נפתחה עונת גירוש האמהות והילדים. ככה זה נראה בתמונות
האמהות הממררות בבכי והילדים המפוחדים. התחינה של הילדים שנולדו בארץ ועומדים בפני גירוש לפיליפינים: "תנו לנו להישאר". החברים לכיתה שמגיעים לבית המשפט כדי לעודד את מייקל ג'יימס בן ה-12 ומביאים ממתקים. רגעי הייאוש והתקווה
יום ראשון, 19:00 גן מאיר
כשאני מגיע בשש וחצי בערב למטה הליכוד במצודת זאב במרכז תל אביב, אף מפגין לא נראה באזור. משמרת המחאה נקבעה מראש כדי להפעיל לחץ על שרי הליכוד לתמוך בעשרות הילדים – שהם ואמהותיהם קיבלו צווי גירוש מהמדינה לאחר סיום שנת הלימודים. כמה עשרות מטרים משם, בגן מאיר, יושבות עשרות אמהות פיליפיניות וילדיהן בשקט. הן מספרות על מעצר שהתרחש לפני מספר שעות ביהוד – שם פקחי רשות האוכלוסין עצרו את מייקל ג'יימס, שלומד בכיתה ז' בחינוך מיוחד, ואת אמו, אופרסינה קואנקה. זו המשפחה הראשונה שנעצרת מאז תחילת החופש הגדול. למרות אווירת הדיכאון וההבנה שגל מעצרים חדש החל, לבסוף כולם קמים ומתחילים להפגין.
יום שני 19:00, קריית הממשלה, תל אביב
עשרות האמהות וילדיהן המיועדים לגירוש מתכנסות שוב מול משרד הפנים בתל אביב. בינתיים הפקחים עוד לא מגיעים להפגנות שלהן לבדוק מי חוקי ומי לא. מייקל ג'יימס עצור כבר למעלה מ-24 שעות והילדים מובילים את הקריאות בהפגנה. "אנחנו רק ילדים, ילדים ישראלים, אין לנו מקום אחר תנו לנו להישאר", שרה ילדה האוחזת במגפון וכולם שרים איתה. כמה עשרות פעילים ישראלים מצטרפים למחאה.
יום שלישי, 9:00 בבוקר, רחוב הרוא"ה 64 רמת גן
הדיון של מייקל ג'יימס אמור להתקיים בשעה 12:00, אך כבר לפני כן, בשעה שש בבוקר פקחי רשות האוכלוסין מגיעים לדירתה של ג'רלדין אסטה, מהגרת עבודה מהפיליפינים שחיה בארץ כבר 19 שנים והפכה ל"לא חוקית" כאשר נולדו לה ילדים – כיום אחד מהם בן עשר והשניה בת חמש. לפני משרד הפנים לעובדים זרים אין זכות להביא ילדים.
במשך שלוש שעות היא מסרבת לפתוח להם את הדלת, והפקחים קוראים לפורץ מנעולים שקודח במהירות את המנעול. שני פעילים משדרים בפייסבוק לייב מחוץ לדירה, כשג'רלדין ואישה נוספת שחיה איתה בדירה, מצוות לארוז את חפציהן. הפקחים ממהרים לסגור את החלונות, אך מבעד לווילון ניתן לראות את ג'רלדין אוספת בשקט את חפציה, בוחרת מה מתוך תכולת הבית להכניס לתוך המזוודה שתיקח איתה. נראה שבמשרד הפנים בוחרים בכוונה להתחיל את גל מעצרים עם משפחות החיות מחוץ לתל אביב. לפני שהפקחים מוצאים את המשפחה מהדירה, הם לוקחים את התיקים והמזוודות לרכב.
לקראת השעה תשע וחצי, יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ מגיע למקום. הפקחים מלווים את ג'רלדין, ילדיה והאישה הנוספת לרכבים שיקחו אותו למתקן המעצר בבית דגן. כולם בוכים. שתי חברות של האם מחבקות אותה. ביחד עם המשפחה נעצרת אישה פיליפינית נוספת שחיה איתם בדירה, לא הצלחתי לגלות את שמה ומה הסיפור שלה. והבן מסתיר את פניו כשהוא צועד, מלווה בפקח לניידת.
ג׳נה, חברתה של ג'רלדין, שמהבוקר עומדת מחוץ לבית, פורצת בבכי. "זה מאוד כואב. עוצרים ילדים קטנים שנולדו פה, גדלו פה ומדברים את השפה", היא אומרת. "איך ששמעתי שפורצים את הדלת של הדירה זה החזיר לי את הפחד, גם אני הייתי בסכנת גירוש כשהייתי ילדה. גם עכשיו כשיש לי מעמד ואזרחות אני מפחדת להיתקל באנשי ההגירה. אי אפשר לתאר מה הילדים עוברים. אני לא האמנתי שזה יגיע למצב כזה".
יום שלישי 12:00 בית הדין לערערים, בגין 19 תל אביב
בית הדין לערערים פועל תחת משרד המשפטים ותפקידו להעביר ביקורת שיפוטית על החלטות רשות האוכלוסין. הוא ממוקם בבניין ישן בדרך בגין לא רחוק מהתחנה המרכזית הישנה. השומרים בכניסה מופתעים לראות תקשורת, ומספרים שמעולם אף אחד לא גילה כל כך הרבה עניין בדיון שמתנהל במקום. "אתם הפכתם את זה לתיק דגל", יאמר יותר מאוחר עורך הדין של המשפחה לנציגת משרד הפנים. בתוך האולם יש רק מקומות בודדים. עשרות חברים של מייקל מבית הספר, הוריהם, ופעילים מתנסים בחוץ ודורשים להיכנס. הצוות של בית הדין מספר שמייקל עצמו לא יכול להיות נוכח בדיון אלא יצטרך לחכות בחדר צדדי. "זה לא מקום לילדים", אומרת אחת העובדות. "והכלא הוא כן מקום לילדים?", שואלת אחת הפעילות.
בדיון עצמו, עורך הדין של המשפחה, זרי חזן, טוען כי לאי חוקיות המעצר בזמן שהוא הגיש בקשה הומניטרית למשרד הפנים עוד לפני המעצר. נציגת משרד הפנים מתעקשת כי אמו של מייקל, נעצרה במרץ, והתחייבה לצאת מהארץ בסוף שנת הלימודים. נציגת משרד הפנים אומרת במהלך הדיון "אולי הם יבינו שלחזור הביתה זה לא כל כך נורא, אולי הם יבינו ששם ביתם ולא בישראל". לאחר מכן בתשובה לשופט מדוע לא יבחנו את בקשתה ההומניטרית של המשפחה ענתה כי האם היא זו ש"הביאה את הילד למצב של שבו הוא נמצא כיום. לא מדובר בילד ישראלי מדובר בילד ששוהה לא כדין שלא באשמתו. אין מה לתת לה פרס או לבאים אחריה".
יום שלישי 13:00 חדר צדדי בבית הדין לעררים
במהלך הדיון, עובדי בית הדין לערערים מאפשרים לחבריו לכיתה של מייקל ולמחנכת שלו לפגוש אותו בחדר צדדי. הם מחבקים אותו, מביאים לו ברכות וממתקים ושואלים לשלומו. "אז זה בעצם כמו מלון בלי אפשרות לצאת?", שואל אחד התלמידים את מייקל ג'יימס. בהשראת כלי התקשורת שהגיעו, כמה מחבריו לוקחים טושים, מעמידים פנים שמדבר במיקרופון ו״"מראיינים" את מייקל ג'יימס. "איך הרגשת בתא והאם האוכל באמת היה טעים?", הם שואלים. "כן, היה טעים", עונה מייקל. ילד אחר שואל "איך הרגשת כששמעת אותנו מפגינים מחוץ למעצר (למתקן יהלום שבנתב״"ג א.ז)? ידעת שאנחנו באמת עושים הכל כדי לשחרר אותך?" ומייקל ענה: "התרגשתי מאוד, לא חשבתי שאתם אשכרה תבואו עד לשם". את הראיון קוטעת אחת העבודות שמודיעה שזה הזמן להיפרד, כולם מחבקים פעם נוספת את מייקל ויוצאים בדממה מהחדר.
יום שלישי 13:30 חדר צדדי בבית הדין לעררים
בתום הדיון הוסכם כי בתוך שבעה ימים יגישו עורכי דינה של המשפחה ערר מתוקן על ההחלטה לדחות את הפניה שלהם לוועדה ההומניטרית. הדיון הבא יתקיים בעוד שבועיים. בנוסף, עוכב גירוש המשפחה עד למועד לא ידוע. מחר בשעה 12:00 יתקיים דיון בבית הדין למשמורת, בערעור על ההחלטה שלא לשחרר את המשפחה לחלופת מעצר. בתום הדיון שוטרי יס"מ ופקחי הגירה מלווים את המשפחה לוואן שחונה למטה. בדרכם הם חולפים על פני התומכים הרבים שהגיעו לדיון ולא הצליחו להיכנס. משם הם נלקחים חזרה למעצר.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן