newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המים שאנו גונבים מהפלסטינים משקים את האדמות שגנבו מהם גם כן

הספין של "מצוקת המים" נועד לחזק את ההתנחלויות ולטשטש את האפליה הבוטה במדיניות המים בגדה המערבית. חלק מרכזי מהבעיה הוא התפשטות החקלאות ככלי לנישול

מאת:

כותב אורח: דרור אטקס

לאחרונה במקביל לדיווחים על קיצוצים בכמות המים שישראל מוכרת לפלסטינים בגדה, עלתה לכותרות "מצוקת המים" בהתנחלויות. נבהיר כבר עתה: בהתנחלויות אין ומעולם לא הייתה "מצוקת מים". כאשר המתנחלים פותחים את הברז בבית או בגינה יוצאים מים בכמות ובאיכות זהות לאלו שבבתי רוב התושבים ממערב לקו הירוק. אכן היו לאחרונה מספר הפסקות מים נקודתיות ומוגבלות מאוד בזמן, בחלקים שונים של מספר התנחלויות, שארכו מספר שעות, ושבמהלכן הרשויות סיפקו מים באמצעות מיכליות. אפשר לומר במלוא האחריות שלא רק שאף מתנחל לא נותר במהלך אותן הפסקות מים צמא, אלא שגם אף לא פרח אחד קמל בשל אותה "מצוקת מים".

כל מי שיצא לו להתחכך ולו קצת עם אופן הפעולה של המתנחלים בתקשורת, לא יכול היה להיות מופתע הן מעצם העלאת הנושא לסדר היום והן מהתזמון. ניפוח אגדת המחסור במים בהתנחלויות נועד להשיג שתי מטרות משלימות: הראשונה, לנטרל את הביקורת על האפליה המובהקת שישראל נוקטת בה בכל הקשור לכמויות המים הנמכרות לפלסטינים (רק אחוז קטן מהמים בגדה המערבית, היתר הולך להתנחלויות ולתוך ישראל), תוך העלאת הטענה הצינית והחלולה ש"בעיית המים היא "משותפת לערבים וליהודים".

> דם יושב בכלא חודש אחרי תאריך השחרור שלו

ירוק במדבר: מתנחל קוצר את הדשא בהתנחלות סוסיא, דרום הר חברון, 2009 (מרים אלסטר / פלאש90)

ירוק במדבר: מתנחל קוצר את הדשא בהתנחלות סוסיא, דרום הר חברון, 2009 (מרים אלסטר / פלאש90)

המטרה השניה היא ליצור לחץ על הפוליטיקאים בימין על מנת שהללו יאשרו את תקצוב הקמתן של תשתיות מים חדשות, שיעמדו בביקוש שעשוי לנסוק בעשרות השנים הקרובות, בהנחה שמספר המתנחלים ימשיך לגדול בשיעור הנוכחי שעומד על כ-5 אחוזים בשנה (למעלה מפי שניים מקצב הגידול הממוצע בישראל כולה).

איך הופכים מים ליין

בשורות הבאות נספר את סיפור המים בגדה המערבית מזווית פחות מוכרת, זו של החקלאות הישראלית. אבל תחילה כמה נתונים על החקלאות הישראלית בגדה המערבית:

כיום חולשים מתנחלים על למעלה מ-98 אלף דונם ברחבי הגדה. כ-75 מהם פרושים לאורך בקעת הירדן וחופו הצפוני של ים המלח. שאר השטח מצוי סביב ההתנחלויות והמאחזים הפזורים לאורך החלק ההררי במרכזה ובמערבה של הגדה המערבית. כ-27,500 דונם – כמעט 30 אחוזים מכלל השטח החקלאי הישראלי בגדה – הוא שטח בבעלות פרטית של פלסטינים יחידים, שמתנחלים השתלטו עליו בניגוד לחוק הצבאי הישראלי, אם בסיוע אקטיבי מצד הרשויות ואם במחדל של אי-אכיפת החוק.

קצת פחות משליש מכלל השטח החקלאי הישראלי בגדה נוסף לאחר החתימה על הסכמי אוסלו באמצע שנות ה-90. מתוך כלל השטח החקלאי שנוסף מאז, כ-12 אלף דונם נוספו סביב ההתנחלויות בשטח ההררי של הגדה, בהן חיה בעיקר אוכלוסיית המתנחלים הדתית והמגויסת יחסית מבחינה אידיאולוגית. הגידול היחסי של החקלאות סביב ההתנחלויות הדתיות והאידיאולוגיות (שרובן המכריע לא נועדו כלל מלכתחילה להיות ישובים חקלאיים), היה מהיר לאין ערוך מזה שחל בחקלאות הישראלית בבקעת הירדן, ורובו המכריע נעשה על חשבון אדמותיהם הפרטיות של השכנים הפלסטינים.

מאז החתימה על הסכם אוסלו הפכה החקלאות הישראלית, לגורם המשמעותי ביותר בכל הקשור להשתלטות על שטחים חדשים בגדה כולה וסביב ההתנחלויות לאורך גב ההר בפרט. אלא שבניגוד לחקלאות הישראלית בבקעת הירדן, שנעשית בעיקרה על קרקעות שישראל השתלטה עליהן באופנים רשמיים שונים והעבירה אותן לידי המתנחלים, החקלאות הישראלית סביב התנחלויות גב ההר מבוססת בעיקרה על השתלטויות פיראטיות של המתנחלים עצמם, שנהנו ונהנים משיתוף פעולה וגיבוי כמעט מלאים מצד הרשויות.

אישה פלסטינית עם דלי מים, דרום הר חברון, 2010 (אקטיבסטילס)

אישה פלסטינית עם דלי מים, דרום הר חברון, 2010 (אקטיבסטילס)

הענף הפופולארי ביותר בחקלאות הישראלית המתרחבת סביב התנחלויות גב ההר הוא גפני היין, ובו נתמקד, מאחר וניתן לכמת אותו באופן מדויק למדי. 4,360 דונם של כרמי ענבים שתולים כיום על אדמות פלסטיניות פרטיות בגדה המערבית. ראוי לציין כי למעלה ממחצית משטח זה נוסף לאחר אוסלו. התופעה הזו מתפרשת לאורך הגדה כולה, אך מובילות אותה ההתנחלויות שילה, כוכב השחר, אלון מורה, פסגות, עופרה וסוסיא.

על פי חישוב שמרני נדרשים 170 קוב (כלומר 170 אלף ליטר) מים לשם השקיית דונם של כרם ענבי יין במהלך שנה אחת. אם מכפילים את המספר הזה רק במספר הדונמים של כרמי ענבים השתולים בניגוד לחוק על אדמות פלסטיניות פרטיות (4,360) נקבל מעל ל-740 מליון ליטר מים.

חלקו את המספר הזה ב-250 ליטר – כמות צריכת המים הביתית היומית הממוצעת לנפש בישראל על פי רשות המים, ותקבלו מים למשך יום ל-3 מליון בני אדם. לחליפין עם כמות המים הזו ניתן לספק את תצרוכת המים של כ-4,500 מתנחלי קדומים (שבחלק קטן ממנה היתה הפסקת מים בת כמה שעות) במשך 20 חודשים.

מתברר כי חוסר נכונותה של ישראל לאכוף את חוקיה שלה, ולכבד את זכות הקניין של רבבות פלסטינים שאדמותיהם נגזלו, פוגע באותם פלסטינים פעם נוספת, כאשר מים שיכלו לזרום בצינורותיהם מועברים להשקיית אותן חלקות שנגזלו מהם והועברו לשימוש שכניהם המתנחלים.

חלוקת המים הבלתי שוויונית בגדה המערבית קשורה אם כן בין היתר לעובדה שישראל מקצה כמויות עצומות של מים שפירים לחקלאות הישראלית סביב ההתנחלויות, שכשליש מתוכה נעשה בכלל על אדמות פרטיות, שמדינת ישראל לא היתה אמורה מלכתחילה לאפשר למתנחלים לעשות בהן כל שימוש.

לקריאה נוספת על החלקאות הישראלית בגדה ראה דו"ח 'כרם נבות – החקלאות הישראלית בגדה המערבית' שיצא בשנת 2013.

דרור אטקס חוקר את מדיניות האדמות הישראלית בגדה

> אז המחאה החברתית נכשלה או הצליחה?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf