מש' התרבות ביטל את פרויקט אמן ורקדן בקהילה: "פגיעה בפריפריה"

בעשרים השנים האחרונות פעלו אמניות ואמנים בפריפריה, עבדו עם אוכלוסיות מוחלשות ויצרו אתן קשר בלתי אמצעי. עכשיו החליט משרד התרבות לבטל את הפרויקט. היוצרות והיוצרים בפרויקט מתארגנים למחאה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בימים אלו הוחלט לבטל את המשך הפרויקטים החשובים אמן/אמנית בקהילה ורקדן/רקדנית  בקהילה. זאת לאחר שני עשורים של פעילות עניפה ברחבי הארץ.

מדובר בפרויקטים שהוקמו על ידי משרד התרבות במטרה להנגיש אמנות, מחול ויצירה לקהילות מודרות ותוקצבו על ידו לאורך השנים. כעת, לאחר תקופה קצרה של חוסר ודאות, נודע כי הוחלט לבטלם.

donate

פרויקט "רקדן/רקדנית בקהילה" במסגרתו פעלתי במשך ארבע שנים (2015-2019) הוא האחות הצעירה של הפרויקט הוותיק "אמן/אמנית בקהילה". בשני הפרויקטים עובדים כעשרה יוצרות ויוצרים לאורך שנת הלימודים. היוצרים והיוצרות עובדים בצורה תהליכית ומתמשכת עם אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה – ילדים עם צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, אסירות, ילדי רווחה, א.נשים עם מוגבלויות פיסיות ורגשיות, אוטיסטים ונוער מהחברה הערבית-הבדואית ועוד. לאורך השנים התקיימו פרויקטים מקרית שמונה ועד הערבה. מאות אמניות ואמנים העבירו פעילות לעשרות אלפי א.נשים.

העבודה במסגרות שונות בקהילה נעשית בשותפות עם א.נשים ומוסדות כבתי ספר, מתנ"סים, מרכזי יום לקשיש.ה, מוסדות שיקומיים ועוד. בשנים האחרונות הפרויקטים הגיעו עד לבית הסוהר "נווה תרצה" ולחלופות מאסר לנערות. המפגש בין אמנים.ות למוסדות קהילתיים מחזק היווצרות שיחה שבין שוות ושווים – יוצרות.ים מרחבי הקשת של היצירה העכשווית פוגשים את הצרכים, הרצונות, המאווים של א.נשים שאולי לא פגשו יצירות אמנות רבות וחשיפתם למחול עכשווי מועטה, אם בכלל. במסגרת שנות העבודה הופך המפגש לשותפות שמאפשרת מפגש בין אינטרסים, ושילוב ידיים ליצירת חברה שוויונית, חומלת, רחבת אופקים ויצירתית.

עלות זניחה ביחס לפסטיבלים, אך הנראות שלו נמוכה. פעילות של רקדנית בקהילה

עלות זניחה ביחס לפסטיבלים, אך הנראות שלו נמוכה. פעילות של רקדנית בקהילה

כיוצרת, בחרתי לפעול במשך ארבע שנים בחברה הערבית-הבדואית בנגב, אחת הקהילות המודרות ביותר בישראל, העניות ביותר והרחוקות ביותר מעולם המחול, מודעות הגוף והגופנפש. לאורך התקופה חשתי שאני מביאה את המתנה הגדולה ביותר שניתנה לי לחלוק עם העולם, לקהילה שרחוקה ממנה יותר מכל וזקוקה לה יותר מכפי שניתן לתאר.

לאורך השנים הביא הפרויקט הרבה אור וריפוי לאוכלוסיות רבות שזקוקות לכך דרך הכלים של תנועה ויצירה. לכל יוצר.ת עשרות דוגמאות שמנכיחות את הכוח שבמפגש חומל ומעצים באמצעות האמנות.

כך לדוגמא, ילד בכיתה ב' שאינו מדבר, ולא השתתף בשיעורי התנועה שהעברתי בכיתתו במשך כשנה וחצי, נפתח בעזרת הדרכה שהעברתי לקלינאית התקשורת שעבדה עמו. בתוך תהליך של הנכחת הגוף במפגשים אחת על אחד איתו, הכרתי לה את האפשרות להתבונן בתקשורת הלא-מילולית שהוא משתמש בה. לצורך כך השתמשתי בכעשרים שנות עבודה בשיטות סומאטיות שונות ובכל ההקשבה, הרגישות ותשומת הלב שפיתחתי כיוצרת. הקשבתי לו בשפה לא מילולית, בקשר שמעבר למילים.

לאחר מכן, העברתי למי שעובדת איתו באופן רציף בבית הספר, כלים לעבודה. לאחר שצירפתי אותה לשיעורי התנועה בכדי שתתמוך בו באופן פרטני, הוא החל להשתתף בשיעור. אז הסתבר שלכל אורך הדרך הוא התבונן בנו והכיר את כל התנועות. לאחר כחצי שיעור הוא קם והחל לעשות תרגיל שדילגתי עליו באותו היום. הוא הכיר כל תנועה בו, ואפילו את סדר התרגילים, והצליח להביע את רצונו באמצעות תנועה, מבלי לדבר. לאחר שסיים את התרגיל הוא התקרב אלי, הניח מצחו על מצחי והביט בי. קשר עין, מבחירה, של אוטיסט. רגע של קסם.

ילד אחר, תלמיד כיתה ה', היה ילד אלים בכיתתו. המורה לא הצליחה להשתלט עליו, הוא סירב להשתתף במרבית הפעילויות וחבריו לכיתה חששו ממנו. המורה שלו, שהשתתפה בשיעור המחול שקיימתי למורות, ביקשה שאעבוד איתו פרטנית. באתי לצפות בו בכיתה ומצאתי ילד תקשורתי, אינטיליגנטי, מלא אנרגיה, מלא נכונות לעבוד, רגיש, ועם זאת, חסר יכולת הכלה, חסר שקט וקשוב חלקית. במקרה שלו השתמשתי בחדר הסנוזלן, חדר 'חושי' המאפשר לנו להשתמש בחוש אחד באופן מועצם, תוך השקטת חושים אחרים.

המימון לפרויקט שרד את השינויים הפוליטיים במשרד התרבות, עד שהגיע השר החדש. שר התרבות חילי טרופר (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

המימון לפרויקט שרד את השינויים הפוליטיים במשרד התרבות, עד שהגיע השר החדש. שר התרבות חילי טרופר (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

עבדתי בשותפות מלאה עם המורה שנכחה בכל המפגשים. עיקר העבודה איתו הסתכמה בלתת לו לנוח על מיטת מים (מזרון המלא במים ונע באופן מערסל לפי תנועת האדם), באור חלש ולקול מוזיקה מרגיעה. ומגע. מגע חזק ונוכח. מעין עיסוי שתפקידו להנכיח עבורו את הגוף, מתוך החוויה. המפגש הראשון ערך חמש דקות. לאחריהן הוא קם בפתאומיות וניסה לצאת מהחדר. עצרתי אותו ואמרתי לו: 'שוכראן' וביקשתי שנצא יחד מהחדר.

מהמפגש החמישי ואילך, הוא נשאר לכל אורך המפגש (כ-35 דק'). בדרך הוא למד איך לסמן שהוא מבקש לסיים את המפגש – הוא אומר 'שוכראן', אנחנו עושים טקס סיום קצר, נפרדים לשלום מהחדר ויוצאים יחד. האירועים האלימים בכיתה פחתו ב-80%, הוא הפך לחבר פעיל ומשתתף בשיעורים, כולל בשיעורי התנועה הקבוצתיים שהעברתי לכיתתו, בהם סירב לקחת חלק בהתחלה. לאחר חצי שנה נפרדנו, כשבידי הילד והמורה ארגז כלים לתקשורת ולהרגעה, ולי זמן לעבור לילד.ה הבא.ה.

אלו רק שתי דוגמאות פרטניות לצד עשרות דוגמאות קבוצתיות. לאורך שנות קיום הפרויקט, יוצרות הפיקו עם הקהילות סרטים, וידאו ארט, תערוכות, מצעדי מסיכות, מיצגים במרחב הציבורי, מופעי סיום להורים, יצאו לראות מופעים, זכו למלגות בלהקות בחו"ל. בעיקר, חיברו בין א.נשים, בין יוצרים לקהילות. הפרויקט הזה מכיל בתוכו את כל מה שהשמאל מדבר עליו שחסר. את ההליכה אל, את החיבור מנקודת מבט של שותפות, של יחד, של קשר. את האפשרות לדבר, לתקשר, גם ללא מילים, את מה שקשה, שכואב, שלא הוגן. ולמצוא יחד דרך החוצה.

באופן כמעט מפתיע, הפרויקט לא נפגע בשנים האלו למרות התחלפות הדרג הפוליטי. דווקא עכשיו, בחר שר התרבות החדש, חילי טרופר, לבטל את הפרויקט, דווקא בחודש ספטמבר, כשהפרויקט כבר אמור היה להתחיל. בעיני, בתקופה קשה זו, הקריאה היא להרחיב פרויקטים מעמיקי שוויון כגון אלה, ולא להניח חרב על צווארם ועל צווארנו, אמניות ואמנים, קהילות ברחבי הארץ. במדינות שונות, דוגמת גרמניה ושבדיה, מחזקים בתקופה זו את התרבות ואת האמנים.ות באמצעות הזרמת תקציבים. ובישראל – מקצצים.

עלותו התקציבית של הפרויקט זניחה ביחס לפרויקטים כמו פסטיבלים, אך נראותו אינה גבוהה. אין טקס להגיע אליו בשמלה, אין צילומי תדמית. עיקר העבודה נעשית בסטודיות, בחדרי לימוד, בחדרי טיפול, במפגשים אינטימיים. אולי בשל כך היה נדמה שקל יהיה לפגוע בו. הנערים.ות שעבדתי איתם בחורה לא יצעקו, וגם אם כן, מי ישמע אותם בתל אביב או בירושלים?

בימים אלו של חוסר ודאות קיצונית, המשכיות הפרויקט חיונית על מנת להציע מרווח נשימה לקהילות קשות יום רבות ברחבי המדינה; לאפשר תנועה ומחשבה, ולאפשר לרעיונות חדשים לנבוט גם הרחק מהמרכזי התרבות הקלאסיים.

אנחנו רוצות ורוצים להמשיך לפעול בקהילות, להמשיך ולהוציא את האמנות שלנו, הידע והיכולות ממרכזי האמנות המבוססים, להעמיק את המפגש בין אמנות ומחול לבין כל מי שרוצה לפגוש בה, ללא קשר ליכולת כלכלית, לנגישות תרבותית ושפתית, למרחק גיאוגרפי, להמשיך ולאפשר שוויון הזדמנויות הוגן ככל שניתן. בשל כך, ביחד עם לילך לבנה, יצרנו עצומה דרך אתר 'זזים'.

אנו מזמינותים את כל מי שרואה בחשיבות הפרויקט להצטרף ולחתום עמנו, בדרישה להשאיר פרויקט אמנותי אקטיביסטי חינוכי מנהיגותי קהילתי זה ואף להרחיבו, במיוחד בעת המורכבת הזו.

לעצומה:  https://katzr.net/771946

אורלי אלמי היא כוריאוגרפית ומאלתרת החיה בתל אביב. מופיעה ביצירות כוריאוגרפיות ומופעי אילתור במרחבים ציבוריים, ובמקומות מופע קטנים ולא שגרתיים, כגון בתים פרטיים

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf