"משרד הפנים מבקש צווי איסור פרסום כדי למנוע שיח ציבורי"
בשני מקרים של משפחות העומדות בפני גירוש לפיליפינים, ביה"ד לעררים אסר על פרסום שמות הילדים, אף שסיפורם ותמונותיהם כבר התפרסמו. "המדינה מנסה להסתיר את פעולותיה", אומרים פעילים נגד הגירוש
בית הדין לעררים של משרד המשפטים הטיל בשני מקרים בחודש האחרון צווי איסור על פרסום שמם של ילדים פיליפינים שנעצרו ומשרד הפנים מבקש לגרש, למרות שההורים עצמם אישרו את הפרסום, ואף שסיפורם ותמונותיהם של הילדים כבר פורסמו בתקשורת. כמו כן החליט בית הדין לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, מה שלא מאפשר פרסום של מהלך הדיונים וההחלטות.
בית הדין לעררים פועל תחת משרד המשפטים ותפקידו להעביר ביקורת שיפוטית על החלטות רשות האוכלוסין. לפיכך כל ענייניהן של מהגרות העבודה הפיליפיניות שנעצרו לאחרונה עם ילדיהן לקראת גירוש נדונו בפניו.
אתמול (שני) התקיים דיון בפני הדין אילן חלבגה בעניינם של פרסינה קואנקה ובנה מ׳, תלמיד כיתה ז׳ ביהוד. באחד הדיונים הקודמים, שנערך ב-22 באוגוסט, החליט בית הדין, לבקשת משרד הפנים, לערוך את הדיון בדלתיים סגורות. המשפחה נעצרה לפני כחודש, הוחזקה במעצר במשך שבוע במתקן יהלום בנתב"ג ולאחר מכן שוחררה בערבות עד לסיום ההליכים בעניינם.
ההחלטה בדיון שנערך אתמול ניתנה היום (שלישי), אולם היא אסורה לפרסום. עורך דינה של המשפחה מסר כי יערער עליה לבית המשפט המחוזי. חשוב לציין, שמעצרה של המשפחה והדיונים הקודמים בעניינה היו פתוחים לציבור ולתקשורת, והסיפור שלהם פורסם בהרחבה, כולל באתר זה. "אף כי ההליך כבר פורסם, הרי לצורך הגנה על פרטיות העורר 2 (הילד – א.ז.), ובפרט לאור מצבו הנפשי, יש להורות על איסור פרסום", נכתב בהחלטת הדיין.
"הטענה של משרד הפנים שזה לטובת הילד היא אבסורדית, אחרי שהילד הוחזק שבעה ימים במעצר ונגרם לו כל הרע שבעולם", אומר עורך הדין זרי חזן, המייצג את המשפחה. לטענתו, ההחלטה לא תעמוד בביקורת שיפוטית. "זו התנהגות של משטרים חשוכים, קו אדום. למה משרד הפנים ובית הדין בכלל רוצים למנוע את השיח הציבורי בעניין?"
מקרה נוסף שבו ניתנה החלטה דומה של בית הדין נגע לעניינו של רוהאן פרס בן ה-13 ואמו רוזמרי שנעצרו וגורשו מישראל לפני כשבועיים. הדיין מרט דורפמן החליט לאסור את פרסום שמם ואת עצם הדיון, למרות שתמונותיהם ושמם התנוססו על שלטי מחאה בהפגנות מחוץ לדיון ופרסמו בהרחבה בכלי התקשורת. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, לאחר שהמשפחה כבר גורשה באישון לילה, החליטה השופטת צילה צפת לקיים את הדיון בדלתיים סגורות כדי "להגן על טובת הילד", למרות שהוא כבר היה בפיליפינים.
"כאשר מדובר בילדים חסרי מעמד, בתי המשפט עושים שימוש בצווי איסור פרסום שלא בתכליתם המקורית שהיא לשמור על עקרון טובת הילד", אומרת מוריה שלומות, חברת מועצת העיר תל אביב ויו"ר הוועדה לזכויות אדם בעיר. במקרה של הילדים האלה, אומרת שלומות, חשוב להם שסיפורם ייחשף לציבור, "אבל המדינה מנסה להחביא ולהסתיר את מעשיה, ובית המשפט, לצערי, פעם אחרי פעם מסייע לה בכך".
גם בארגון האימהות הפיליפיניות הנאבקות בגירוש (UCI) מאמינים שההחלטות האחרונות נועדו למנוע מחאה ציבורית ועלולות להפוך לפרקטיקה קבועה. "הם מנסים למנוע מהציבור לדעת מה עושים לאותם ילדים שנולדו בישראל", מסרו בארגון והדגישו שהאימהות עצמן אישרו את פרסום פרטיהם ותמונותיהם של ילדיהן. "הן יודעות שהדרך היחידה למנוע את הגירוש היא שהציבור ישמע את הסיפורים של הילדים", נאמר בתגובה. ביחס לטענה שמדובר בהגנה על הילדים, אמרו בארגון: "איך זה מגן על הילדים? אם אכפת להם מהילדים, שלא יכלאו ויגרשו אותם, תנו להם ללכת לבית הספר, ללמוד ולהגשים את החלומות שלהם".
במשרד הפנים הכחישו בתוקף שמדובר במדיניות שנועדה למנוע שיח ציבורי. לפי משרד הפנים, הבקשות לאיסור פרסום באו לאחר הערה של שופטת בית המשפט המחוזי (צילה צפת – א.ז.) ש"הסבה את תשומת לבנו לכך שמדובר בקטין ולכן הורתה על דלתיים סגורות בתיק בו דנה. נבהיר כי הטענה שמדובר בניסיון למנוע שיח ציבורי היא מגוחכת ותלושה לחלוטין מהמציאות מאחר שהנושא כולו נדון בתקשורת (ובתקשורת בלבד) מזה כמה שבועות".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן