסיבות להקמתה היו פוליטיות, ובראשן החלשת העיר הערבית נצרת והקמת עיר יהודית מרכזית וגדולה בגליל.

בשנים הראשונות להקמתה של נצרת עילית היא כונתה בפי ערביי הסביבה בשם "אל-שיכון", מונח בעל מטען רגשי בפי ערביי הארץ, שהצביע לא רק על זהותו היהודית של היישוב המוקם על אדמות ערביות, אלא הביע יחס של הזרה והתמרמרות ליישוב הנוגס בהן.

שנים מעטות אחרי הקמתו של היישוב היהודי, החליט ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, לשנות את השם מקריית נצרת לנָצְרַת עילית. המונח העברי נָצְרַת מחקה בצלילו את שמה של נצרת, אל-נאסרה, העיר הערבית השכנה. שם התואר עילית שנבחר לעיר היהודית איננו רק שיקוף של מיקומה הטופוגרפי הגבוה יותר מהעיר הערבית ששכנה למרגלותיה. מחקרים מראים כי אנשים ממעמד גבוהה נוטים להתגורר במקומות גבוהים מבחינה טופוגרפית.

שיכון בנצרת עלית בסוף שנות ה-70. הערבים קראו לנצרת עלית "אל-שיכון" (צילום: לע"מ)

השם "עילית" מהדהד מטען תרבותי ואידיאולוגי. הוא בא למתג את נצרת עילית כיישוב מיוחד במינו ולהביע באופן סימבולי את העליונות האתנית ואת המעמד הנשגב של העיר היהודית ביחס לסביבתה: נצרת עילית נבדלת באליטה אנושית ותרבותית ובזהותה העילית מהיישובים השוכנים בקרבתה.

בימים האחרונים מדווח בתקשורת על היזמה של רונן פלוט, ראש עיריית נצרת עילית, להשיל משמה של העיר היהודית את המילה נצרת כדי ליצור הפרדה מובהקת בינה ובין העיר הערבית "וכדי למנוע בלבול בין השתיים" (עדי חשמונאי, ישראל היום 4.11.2018). "הבלבול" – שהוא, כביכול, העילה לפרידה משמה של העיר הערבית – איננו יותר מאשר בלבול מוח.

בארץ קיימים כמה יישובים בעלי שמות זהים באופן חלקי, כמו במקרה של נצרת ונצרת עילית. למשל כפר זיתים, השוכן בגליל התחתון, ועין זיתים, השוכן בגליל העליון. מה נעשה אל מול השמות האלה? האם נדרוש מרשויות המדינה האחראיות להענקת שמות למצוא חלופה לאחד מהם?

ההתנערות מהשם "נצרת" לא נועדה אך ורק להקל על ההתמצאות ולערוך הבחנה בין נצרת לנצרת עילית. החלפת השם המיוחלת היא חלק מהמאבק על ההיסטוריה והפוליטיקה של המקום. מחיקתה של נַָצְרַת משמו של היישוב היהודי מכוונת להעניק זהות חדשה ועצמאית לעיר, במקביל להתנתקות ולהתרחקות מזהותה של העיר הערבית.

המחיקה של נצרת היא ניסיון למחיקתו של העבר הערבי מהתודעה של הישראלים-היהודים. ההתנכרות למורשת הלשונית הערבית היא אקט חוץ-לשוני, המופעל מתוך שיח עם קהל יהודי-ישראלי ובעבורו, ומתוך היפרדות ממורשתם של השכנים.

העלמת השם לא תעלים את השכנים הערבים, שהם חלק ממרקם החיים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בגליל. שלטון מקומי האמון על שיפור חיי היום-יום של התושבים, ראוי שיפעל לשפר את חוזקה של הקהילה המעורבת ואת הקשרים בתוכה, במקום לחזק מדיניות לאומנית של "הפרד ומשול". בין העיר נצרת עילית ובין השכנים הערבים יש יחסי שכנות ומסחר טובים מאוד. טוב ינהגו קברניטי עיריית נצרת עילית אם יחזקו מציאות זו באמצעות הותרתו על כנו של שם המשותף לכולם.

ד"ר עאמר דהאמשה, חיפה