newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחקר חדש מוכיח: מערכת החינוך משמרת פערים מדור לדור

מחקר חדש ומקיף בארה"ב מצא כי הסיכויים של ילדים שנולדו להורים מהחמישון התחתון להמשיך ללימודים על תיכוניים הוא נמוך משמעותית מילדים להורים בחמישון העליון: 28 אחוז לעומת 78 אחוז, בהתאמה. כך משמרת מערכת החינוך פערים מעמדיים

מאת:

אתמול (22.5) פורסם דוח "מצב החינוך לשנת 2019" בארה"ב, של המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בחינוך (NCES). אחד מפרקי הסקירה החדשה, עוסק בשיעורי ההשכלה והתעסוקה של צעירים בני 22 (בשנת 2016), בהתאמה למצב החברתי-כלכלי של הוריהם, בשעה שלמדו בכיתה ט' בשנת 2009. המסקנה העולה מהממצאים שאציג בהמשך היא, שמערכת החינוך הפורמלית משמרת את ההפרדה המעמדית של דור ההורים, ואינה מצליחה להציע הזדמנות שווה לבוגריה.

המחקר עקב אחר קבוצת אוכלוסייה בארה"ב לאורך שבע השנים שבין גיל 15 לגיל 22. בטווח שנים אלה הצעירים יוצאים מגיל חינוך חובה, ויוצאים גם ממרחב האחריות הישירה של הוריהם. כלומר, הם נדרשים לבחור לעצמם דרך חיים ולקבל החלטות לגבי המשך לימודים ותעסוקה. למחקר חשיבות מיוחדת שכן מדובר במחקר אורך מתמשך, על אותה קבוצה. כמו כן, הוא "תפס" את הצעירים במועד סיום לימודי החובה, כשהם נמצאים לכאורה, בקו זינוק שוויוני, "מוכנים לחיים".

הצעירים נושאים על גבם את המעמד של הוריהם

בתרשים הראשון מוצגים שיעורי התעסוקה וההשכלה, של הצעירים בשנת 2016. כפי שניתן לראות, שיעורי התעסוקה הם דומים, ובמיוחד יש שוויון בין שני הקצוות: 63 – 64 אחוזים ממי שהוריהם היו בחמישון העליון והתחתון מבחינה חברתית-כלכלית, דיווחו שהם עובדים בגיל 22. אולם בשיעורי ההשכלה ניכר פער של 50 נקודות אחוז: 78 אחוזים מבני החמישון העליון בחרו להמשיך בלימודים על תיכוניים, לעומת רק 28 אחוזים מבני החמישון התחתון.

תרשים 1, הנתונים: The Condition of Education 2019, NCES, עמוד 3

זאת ועוד: בגרף הקודם ניכר דמיון בשיעור העובדים בין החמישונים הקיצוניים (63 – 64 אחוז). אך גם זה, רק לכאורה. כאשר מחלקים את קבוצות העובדים בין אלה שבחרו להמשיך בלימודים אחרי תיכון לאלה שלא, מתגלה תמונת ראי בין החמישונים (תרשים 2). בעוד שבקרב החמישון התחתון 18 אחוזים עבדו ולמדו בשנת 2016, ו- 46 אחוזים עבדו מבלי ללמוד מעל תיכון, הרי בקרב החמישון העליון המספרים הם זהים במהופך: 46 אחוז למדו ועבדו, ו 17 אחוזים עבדו מבלי ללמוד אחרי תיכון.

תרשים 2, הנתונים: The Condition of Education 2019, NCES, עמוד 3

ועוד הבדל מעניין: 26 אחוזים מבני החמישון התחתון בתיכון, דיווחו בגיל 22 שהם לא עובדים ולא לומדים. דהיינו, מנותקים ממסגרת חיצונית. זה שיעור גדול פי חמישה, משיעור המנותקים מקרב ילדי החמישון העליון: 5 אחוזים בלבד.

ויש עוד. החוקרים פירקו גם את קבוצות אלה שלמדו מעל תיכון, בהתאם לסוג מסלול הלימודים, שאליו פנו הצעירים בסיום התיכון. הלומדים חולקו לארבע קבוצות: מסלול לימודים לתואר ראשון, מסלול אקדמי זוטר שנמשך שנתיים ונקרא בארה"ב Associate degree, קורסים מקצועיים המקנים תעודה, וקורסים כלליים שאינם מקנים תעודה.

תרשים 3, הנתונים: The Condition of Education 2019, NCES, עמוד 5

גם כאן נתגלו הפערים בין הצעירים, בהתאם למעמד החברתי-כלכלי של הוריהם כאשר הם למדו בתיכון. באופן כללי ניתן לראות בתרשים 3, שככל שהילד מגיע ממשפחה במעמד גבוה יותר, כך גדלים הסיכויים שיבחר בלימודים בעלי ערך אקדמי גבוה יותר. 78 אחוזים מבני החמישון העליון למדו לתואר אקדמי ראשון, לעומת 32 אחוזים בלבד מבני החמישון התחתון. 58 אחוז מבני החמישון התחתון למדו במסלולים המקנים תעודה לא אקדמית, לעומת 16 אחוזים בלבד מבני החמישון העליון.

עד כאן הוצג הקשר בין מעמדם החברתי כלכלי של ההורים לבין "הבחירה החופשית" לכאורה של ילדיהם. אלא שלצערנו, הדברים אינם מסתיימים בזה, והירושה החברתית השלילית, עוברת גם לדורות הבאים. כאשר בוחנים את תוצאות מערכת החינוך בתחום התעסוקה והשכר, נמצא שיש קשר חזק בין "הבחירה" בסוג מסלול הלימודים לבין ההכנסה הכספית הצפויה. תרשים 4 מציג את השכר החציוני השנתי (בדולרים) של צעירים בגיל 25 עד 34 בארה"ב. ניתן לראות את הפערים הגדולים: ככל שנבחר מסלול לימודים בעל ערך אקדמי גבוה יותר, כך השכר גבוה יותר. למשל, מי שחוצה את קו התואר השני, עתיד להרוויח שכר כפול ממי שנותר עם השכלה תיכונית בלבד.

תרשים 4, הנתונים: The Condition of Education 2019, NCES, עמוד 247

מערכת החינוך משמרת פערים

מערכת חינוך חובה הונהגה בארה"ב בשנת 1837 על ידי הוראס מאן, שר החינוך של מסצ'וסטס. באחד מנאומיו הוא אמר: "חינוך [חובה], מעבר לכל הדברים האחרים, הוא הכוח המשווה של תנאי הקיום של בני האדם. הגלגל המאזן של המכונה החברתית".

התוצאות של מערכת החינוך שייסד מוכיחות שטעה. מאה ושמונים שנים מאוחר יותר, המכונה החברתית אינה מאוזנת, ומערכת החינוך אינה מתפקדת ככוח משווה. למעשה, הנתונים שהוצגו מלמדים שמערכת החינוך היא מנגנון המשמר את הסדר החברתי של דור ההורים. אמור לי מי הוריך, ואומר לך מהי תקרת הזכוכית שלך, בהשכלה ובתעסוקה.

צעירים שהוריהם היו במעמד חברתי כלכלי נמוך כאשר הם למדו בתיכון, אינם חופשיים לבחור במסלול לימודים באותה מידה שבה עושים זאת ילדי ההורים העשירים. רק 28 אחוזים מהם המשיכו ללמוד אחרי תיכון (תרשים 1 לעיל), ורק שליש מאלה שהמשיכו ללמוד, כלומר 9 אחוזים מבני החמישון התחתון, עשו זאת במסלול אקדמי לתואר ראשון (תרשים 3). מכאן שרוב מוחלט מהילדים להורים בחמישון התחתון, יהיו בעצמם הורים בחמישון התחתון של בני דורם, בעוד כעשר שנים.

האם הוראס מאן שיקר ביודעין? אי אפשר כמובן לדעת, אבל נראה לי שלא. גם כיום, כשהנתונים חוזרים ומצביעים על כך שמערכת החינוך משמרת את הסדר החברתי, יש מי שרוצים להאמין אחרת. הם כמובן נאחזים באותם 9 אחוזים מבני החמישון התחתון שלומדים לתואר ראשון, וטוענים שגם המעט הזה לא היה, אילולא הייתה לנו מערכת החינוך. על כל פנים האתגר עדיין לפתחנו: פרס נובל ממתין למי אשר ימציא מערכת חינוך שתהיה באמת "כוח משווה" של "המכונה החברתית". לדעתי, כיוון שיש קשר ברור בין הישגי הבוגרים לבין הוריהם, הפתרון חייב להיות טמון שם: בתמיכה בהורים הצעירים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ואנואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

"התחלתי לבנות את הבית ב-2020 וסיימתי השנה בכוונה להתחתן וגור פה". אנוואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

פרעות בדומא: "אלמלא ברחו, משפחות שלמות היו נשרפות בבתים"

עם מציאת גופתו של הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", מתנחלים פשטו על הכפר דומא, שבו הוצתה משפחת דוואבשה לפני 9 שנים, וזרעו בו חורבן. לדברי התושבים, חיילים שנכחו במקום גיבו את הפורעים ולא עשו דבר למנוע את האלימות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf