מצב ביטחוני חמור? יחידה משטרתית הושבתה בגלל שובך יונים
שוטרים חמושים הגיעו לביתה של סלימה סג'עירה בכפר רכמה, כדי לדרוש את סילוקו של השובך שהקים בנה. לאחר שפונה השובך הם נטפלו לערימת זרדים, ואז דרשו שבעלה החולה יגיע לחקירה. "כנראה שהיונים שלנו מאיימות על המשילות בנגב"
השוטרים מתעסקים ביונים ובזרדים. ציור קיר על בית הספר בכפר רכמה (צילום: חיה נח)
המצב הביטחוני לא פשוט. אבל הוא כנראה לא חמור מספיק כדי להימנע מלהשבית את יחידת יואב, המסייעת להריסת בתי הבדואים, בגלל שובך יונים. מתברר שאפילו הבתים של היונים של הבדואים מדאיגים את יחידת הסיור המהוללת.
סלימה סג'עירה גרה בכפר רכמה, הסמוך לירוחם. היא מוכרת בסביבתה כאשה נינוחה, המפעילה אוהל אירוח, שמטיילים רבים פוקדים. אבל לאורחים אלה לא ציפתה: שלושה שוטרים חמושים, מלווים בשני חיילים, חמושים אף הם.
ומהו מצב החירום שהביאם לביתה? הבן שלה, נער בן 14, תקע סמוך לבית ארבעה מוטות עץ, והצמיד להם דליי פלסטיק ריקים, כדי שיונים יקננו בדליים, יטילו בהם את ביציהן ויגדלו גוזלים. מעין גרסה מאולתרת לשובך. הנער אף טרח וקנה יונים, ששוטטו בחצר הבית ובנו חיים בדליים. אכן, אירוע חירום.
שלושת שוטרי היחידה הגיעו לביתה והתעקשו שהמתקן המסוכן יסולק מיד. לא ברור מהי סמכותם לדרישה, אבל דומה שמשום מה הם ראו בהקמת השובך בנייה בלתי חוקית. הם תבעו בתוקף מאדון סג'עירה להרוס את המתקן. כדי שלא לריב עם חוליית השוטרים, הוא מיהר לעשות זאת. סלימה הסבירה בצער: "אנחנו לא יודעים מה מותר להם ומה אסור להם, ולא רוצים להסתבך".
לאחר שנהרס השובך, נטפלו השוטרים לערימת זרדים יבשים, המשמשים להסקה. הערימה ניצבה סמוך לביתה של סלימה, והשוטרים דרשו שתסולק או שתונח צמוד לבית. סלימה לא רצתה לקרב את הזרדים לבית, שכן הם דליקים, ולכן מסוכנים. השוטרים התעקשו וטענו שמדובר במזבלה. סלימה נאלצה לוותר, וסילקה את הזרדים.
מבנה בכפר רכמה, ב-2015 (צילום: חיה נח)
אבל לחוליה המזוינת לא היה די בכך, והם דרשו גם שמר סג'עירה יובא לחקירה. שוב, לא ברור מדוע ובתוקף איזה בדל סמכות, ומהי הדחיפות הכרוכה בשובך היונים ובערימת זרדים, ועוד בעיצומו של צום הרמדאן. אבל השוטרים התעקשו. מר סג'עירה היה חולה ולא יכול היה להגיע לתחנת המשטרה, ועל כן סלימה מילאה את מקומו.
סלימה הנמרצת גייסה ידיד משפחה מירוחם, שהסיע אותה לתחנת המשטרה בבאר שבע, שם נחקרה על-ידי חוקרת, שהסבירה לסלימה שהיא ומשפחתה חשודים בפלישה לשטח שאינו שלהם. סלימה הגיבה בתימהון, והזכירה שמדובר בשובך יונים ובזרדים להסקה. בתום החקירה, נתבקשה לחתום על טופס הכתוב עברית. סלימה ביקשה שהטקסט יוקרא בפניה. החוקרת הקריאה, וסלימה חתמה.
"מוזר מאוד שבזה שוטרים מתעסקים", אומרת סלימה. "אני לא מבינה מה הם רוצים. אבל כנראה שהיונים שלנו מאיימות על המשילות בנגב. בכפר מסיירים חיילים במשימות ניווט, והם אורחים שלנו. מוזר לי שבאמצע צום הרמדאן באים להפריע לנו בגלל דבר כזה. מעולם לא עשינו שום דבר רע לאנשים".
ועוד פיתול לסיפור המשונה הזה: בדרך לחקירה במשטרה התקשרו סלימה והמלווה שלה לאיש רשות הבדואים, האחראי על המשא ומתן התכנוני עם תושבי הכפר. האיש אמר למלווה: "תגיד לסלימה שתשתף פעולה עם צוות התכנון שמתכנן את הכפר, ואז אעזור לה מול המשטרה". סלימה הנדהמת תהתה אם כל הסיפור הוא ניסיון להשפיע עליה.
פנינו למשטרה בבקשת תגובה. היא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.
חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב – לשוויון אזרחי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
