newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על מה מוחזק אזרח ישראלי במעצר מנהלי למעלה משבעה חודשים?

ללא הרשעה או אפילו כתב אישום, מחמד אברהים, טכנאי מחשבים בן 20 מהעיירה כאבול שבגליל המערבי, מוחזק במעצר מנהלי מאז יוני האחרון. הדיונים בעניינו מתקיימים הרחק מעין התקשורת, ו"הראיות" נגדו אינן זמינות גם לעורכי דינו. הייתכן שאשמתו היא חיבה יתרה למסגד אל-אקצא?

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

אומרים שאם המשטרה תפשפש מספיק בעברו של כל אחד מאיתנו, הרי שהיא תמצא סיבה חוקית למעצר ולמשפט. מסתבר שגם לכלל הזה יש יוצאים מהכלל. אחד מהם הוא המקרה של מחמד אברהים, טכנאי מחשבים בן 20 מהעיירה כאבול שבגליל המערבי. לא רק המשטרה; גם השב"כ עשו כל מאמץ כדי להעמידו לדין, אך לבסוף לא נמצאה שום סיבה חוקית לכך ולכן הוא נעצר במעצר מנהלי, ללא אשמה וללא משפט, מאז חודש מאי האחרון.

מה שסיבך ככל הנראה את מחמד היה אהבתו למסגד אל-אקצא. הוא לא היה פעיל פוליטי, אבל הרבה לנסוע לירושלים להתפלל במסגד שחלק ממנהיגי ישראל שואפים להרוס כדי לבנות במקומו את בית המקדש השלישי.

ההתקלות הראשונה של מחמד עם החוק היתה כאשר רצו השוטרים לעצור אישה בחצר המסגד והוא זרק עצמו בינה לביניהם ונעצר במקומה. הוא בילה את הלילה במעצר במוסקוביה (מגרש הרוסים) ולמחרת שוחרר על ידי השופט בהעדר עבירה כלשהי.

אחרי המעצר הראשון השוטרים כבר הכירו את מחמד וכאשר היו רואים אותו בחצר המסגד נהגו לעצור אותו. כך נעצר כבר חמש פעמים, ושוחרר חמש פעמים, לאחר שלא הואשם בשום עברה. מדי פעם היה נדרש לחתום על התחייבות להתרחק מירושלים לתקופת מה כתנאי לשחרור.

ב-11 במאי 2016 בשעה 3 לפנות בוקר הגיע כוח משטרתי מיס"מ נצרת, יחד עם איש שב"כ, והעירו את בני המשפחה משנתם. איש השב"כ הממונה על האזור אפילו לא הכיר את מחמד הצעיר אותו בא לעצור – הוא פנה לאב ושאל אותו מי זה מחמד, מה שמוכיח שוב כי הסיבה למעצר שייכת למקום אחר – לירושלים.

> כשהתקשורת מוסיפה מלח ופלפל להסתה של הממשלה נגד ערבים

מסר מאיים לנחקרים: אם לא תודו נעצור אתכם בכל מקרה, לכן עדיף לכם להודות, גם אם לא עברתם על החוק. מחמד אברהים (צילום: יואב חיפאווי)

מסר מאיים לנחקרים: אם לא תודו נעצור אתכם בכל מקרה, לכן עדיף לכם להודות, גם אם לא עברתם על החוק. מחמד אברהים.

חיפוש וחקירה

בנוסף למעצר עצמו, השוטרים לקחו עימם את כל המחשבים שנמצאו בבית, כולל מחשבים של לקוחות שהיו בתיקון. המשפחה המבוהלת התרוצצה מתחנת משטרה אחת לשניה כדי למצוא להיכן לקחו את הבן. לבסוף הודיעו להם כי הוא נמצא במעצר אצל השב"כ בפתח תקווה.

בתקופת החקירה נאסר על מחמד להיפגש עם עורך דין. הוא נחקר בתנאים קשים, תוך מניעת שינה וכל שיטות החקירה ה"מיוחדות" של השב"כ. לעדותו, פעם אחת נחקר ברציפות 22 שעות כשהוא קשור אל כיסא.

25 ימים של חקירה אינטנסיבית לא הולידו כלום, ההר לא הוליד אפילו עכבר. לבסוף נערכה ישיבת בית המשפט שבה אמור היה מחמד להשתחרר, אלא שאז הודיעו אנשי השב"כ לשופט כי הם מתכוונים להפעיל נגד מחמד מעצר מנהלי. השופט עיכב את שחרורו ליום עד ששר הביטחון יחתום על הצו, שאכן נחתם על ידי אביגדור ליברמן ב-5 ביוני 2016, לתקופה של חצי שנה.

הנקמה על כשלון השב"כ בסחיטת הודאה ממחמד ובהעמדתו לדין היא כנראה הסיבה הנוספת להוצאת צו המעצר המנהלי. יש כאן מסר מאיים לנחקרים: אם לא תודו נעצור אתכם בכל מקרה, לכן עדיף לכם להודות, גם אם לא עברתם על החוק.

אגב, למרות שהחקירה נסתיימה מזמן, ולמרות שלא הוגש כתב אישום, המחשבים שנלקחו לא הוחזרו עד היום.

המעצר המנהלי ככלי של המשטר הצבאי

"הפיקוח השיפוטי" על הליך המעצר המנהלי נגד מחמד אברהים מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. בתקופה הראשונה יצג אותו בהליך זה ארגון "עדאלה". למעשה אין מדובר בהליך שיפוטי או בהגנה משפטית, אלא בהליך פורמלי חסר כל תוכן. ההאשמות או החשדות לא נמסרו לעצור עד היום הזה ואף לא לעורכי דינו. כל טענות השב"כ הן "חומר סודי" שנמסר לשופט ללא נוכחות החשוד או נציגו. פעם, כאשר עורך דין אראם מחאמיד מטעם עדאלה הוצא מאולם בית המשפט בעת הגשת החומר הסודי אך השאיר אחריו את תיקו, מיהרו נציגי המדינה להוציא גם את התיק.

לא רק שעורכי הדין של מחמד אינם נוכחים בעת הגשת החומר הסודי, גם בני המשפחה אינם מורשים כלל להיות באולם בעת הדיון, אפילו לא כדי לשמוע את טיעוני ההגנה. במקביל הוטל איסור מוחלט לדווח על הדיונים בעניין. רק בראשית החודש (ינואר 2017), בעקבות פניית העיתונאי ג'קי חורי (מרדיו אלשמס והארץ), אישרה הצנזורה הצבאית שאין מניעה לדווח. במילא אין מה לדווח מלבד העובדה שאין כלום כי לא היה כלום והכלום הזה הוא סוד מדינה.

ב-5 בדצמבר היה המעצר אמור להסתיים, אלא שאז הודיעו למשפחה כי צו המעצר יחודש לשישה חודשים נוספים. הפעם יצג את מחמד עו"ד עמר ח'מאיסי מארגון "אל-מיזאן". השופט עצמו התקשה להבין את ההצדקה להארכת המעצר ללא אשמה ושאל את אנשי השב"כ האם מבחינתם מעצר מנהלי הוא מעצר עולם, אולם לבסוף חזר הטקס הרגיל: העצור ונציגיו הוצאו מהאולם, ואנשי השב"כ התייחדו עם השופט שלבסוף חזר ואישר את המעצר. ההליך השיפוטי הבא בהצגת "הביקורת השיפוטית" על המעצר הנוגד את כל כללי המשפט נקבע ל-15 במרץ.

ישבתי עם עו"ד ח'מאיסי שהסביר לי את הבסיס המשפטי למעצר המנהלי. ובכן, לכל מי שנהג להתרעם על מעצר ללא משפט לפי חוקי הקולוניאליזם מטעם המנדט הבריטי (תקנות ההגנה לשעת חרום 1945), יש לנו כעת מעצר ללא משפט, כולו כחול לבן, בהתאם לחוקי החרום 1979, כראוי למדינה יהודית ו"דמוקרטית". הסמכות לחתום על המעצר המנהלי עצמו נתונה בידי שר הביטחון.

> מה קורה למבקשי מקלט מאריתריאה אחרי שישראל מגרשת אותם?

הביקור בן שלושת רבעי השעה על פני ארבע עשרה וחצי שעות. חאלד אברהים (צילום: יואב חיפאווי)

הביקור בן שלושת רבעי השעה נמשך על פני ארבע עשרה וחצי שעות. חאלד אברהים (צילום: יואב חיפאווי)

הביקור כהתעללות

למרות העובדה שלא הואשם בדבר, מחמד מוחזק בתנאים קשים עם העצירים הביטחוניים בכלא קציעות בחולות ניצנה.

ח'אלד אבראהים, אביו של מחמד, סיפר לי בפרטים על הביקור בכלא. לפי הוראות שרות בתי הסוהר, על המשפחה לתאם את הביקור מראש, אלא שהסוהרים בכלא קציעות כלל אינם עונים למספר הטלפון שנועד לתיאום. על מועדי הביקורים הוא יודע ממשפחות האסירים מהגדה המגיעות בהסעה מאורגנת.

הנסיעה מכאבול לקציעות, כמעט 300 קילומטר, יכולה לקחת שלוש וחצי שעות לכל כיוון כשהכביש פנוי, כך שהיא כשלעצמה עינוי לגוף ולנפש. כשהגיע לקציעות נאלץ להמתין במגרש החניה של הכלא וחיכה כשעה וחצי עד שיגיעו האוטובוסים מהגדה. הסוהרים הורו לו להישאר במכונית ואסרו עליו אפילו לחלץ את העצמות בהליכה במגרש החניה. כשהגיעו האוטובוסים הוכנסו כל המבקרים לחצר המתנה פנימית, וחלפו כשעתיים נוספות עד שהחל הביקור בפועל. לאחר שהסתיים הביקור בין שלושת רבעי השעה היה עליהם להמתין כלואים בחצר ההמתנה עד שסבב נוסף של מבקרים יסתיים והם יורשו לחזור למגרש החניה, כי מה פתאום שהסוהרים יתאמצו ויפתחו את דלת היציאה פעמיים?

בסך הכל נמשך הביקור בן שלושת רבעי השעה על פני ארבע עשרה וחצי שעות, משש בבוקר ועד שמונה וחצי בלילה. זו התעללות במשפחות האסירים והעצירים שגורמת לרבים להמעיט בביקורים.

מאבק ציבורי

בני המשפחה קיוו כי מחמד ישתחרר בתום ששת חודשי המעצר המנהלי, הרי הוא לא הואשם בכלום. סודיות הדיונים ומניעת הפרסום יצרו אווירת פחד והם לא ידעו למי לפנות. הנושא כולו נשמר רחוק מתודעת הציבור; מנגנוני החושך אוהבים לפגוע בקרבנותיהם בחסות ההאפלה התקשורתית. אולם אחת הבעיות הקשות ביותר עם המעצר המנהלי הוא שאין לגביו שום הגבלת זמן.

הארכת המעצר לשישה חודשים נוספים הביאה לשבירת קשר השתיקה. בכאבול פועל מזה מספר שנים "ועד עממי", חלק ממדיניות "ועדת המעקב" של האוכלוסיה הערבית לבניית תשתית ציבורית למאבק בכל ישוב. הוועד העממי לקח על עצמו לפרסם את דבר המעצר המנהלי.

פעילי "הוועד העממי" הזעיקו את ועדת המעקב ואת חברי הכנסת של הרשימה המשותפת ופנו גם לתקשורת. הם פתחו עמוד פייסבוק מיוחד בשם "שחררו את העציר המנהלי מחמד אברהים מכאבול" (בערבית). בישיבה האחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה היו כבר כ-30 איש שלא הורשו להיכנס. גם הביקור שלי בבית המשפחה בכאבול וכתבה זו הם תוצאה של אותה פניה.

כעת לא נותרה למשפחה תקווה אלא המאבק הציבורי שיחשוף את הפגיעה הקשה והבלתי מוצדקת שנגרמה למחמד ויביא לשחרורו. בסיום הביקור הביע נציג הוועד העממי את הרצון שעד לישיבה הבאה ב-15.3 תתרחב המחאה נגד המעצר, ואולי תתקיים הפגנה מול בית המשפט. הבעתי תקווה שעקב חשיפת הנושא והלחץ הציבורי מחמד ישוחרר ונבוא לברך אותו על כך. את התקווה איננו מאבדים, אך באווירה הציבורית הנוכחית, לדבר על "פגיעה בדמוקרטיה" זהו לעג לרש מול שלטון שההתעללות בזכויות הדמוקרטיות היא גאוותו.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית בעבריתבערבית ובאנגלית

> נתיחת אבו אלקיען מרסקת את גרסת המשטרה. ארדן צריך ללכת הביתה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf