מתקפת הממשלה על נשים – לא סבירה

בשבועות האחרונים התוודעה כל המדינה למונח משפטי חשוב, המאפשר לבתי המשפט לפקח על שיקול הדעת של הרשות המבצעת – עילת הסבירות. תוכניות הקואליציה, המתבססות על ביטול עילת הסבירות, מסכנות את הזכויות של אזרחי ואזרחיות המדינה. הראשונות להיפגע הן נשים, ובאופן מיוחד נשים מקבוצות מוחלשות.

הנשים הללו חיות בדיוק על התפר שבין החוק לבין הערכים שבית המשפט מקדם – חיים בכבוד ובביטחון, שוויון, בריאות, רווחה, תעסוקה הוגנת ועוד. תפקידנו כמשפטניות למען צדק חברתי הוא להציג לבתי המשפט את נסיבות חייהן, ולהסביר מדוע הן שקופות בפני החוק.

לפני כמה חודשים, למשל, עיריית תל אביב רצתה להרוס גגון למכונת כביסה שבנתה אם חד-הורית ל-14 ילדים, המתגוררים בדירת 2.5 חדרים. שופט בית משפט השלום בחר לפרש את הדין באופן המקל על האשה, מתוך ראייה של נסיבות חייה, ומנע את ההריסה.

עילת הסבירות, שבוטלה ביום שני, היא אחד הכלים המרכזיים שלנו לעזור לנשים מקבוצות אוכלוסייה מוחלשות, כאשר זכויותיהן נפגעות או כאשר רשויות השלטון גורמות לעוולות נגדן. היא זו שמאפשרת לשופטים ולשופטות לשאת את עיניהם אל הא.נשים, ולהתערב כאשר הרשות השלטונית לא נוהגת על פי הצדק וזכויות היסוד. ההפיכה המשפטית מאיימת בדיוק על המרחב הזה, שבו שופטים נדרשים לפסוק לפי ערכים אוניברסליים, ולא רק לפי החוק היבש.

אבל כוחה של עילת הסבירות אינו רק בין כותלי בית המשפט. היא מסדירה את החיים של כולנו בממשק עם רשויות השלטון, בלי שאנחנו מודעות ומודעים לכך. קיומה של הביקורת השיפוטית מביא בדרך כלל מראש להחלטות סבירות, או מאפשר תיקון במקרה של טעות עוד לפני שמגיעים לבית המשפט. זה כמובן נכון לממשלה ששמה את הצרכים של הציבור ואת האינטרסים של הפרט לנגד עיניה.

במקרים רבים, די בהגשת עתירה לבג"ץ כנגד החלטה מנהלית מכוח עילת הסבירות, כדי לשנות את ההחלטה הפוגענית. דוגמה לכך היא בג"ץ 2499/20 שהגשנו באיתך מעכי יחד עם ארגונים נוספים מפורום הארגונים למען זכויות עובדים בישראל. העתירה הוגשה בשיאה של מגיפת הקורונה, נגד תקנות חירום שאיפשרו להוציא נשים מוגנות, כגון נשים בהריון, בטיפולי פוריות או לאחר חזרה מחופשת לידה, לחופשה ללא תשלום ללא היתר של הממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה. בעקבות הגשת העתירה ביטלה המדינה את התקנות, עוד לפני שהתקיים בכלל דיון.

מאז תחילת כהונתה, הממשלה מתנהלת בצורה בלתי סבירה, והצטברה כבר רשימה מכובדת של מהלכים בלתי סבירים שביצעה.

>> כשמפטרים אחת אחת את מנכ"ליות משרדי הממשלה ומחליפים אותן בגברים – זה בלתי סביר.

>> כשמאלצים את מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האשה, מינוי מקצועי לשש שנים, להתפטר מתפקידה וסוגרים את הרשות – זה בלתי סביר.

>> כשמפילים או מעקרים מתוכן חוקים המקדמים ביטחון לנשים נפגעות אלימות ולילדיהן, כמו חוק האיזוק האלקטרוני והחוק למניעת אלימות כלכלית – זה בלתי סביר.

>> כשבמשרד לביטחון לאומי מרחיבים את הקריטריונים לקבלת רישיון לנשק, כך שמאות אלפי אזרחים יוכלו לקבל רישיון – באופן המעמיד בסיכון מאות אלפי נשים, ילדים וילדות הסובלות מאלימות בביתם – זה בלתי סביר.

>> כשנציב שירות המדינה מורה לכתוב מכרזים למשרות בשירות הציבורי בלשון זכר, כי נדמה לו שפנייה שוויונית לשני המינים היא מסורבלת – זה בלתי סביר.

>> כשמדינת ישראל מידרדרת 23 מקומות במדד השוויון המגדרי של הפורום הכלכלי העולמי למקום ה-83, ומתרחקת מיעדי האו"ם לפיתוח גלובלי שאותם היא מחויבת לקדם – זה בלתי סביר.

>> כשמתעלמים מ-132 אזרחים ואזרחיות ערבים שנרצחו מתחילת השנה במקום לפעול בכל האמצעים למניעת הרצח הבא – זה בלתי סביר.

>> כשכבר שנה וחצי מעכבים מכרז לבניית מרכז חוסן בחברה הערבית, שיכול היה לסייע לילדות וילדים, לנשים ולגברים בטראומה מיריות ברחובות – זה בלתי סביר.

>> כשנמנעים מביצוע מעצרים ומהגשת כתבי אישום נגד מאות אזרחים ישראלים שפורעים ושורפים בתים ומכוניות של פלסטינים – זה בלתי סביר.

>> כששולחים את חיילי צה"ל להפעיל אמצעי פיזור הפגנות נגד פעילי ופעילות שלום במהלך צעדה שקטה – זה בלתי סביר.

אלה לא טעויות וגם לא אוזלת יד. זו מדיניות זדונית ומכוונת – והיא בלתי סבירה. כשהשלטון עושה הכל כדי לפגוע בהגנה האחרונה שיש לאזרחים ולאזרחיות מפני החלטותיו השרירותיות – זה בלתי סביר, וזו סכנה אמיתית ומוחשית לדמוקרטיה. רק לממשלה שחלק ניכר מהחלטותיה הוא בלתי סביר באופן קיצוני, יש עניין כל כך גדול בביטול עילת הסבירות.

אלה אלון היא עורכת דין ומנכ"לית בעמותת "איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי". לחוות דעת מפורטת על השלכות גל החקיקה על עובדות מאוכלוסיות מוחלשות, לחצו כאן.