newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מעצרי נשים ושימוש במסתערבים רק יחריפו את המחאה בנגב"

למרות ההסכם להפסקת עבודות הייעור של קק"ל, השטח לא נרגע. ביום חמישי התקיימה הפגנה בכביש 31 שפוזרה באלימות על ידי המשטרה, והעימותים נמשכו גם ביום שישי. "המשטרה רוצה לעשות סדר בכוח, אבל בלי מו"מ, שוויון והכרה בכפרים לא יהיה פתרון"

מאת:

בתקשורת דיווחו על "התפרעויות", אבל המצב בשטח היה מורכב בהרבה. הפגנה בכביש 31, ב-13 בינואר 2022 (צילום: אורן זיו)

לאחר שלושה ימי עבודות של קק"ל בשבוע שעבר באדמות הכפר סעווה אל אטרש בנגב, שגררו מחאות ומעצרים של עשרות, היה נראה שההסכם בממשלה – שלפיו העבודות ייפסקו באופן זמני – ירגיע את השטח. אך כבר למחרת הדיווח על ההסכם, ביום חמישי, המשטרה פיזרה בכוח רב הפגנה של אלפים בכביש 31.

בכלי התקשורת דיווחו על "התפרעויות", אבל המצב בשטח היה מורכב בהרבה. בחמישי, לקראת השעה שלוש אחר הצהריים, התאספו מאות תושבים ופעילים בצומת סעווה שבכביש 31, בין חורה לערד, כדי למחות נגד תוכנית הייעור של קק"ל, אך גם נגד המעצרים שאירעו בימים שלפני כן, ובאופן כללי לקרוא להכרה בכפרים בנגב – שהחיים בהם, בלי תשתיות ותחת איום בהריסות, בלתי נסבלים.

תחילה, המפגינים מחו בשטח פתוח לצד הכביש הראשי, אך בהמשך כמה מאות חסמו את הכביש בשני הכיוונים. מולם נערכו במהירות עשרות שוטרי מג"ב ויס"מ, שהכריזו על פיזור ההפגנה, אבל לא נתנו למפגינים אפילו דקה להתפנות לפני שהתחילו לתקוף אותם ברימוני הלם, בגז מדמיע ובכדורי ספוג. אלה נורו גם לעבר מי שניסה להימלט.

בעקבות זאת, קבוצות של צעירים התחילו לזרוק אבנים על השוטרים. העימותים עברו לשטחים הפתוחים שמעל הכביש, ונמשכו עד שעות הלילה.

"המפגינים חסמו את הכביש הראשי. מפקד המשטרה הודיע במגפון לפנות את הכביש, אבל הוא בקושי סיים את המשפט שלו והשוטרים כבר התחילו לתקוף את המפגינים באלימות קשה, שכללה ירי של גז ורימוני הלם", סיפרה הפעילה הודא אבו עובייד.

פעילים נוספים שעמם שוחחתי הזכירו שהמשטרה השתמשה בפרקטיקה דומה בהפגנה נגד תוכנית פראוור ב-2013 בצומת חורה, הקרוב למקום ההפגנה השבוע. אז ההפגנה עברה בשקט, אך בסיומה נזרקה אבן אחת, והמשטרה התנפלה על המפגינים. לאחר המחאה ההיא הוחלט על ביטול התוכנית.

באסם אבו רביע, שנפגע בפניו מכדור ספוג בזמן פיזור ההפגנה, סיפר מבית החולים: "ההפגנה היתה שקטה. הופתעתי שלפני שנגמרה המשטרה התחילה לתקוף. אף אחד מהמפגינים – לא מהצעירים ולא אף אחד אחר – לא תקף את המשטרה. להיפך, הם תקפו את הקהל. הם התחילו".

גם במהלך העימותים בחמישי בערב, נראה שהמשטרה לא הסתפקה בהרחקת המפגינים מהכביש תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, אלא הגיעה מוכנה למלחמה של ממש, ומתוך כוונה להסלים את המצב. שוטרי יס"מ, מכת"זית, פרשים ועשרות ניידות פשטו על האזור, ורדפו אחרי צעירים לעומק השטח. בהמשך, רחפן משטרתי – שלרוב מופעל רק בגדה המערבית ובעזה – הטיל גז מדמיע על מפגינים.

במהלך ההפגנה, קבוצת שוטרים שרדפה אחרי צעירים החליטה לעצור אישה בדואית שעמדה והסתכלה על הנעשה. העצורה נגררה בכוח על ידי ארבעה שוטרים לרכב המעצרים. בתיעוד מההפגנה נראו שני שוטרים רודפים אחרי מפגינה צעירה, וכשנפלה, השליכו לעברה רימון גז, הסתובבו ועזבו.

עם רדת החשיכה, כשההפגנה כמעט דעכה, קבוצה של כמה עשרות צעירים התארגנה מחדש וצעדה לעבר השוטרים. הם נעמדו כמה עשרות מטרים מהם וקראו סיסמאות. מתוך הקהל נשמע פיצוץ של רימון הלם, ואז שוטרים מסתערבים, שהיו בתוך הקהל רעולי פנים, שלפו אקדחים ועצרו שני מפגינים צעירים. השוטרים שהיו בסמוך, חלקם מיחידה מיוחדת של מג"ב, רצו לעברם ולקחו את העצורים.

"מעצרי נשים ושימוש במסתערבים רק יגבירו את המחאה", אמר עיתונאי מקומי. "יכלו לתת לאנשים לחסום את הכביש לחצי שעה, לדבר עם המבוגרים ולסיים את העניין, כמו בהפגנות אחרות שבהן המשטרה מאפשרת את המחאה, כולל חסימת כבישים".

בחמישי ובשישי בערב, העימותים עם המשטרה זלגו גם לערים אחרות בנגב, ובהן תל שבע. בחמישי נעצרו 13 מפגינים, ושישה פונו לבית החולים. בשבוע שחלף מאז פרץ גל המחאה, נעצרו בנגב 132 אנשים בהפגנות או בעימותים עם המשטרה.

בסוף השבוע טענו עיתונאים יהודים טענו שהרשימה המשותפת, בל"ד והתנועה האסלאמית היו אלה שהסיתו את הצעירים הבדואים. ב"הארץ" טענו שהמפגינים הם בנים לאמהות פלסטיניות מהגדה ומעזה שהתחתנו עם אזרחים בדואים.

נראה שאותם עיתונאים מסרבים להבין שהצעירים שחיים בכפרים הלא מוכרים, או באלה שהוכרו רשמית אך המצב בהם לא השתנה, לא צריכים שמישהו "יסית אותם". מציאות החיים שלהם מספקת שלל סיבות לצאת להפגין. אמנם בהפגנה נכחו הח"כים איימן עודה ועופר כסיף מהרשימה המשותפת, וסגן התנועה האסלאמית הצפונית, כאמל חטיב, אך הם לא הובילו את המחאה ואפילו לא נאמו בה. הרוב המוחלט של המפגינים היו תושבי הנגב.

לדברי אבו עובייד בהפגנה, "הדרישה שלנו ידועה – הכרה בכל הכפרים הלא מוכרים, שבהם גרים אנשים שחיים פה עוד לפני הקמת מדינת ישראל. המאבק בנגב לא התחיל היום ולא ייגמר מחר. אין כאן עניין של הסתה של מאן דהוא. אנחנו האזרחים הבדואים הפלסטינים נאבקים מאז מלחמת 1948 על בתינו ועל הבעלות על הקרקע שלנו. נמשיך להיאבק עד הסוף, בין אם זה בממשלה הזאת או בבאות אחריה. אנחנו יודעים טוב מאוד איך לנהל את המאבק שלנו, יחד עם כל הגורמים שמעוניינים לתת יד".

"אנשים מחו, והמשטרה תקפה בכל מקום בימים האחרונים, וגם פה", אמר עטיה אל עסאם, יו"ר מועצת הכפרים הלא מוכרים בנגב. "זה ברור שההחלטה להוציא את הטרקטורים היא תוצאה של הצומוד של המשפחות באדמה שלהם, ולאחר מכן, הלחץ של רע"ם בממשלה. המשטרה רוצה לעשות סדר בכוח, אבל פתרון בכוח לא יעבוד. אם לא יהיה משא ומתן, דיאלוג, שוויון והכרה בכפרים – לא יהיה פתרון".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "כוחות המשטרה ממשיכים בפעילותם הנחושה להשלטת הסדר ולמען האזרחים הנורמטיביים באזור הנגב".

עצורה בהפגנה בכביש 31, ב-13 בינואר 2022 (צילום: אורן זיו)

הפגנה בכביש 31, ב-13 בינואר 2022 (צילום: אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מדינות אירופה שיחררו ניצרה והצטרפו לגשמי הזעם הניתכים עלינו במקביל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם (צילום: אמיר לוי / פלאש90)

סוף סוף צונאמי

הצונאמי המדיני שהזהרנו מפניו שנים ניתך עלינו באחת, ובמלוא העוצמה. זה שיושב בקודקוד יודע היטב שאם הצונאמי הזה יימשך, תהיה מדינה פלסטינית בלי שישאלו אותנו בכלל. עדיין אפשר לשנות כיוון, אבל לשם כך צריך להחליף את ההגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf