מה שלום ה"ייהוד"? מקרה נוף הגליל

נראה כי הדבר היחיד שמתעלה בישראל כיום על תכיפות מקרי הרצח בחברה הערבית, הוא הקצב המסחרר של הצעות החוק והחוקים הגזעניים, וההצהרות באותה רוח, מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור בכירים. שר המשפטים לוין אומר שאחת הסיבות לצורך בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים היא שערבים באים לגור בישובים יהודיים ומבריחים מהם יהודים. חברי הקואליציה רוצים להרחיב את "חוק ועדות הקבלה", במסגרת תוכנית שתכלול גם הפחתת מחירי הקרקעות שהוקצו ליישובים יהודיים בגליל, בניסיון למשוך עוד יהודים לגור בהם.

"אנחנו מדברים על חוק מסוכן מאוד, שייושם בקלות. מדובר על אלף ישובים, הנחשבים לישובים קטנים, שיאפשרו מגורים של אלף משפחות ויותר בהן. אלף משפחות לאלף ישובים זה מיליון משפחות, כלומר כ-5 מיליון ישראלים, שיתגוררו באלף עיירות, מבלי שאף ערבי יהיה רשאי לגור ביניהם", אומר פרופ' יוסף ג'בארין, מרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי בטכניון. "זה דבר שאין לו מקבילה בשום מקום בעולם.

"תארו לעצמכם שהיה עובר חוק דומה בגרמניה או בצרפת, האוסר על יהודים לגור באלף עיירות. זאת, בנוסף לתוכנית הממשלה להקים 22 ישובים יהודיים בנגב, על אדמות ערביות, פרויקטים כאלו יש באזורים שונים. גם במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה לא היו חוקים שאסרו על השחורים לגור באלף עיירות, וכאן, בארצנו שבה נולדנו, מגיעים למציאות שמותר לנו לחיות רק בגטאות אומללים, מלאי אלימות וללא שירותים, או בערים גדולות. זוהי הסכנה הקיומית הגדולה ביותר עבורנו, שאנו, ילדינו ונכדינו, לא יכולים לגור היכן שנרצה, ויימנע מאיתנו לחיות ברוב אזורי הארץ".

אבל האם התוכניות הללו אכן יצליחו? ישראל מנסה לייהד את הגליל מאז הקמתה, ללא הצלחה – או לפחות לא כפי שהיא רוצה, וזאת למרות ריבוי הפרויקטים ועל אף היקף ההשקעות. בין הפרויקטים הבולטים למטרה זו היא העיר נצרת עילית, או נוף הגליל בשמה החדש, שהוקמה במטרה להעמיד עיר יהודית בלב היישובים הערביים. 67 שנים לאחר הקמתה, נוף הגליל היא עיר מעורבת ששליש מאוכלוסייתה הם ערבים. "גם לפי הקוד של משרד הפנים, נוף הגליל הפכה כיום לעיר מעורבת והערבים מהווים שליש מתושביה, אם כי לפי הרישומים הרשמיים, אחוז הערבים הוא 29%, אבל יש עשרות משפחות שמתגוררות בעיר ועדיין רשומות ביישוב המקורי שלהן", אומר ד"ר ראיד גטאס, חבר עיריית נוף הגליל מטעם הרשימה הערבית.

>> דווקא בבירה של ייהוד הגליל, יהודים וערבים בנו שותפות פוליטית

בהתייחס לדבריו של יריב לוין, אומר גטאס: "במקום להיות מגן הדמוקרטיה, שר המשפטים משמיע אמירות גזעניות שיש בהן ריח של אפרטהייד, ובאמצעותן הוא שואף לבסס את הרוח הגזענית הזו באופן חוקי, על ידי מינוי שופטים בבית המשפט העליון שתומכים ברעיון הזה. מי אמר שמדובר בהגירה של ערבים לישובים יהודיים? דווקא מדובר בחזרה. למשל, נוף הגליל הוקמה על אדמות ערביות שהופקעו, והאוכלוסייה הערבית התיישבה שם בעיקר בגלל ההגבלות של המדינה בכפרים ובעיירות שלהם. זה נכון לגבי רוב הישובים ה'יהודיים' שהערבים נאלצים לגור בהם בשנים האחרונות. למרות המחסור בשירותים הולמים בישובים הערביים, רוב האנשים מעדיפים להישאר בעיירותיהם ובכפריהם, אך הרשויות הישראליות אינן מתירות את הרחבת הישובים הללו".

לדברי גטאס, ניתן לחלק את התושבים הערבים בנוף הגליל לארבע קבוצות. "הראשונה היא האוכלוסייה המקורית השוכנת בשכונת כרמים, שהיתה קיימת לפני הקמת העיר והשתייכה לנצרת ולריינה. השנייה, המהווה את הרוב המכריע, היא פלח האוכלוסייה שהגיע לנוף הגליל בגלל ההגבלות בנצרת או בכפרים הסמוכים לה, שם לא יכלו לבנות, או שהבנק לא נתן להם משכנתאות, אז הם החליטו לקנות בתים ודירות או להשכיר בנוף הגליל. הקבוצה השלישית היא של אלו שחיפשו עיר מודרנית ומפותחת, לרוב תושבים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה. באשר לקבוצה הרביעית, מדובר בפלח של משפחות חלשות, בעיקר נשים, אימהות חד הוריות, אשר עזבו את כפריהן ומשפחותיהן עקב התערבויות חברתיות".

באמת עיר מעורבת?

אחוז התושבים הערבים בנוף הגליל גדול יותר מאחוז הערבים בעכו, בחיפה, בלוד וברמלה. אבל האם הערבים מרגישים שנוף הגליל היא באמת עיר מעורבת? האם מספרים אלו שינו את הצביון היהודי של נוף הגליל?

סולאפה סולימאן בילאל, תושבת: "אנחנו גרים בנוף הגליל כ-20 שנה, והתחושה היא עדיין שאנחנו גרים בעיר יהודית. אין שום דבר שגורם לנו להרגיש שהעיר מעורבת, שיש לערבים מקום בה. אין מרכז קהילתי חוץ מזה שבשכונת כרמים, אין פעילויות ראויות לציון במרכזים הקהילתיים האחרים, אפילו אין בתי ספר לערבים, שזו הזכות הבסיסית ביותר, ולא חוגגים את האירועים והחגים שלנו ברמה העירונית. פרט לכך שערבים מצביעים בבחירות, ושהם חיים ונוכחים פיזית בשכונות העיר, שום דבר אחר לא מעיד על כך שמדובר בעיר מעורבת.

"לא שמעתי, למשל, על חברות ויחסים בין שכנים ערבים ויהודים, למרות שיש הרבה משפחות ערביות ויהודיות שמתגוררות באותם בניינים. אבל אני מאמינה שהמציאות תכפה שינוי".

בנוף הגליל פועל בשנים האחרונות פרויקט בשם "הבוסתן", אחד הבודדים שמטרתם לקדם חיים משותפים בין ערבים ליהודים, בו מתקיימות פעילויות בתחומים שונים בהשתתפות עשרות תושבים, ערבים ויהודים, רובם מבוגרים. אחלאם דניאל, אחת הפעילות בפרויקט, רואה בו מיזם חיובי מאוד, אבל למרות זאת היא לא מרגישה שיש חיים משותפים של ממש בעיר: "אני במקור מהעיר הזאת, משכונת כרמים, לא היה לי הרבה קשר לפני כן עם היהודים בעיר. אבל כשעברתי לשכונה אחרת, והתחלתי לתקשר יותר עם אזרחים יהודים, התחלתי להיות פעילה בפרויקט הבוסתן והפכתי לפעילה במרכז גישור. ולפעמים אנחנו פותרים בעיות בין ערבים ליהודים, אבל זה לא אומר שאני מרגישה בדו קיום. אני גרה בבניין שרובו יהודי, ואני לא מרגישה שיש בינינו יחסי שכנות, רק חילופי ברכות".

גם גטאס מאשר שהחיים בנוף הגליל אינם, בפועל, חיים משותפים, אך סבור שראוי להזכיר את השינויים החיוביים שחלו בשנים האחרונות: "אני לא יכול לומר שיהודים וערבים בעיר הזאת חיים ביחד, כל קבוצה חיה בנפרד, אפילו בתחום השירותים, במתנ"סים, למשל: יש בשכונת כרמים מתנ"ס אחד לערבים, ושאר המרכזים מיועדים ליהודים. לאחרונה החלה העירייה לארגן בהם כמה תוכניות בערבית, והחלה להכניס ספרים בערבית לספריות הציבוריות. והצלחנו להכניס את השפה הערבית למוקד השירותים, כלומר, יש התקדמות. אני גר בעיר הזאת מ-1986, ואני אומר שאי אפשר להתעלם מההתקדמות, אנחנו כבר לא רואים שלטים של אנשים שלא רוצים למכור את בתיהם לערבים, העיר לא היתה עדה לתקריות אלימות במאי 2021, כפי שקרה בכל הערים המעורבות, אבל אנחנו רחוקים מאוד מהמציאות של החיים המשותפים שאליהם אנו שואפים".

הרשימה הערבית בנוף הגליל חברה בקואליציה העירונית, ודגם הפעולה המוצלח שיצרה, לשותפות בין המפלגות הערביות השונות, היווה השראה להקמת הרשימה המשותפת הארצית. "ללא ספק, אנחנו כרשימה ערבית השגנו הישגים וכפינו מציאות חדשה, שבה אי אפשר להתעלם מהמיעוט הערבי בעיר", אומר גטאס. "אנחנו יושבים בראש מספר ועדות, וד"ר שוקרי עואודה הוא סגן ראש העירייה (סגן ללא שכר, ב"ז), אבל למרות זאת, אנחנו עדיין לא מרוצים מהמצב, כי אנחנו מחפשים שוויון מוחלט, ואין שוויון מוחלט.

"מספיק שאין בית ספר לילדים ערבים. בבחירות הקרובות נעמיד את העניינים האלה כחלק מהתנאים הבסיסיים שלנו להצטרפות לקואליציה, והמטרה היא לפתוח בית ספר ערבי לכיתות א' בתחילת שנת הלימודים 2024/2025. עדיין אין לנו הבטחות בכתב על כך, אבל יש הבנות מסוימות".

כישלון המנהיגות הארצית

גטאס, במקור תושב הכפר ראמה, מאמין שגם כרמיאל, הסמוכה לראמה, בדרך להפוך לנוף הגליל שנייה. "כרמיאל הופכת בהדרגה לעיר מעורבת, ולעתים קרובות הסיבות לנטייתם של הערבים לגור שם זהות לאלו של הערבים לגור בנוף הגליל. כרמיאל בפרט תלויה כלכלית בערבים, וזה כמובן דחק מעט את הגזענות".

על אף הביקורת הנשמעת מפי תושבים ערבים בעיר נגד הרשימה המשותפת, שלא הצליחה לקדם מספיק את צרכי התושבים ובעיקר בסוגיית בית הספר, פרופ' ג'בארין מפנה את האצבע למנהיגים הערבים ברמה הארצית. "המנהיגות הערבית לא הצליחה לאחד את החברה הערבית כדי לעמוד מול התוכניות הגזעניות הללו. הפעם האחרונה שהחברה עמדה מאוחדת היתה נגד תוכנית פראוור, היום אין לנו עמדה מאורגנת נגד החוקים הגזעניים האלה, שמוצעים מדי יום".