מבחינת ישראל, עשרות אלפי תינוקות פלסטינים פשוט לא קיימים

כחלק מהקפאת התיאומים מול ישראל, הרשות הפלסטינית הפסיקה לשלוח לרשויות הישראליות עדכונים על מרשם האוכלוסין. התוצאה: יותר מ-30,000 תינוקות פלסטינים מנועי מעבר שבפועל כלואים בשטחי הכיבוש

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כאשר הַיָא שבארו עמדה במעבר אלנבי בין ירדן ובין הגדה המערבית הכבושה, עמדו בפניה שתי אפשרויות: לחזור לשכם, אותה עזבה זמן לא רב קודם לכן עם שני ילדיה, או להשאיר מאחור את התינוקת שלה שאך נולדה כדי להתאחד עם בעלה באיחוד האמירויות, בה הם מתגוררים כעת.

שליטתה של ישראל ברישום האוכלוסין הקטינה ככל הנראה את מספר הפלסטינים הרשומים בגדה ובעזה במאות אלפים. אישה פלסטינית ותינוקה במחנה הפליטים רפיח (עבד רחים חטיב / פאלש 90)

שליטתה של ישראל ברישום האוכלוסין הקטינה ככל הנראה את מספר הפלסטינים הרשומים בגדה ובעזה במאות אלפים. אישה פלסטינית ותינוקה במחנה הפליטים רפיח (עבד רחים חטיב / פאלש 90)

שבארו הגיעה לשכם מוקדם יותר השנה, בעודה בהריון, כדי לבקר את הוריה. היא תכננה להישאר בשכם כמה שבועות אחרי הלידה "כדי שאמא שלי תוכל לעזור לי", היא אומרת. אבל אז היכתה מגפת הקורונה בשטחים והיא לא יכלה לעזוב את הגדה.

אחרי שילדה את בתה באפריל, שבארו רשמה את שמה במרשם האוכלוסין של הרשות הפלסטינית. היא וידאה שלתינוקת יהיו תעודת לידה ודרכון, וששמה נרשם בתעודת הזהות שלה עצמה. כאשר נסיעתה לאמירויות היתה שוב אפשרית, שבארו תכננה לעזוב ב-22 ביולי. היא ביקשה וקיבלה מאיחוד האמירויות ויזה עבור בתה ורכשה כרטיסי טיסה מירדן.

donate

מה ששבארו לא יכלה לצפות אז הוא הקפאת התיאום האזרחי והביטחוני עם ישראל מצד הרשות הפלסטינית, אחרי שנתניהו הצהיר על כוונתו לספח חלקים נרחבים מהגדה. משמעות ההקפאה היא גם סיום הנוהג ארוך השנים של הרשות להעביר לישראל את רשומות מרשם האוכלוסין שלה, ובכללם שמה של התינוקת של שבארו.

על פי סגן שר הפנים הפלסטיני, יוסף חרב, מאז 20 במאי, יותר מ-35,000 תינוקות פלסטינים נרשמו במרשם האוכלוסין של הרשות. אבל מבחינתה של ישראל, התינוקות האלה פשוט לא קיימים, ולכן גם לא יכולים לצאת בחופשיות משטחי הגדה.

מכניזם של שליטה

ישראל שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני בגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית מאז כבשה את השטחים הללו ב-1967. אחרי החתימה על הסכם אוסלו ב' ב-1995, ישראל אמורה היתה להעביר את הסמכות הזו לידי הרשות הפלסטינית שאך קמה ברמאללה. בפועל, עם זאת, ישראל השתמשה ברשות רק לצורך מיקור חוץ של רישום האוכלוסין, וממשיכה להתייחס לנתונים שלה עצמה כמקור הבלעדי לרישום האוכלוסיה הפלסטינית שחיה בתחומי שליטתה.

לטענת ארגוני זכויות אדם, שליטתה של ישראל ברישום האוכלוסין הקטינה ככל הנראה את מספר הפלסטינים הרשומים בגדה ובעזה במאות אלפים. לפי דו"ח של הארגונים בצלם והמוקדם לזכויות הפרט משנת 2006, במשך השנים ישראל גם השיתה הגבלות שונות על רישום ילדים פלסטינים.

"אחרי שנים של הפרות הסכמי אוסלו מצד ישראל, עניין הסיפוח היה רק הקש ששבר את גב הגמל", אומר חרב. ישראל ממשיכה לבנות התנחלויות על האדמות הכבושות, וחיילים ישראלים נכנסים על בסיס יומיומי לשטחי A שאמורים להיות תחת שליטה פלסטינית מלאה כדי לבצע מעצרים, הוא מוסיף.

"אולי ישראל חושבת שתוכך להפעיל כך לחץ על ההנהגה הפלסטינית לבטל את החלטתה לסיים את התיאום", חרב ממשיך, "אבל אין כל מצב שאנחנו נחזור בנו מההחלטה הפוליטית הזו".

"לא ייתכן שהתושב או התושבת הפלסטינים ישלמו על כך את המחיר". אם ותינוק במרכז קניות ברמאללה (נתי שוחט / פלאש 90)

"לא ייתכן שהתושב או התושבת הפלסטינים ישלמו על כך את המחיר". אם ותינוק במרכז קניות ברמאללה (נתי שוחט / פלאש 90)

"ישראל והרשות הפלסטינית מנהלות ביניהן מאבקי כוח פוליטיים, אבל כמובן, לא ייתכן שהתושב או התושבת הפלסטינים ישלמו על כך את המחיר", אומרת ג'סיקה מונטל, מנכ"לית 'המוקד'. מבחינה משפטית, היא מוסיפה, על ישראל – ככוח הכובש בגדה המערבית – מוטלת האחריות להבטיח את זכויות האוכלוסיה הפלסטינית, ובכללן חופש התנועה.

אחרי הקפאת התיאומים מצד הרשות, ישראל "עקפה" את תפקיד הרשות הפלסטינית כמתווכת והחלה לאפשר לפלסטינים לפנות ישירות למנהל האזרחי כדי לקבל אשרות מעבר, אבל בכל הנוגע לרישום האוכלוסין, מוסיפה מונטל, היא נקטה בגישה ההפוכה.

לדברי מונטל, רישום האוכלוסין הוא בעל "חשיבות עליונה" עבור ישראל, בהיותו המכניזם המרכזי של המדינה לשליטה על הפלסטינים. "מה זה כיבוש? זה לא האירועים הדרמטיים האלה שקורים מפעם לפעם. היום-יום של הכיבוש הוא בירוקרטיית האישורים, והשליטה הזו מחייבת שישראל תחזיק בכל רישומי האוכלוסין".

ב-24 בספטמבר שלח 'המוקד' פנייה דחופה לצבא בדרישה לאפשר את מעברם של תינוקות פלסטינים גם אם אינם מופיעים ברישומים הישראליים. כמו כן הארגון שלח מכתבים בשם 15 משפחות עם תינוקות לא רשומים.

"הרעיון הוא לאלץ את ישראל, באמצעות שורה של פניות אישיות, לייצר מנגנון כלשהו שייאפשר חופש תנועה לכולם", מונטל אומרת, אך מציינת כי עד כה לא היתה תגובה משמעותית כלשהי מצד הצבא או הפרקליטות.

בתגובה למכתב ששלחנו למתאם הפעולות בשטחים בשאלה האם יאפשרו לפלסטינים לרשום את ילדיהם ישירות במרשם שבו מחזיקה ישראל, השיב הדובר: "למרות הקפאת התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל מצד הרשות הפלסטינית, המנהל האזרחי בוחן את בקשות הרישום ששולחים תושבים פלסטינים בהתאם לנהלים".

התינוקת היחידה שבה הסכימה ישראל להכיר מאז מאי היא התינוקת הפלסטינית-אמריקאית, לוריס קופר, שמסמכיה הוגשו כבקשה מיוחדת בעקבות בירור שערכה תחנת הרדיו הציבורית NPR. עם זאת, קופר לא הצליחה לצאת מהגדה המערבית עם משפחתה לפני שהגדה נסגרה תחת סגר קורונה נוסף.

רק תינוק פלסטיני אחד הורשה לצאת עד כה מהגדה, וזאת אחרי התערבות של 'המוקד', ח"כ תמר זנדברג ועיתונאי ישראלי. אף שהתינוק הורשה לצאת, לא ברור אם ישראל הכניסה את שמו לרשומותיה או לא, מציינת מונטל.

"אני רוצה לחזור הביתה. הרסו אותי".

פיראס בראמה, במקור מהכפר ענזה שליד ג'נין, מתגורר באיחוד האמירויות מאז 2015, שם הוא עובד כרואה חשבון. הוא הגיע לפלסטין עם אשתו ההרה במרץ. היא היתה אמורה ללדת ביוני. אחרי שילדה את בנם בכורם, הם רשמו אותו ברשות הפלסטינית ובתעודות הזהות של שניהם. אך כשהם הגישו בקשה למשרד הפנים הפלסטיני להוציא לו דרכון, נאמר להם שישראל לא תיתן לו לעבור.

בראמה החליט לחזור לאיחוד האמירויות לבדו. "זו היתה החלטה קשה, להשאיר את המשפחה שלי מאחור, בעיקר עם תינוק חדש, כשכל מה שרציתי לעשות זה לבלות אתו כל הזמן", הוא אומר. "אבל הייתי חייב לעשות את זה. חששתי לאבד את עבודתי".

מעמד התושב של באראמה באיחוד האמירויות יפקע בפברואר 2012. אם לא יצליח להתאחד עם משפחתו עד אז, הוא ייאלץ לעבור בחזרה לפלסטין.

לדבריו, אי הוודאות היא בלתי נסבלת. המעסיקים של אשתו, שעובדת כמרפאת בעיסוק באיחוד האמירויות, יצרו אתה קשר כמה פעמים ושאלו מתי היא חוזרת למדינה. היא לא יכלה לתת להם תשובה ברורה.

ב-2 באוקטובר, משרד החוץ הפלסטיני פירסם טופס מקוון בניסיון להעריך כמה משפחות אינן יכולות לנסוע עם התינוקות הרכים שלהן. לפי המסמכים שאחמד אל-דיק, יועץ פוליטי לשר החוץ הפלסטיני, שיתף עם חלק מהמשפחות שנפגעו ביום ראשון, ושהגיעו לידינו, קיימים כ-40 מקרים כאלה, ועוד לפחות 80 מקרים שנמצאים בבדיקה.

אך שעות בודדות לאחר פירסום הטופס, התחילו להצטבר בעיות. מתוך מאות הפלסטינים שנרשמו, נראה היה שרק לכמה עשרות יש בעיות במעבר גבולות בגלל תינוקות לא רשומים. מכיוון שהלינק לטופס היה פומבי, כל מי שרצה היה יכול להירשם. ככל הנראה, חלק מהנרשמים קיוו שהם יוכלו להשיג כך הזדמנות לנסוע גם כן. בשל כך, המערכת סבלה מעומס יתר שהוביל לתקלות טכניות.

אמיר עבידה, פלסטיני שחי בירדן, אמר כי אישתו מילאה את הטופס אבל המידע שלהם לא נשמר במערכת. עבידה הגיע לגדה המערבית עם אישתו ההרה, לפני התפרצות מגיפת הקורונה. הם מתגוררים בעיר סלפית, שבה חיה משפחתה של האישה.

"תכננו שהיא תלד כאן ולרשום כאן את הבת שלנו, ואז לחזור לירדן", הוא אומר. אבל אחרי שהתינוקת נולדה ביוני, "העולם נסגר. היה לנו מזל רע".

לדברי עבידה, בספטמבר חזרו אליו מהשגרירות הירדנית והודיעו לו שהוא ומשפחתו יכולים לחזור. נאמר לו שכל זמן שהבת שלו רשומה בתעודות הזהות שלו ושל אשתו ושיש לה תעודת לידה, הם יוכלו לחצות את גשר אלנבי. עבידה שילם את הוצאות הנסיעה כבר באותו יום, כולל בדיקות קורונה לו ולאשתו ותשלום על העברת המזוודות שלהם לירדן.

"התיקים הגיעו לירדן, אבל כשהגענו לגשר הישראלים הורו לנו לחזור [לגדה המערבית]", הוא אומר. "שאלתי אותם למה, והם אמרו שהבת שלי לא מופיעה במערכת שלהם". עבידה נזכר שקצין ישראלי אמר לו במעבר: "תגיד להם [לרשות הפלסטינית] להחזיר את התיאום, ונאפשר לך לעבור". "הוא אפילו אמר את זה בערבית".

לעבידה יש חנות ממתקים בעמאן, שסגורה מאז תחילת המגיפה במרץ. העובד שלו אמר לו שהוא לא יכול להמתין עד שיפתח מחדש, והלך לחפש עבודה אחרת.

"אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר את היקף הנזק שנגרם לנו. אני אצטרך להתחיל מחדש מאפס", הוא אומר. "אני רוצה לחזור הביתה [לירדן]. הרסו אותי".

חרב ממשרד הפנים הפלסטיני אמר ב"רדיו קול פלסטין" שמשרד החוץ "משקיע מאמצים ניכרים" בניסיון לתאם את הכניסה והיציאה של פלסטינים עם ירדן ומצרים. עם זאת, עד שיימצא פתרון המשפחות "צריכות להתאזר בסבלנות", אמר חרב ל-972+ בראיון טלפוני.

השפעות הקולוניאליזם ההתיישבותי על נשים

בניסיון לקדם פתרון למצב, בראמה פתח קבוצת וואטסאפ למשפחות הפלסטיניות שנפגעו, כדי שיוכלו לשתף מידע ועצות. מאז שהקבוצה נוצרה באוגוסט, הצטרפו אליה כ-100 אנשים.

רוב החברים בקבוצה הן נשים, שלעתים קרובות משלמות את המחיר הכבד ביותר במלחמת ההתשה הביורוקרטית הזאת במסגרת משטר האישורים. מונטל אומרת כי ברוב תיקי איחוד המשפחות הפלסטיניות שמגיעים למוקד להגנת הפרט, למשל, הנשים והאמהות נמצאות בעמדה הפגיעה ביותר.

"לקולוניאליזם ההתיישבותי יש השפעות ייחודיות על נשים". אישה פלסטינית ותינוקה במחנה הפליטים בג'באליה (עבד רחים חטיב / פאלש 90)

"לקולוניאליזם ההתיישבותי יש השפעות ייחודיות על נשים". אישה פלסטינית ותינוקה במחנה הפליטים בג'באליה (עבד רחים חטיב / פאלש 90)

לדברי מונטל, הסכמי אוסלו העניקו לרשות הפלסטינית סמכות לקבוע את מי ניתן לאזרח כפלסטיני. אבל האופן שבו ישראל בחרה לפרש את לשון ההסכמים משאיר פער שמאפשר לה לבצע מניפולציות. אפילו כאשר המקרים האלה מגיעים לבית המשפט, ישראל יכולה לפטור את עצמה מאחריות בטענה כי לא קיבלה את המידע הרלוונטי מהרשות הפלסטינית, ו"המשפחות נתקעות בלימבו".

"חוקרים בכל העולם מראים כי לקולוניאליזם ההתיישבותי בכלל יש השפעות ייחודיות על נשים", אומרת פרופ' נהלה עבדו מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת קרלטון הקנדית. עבדו מתמחה בקולוניאליזם התיישבותי ובחקר עמים ילידים, והיתה שותפה לכתיבת ספר על ההשפעות הממוגדרות של עקירה בישראל-פלסטין. "את יודעת מדוע מדינת ישראל הופכת את הנשים למטרה? כי כשפוגעים בנשים, פוגעים בכל הקהילה".

כמה ימים אחרי ששבארו ניסתה לראשונה לעזוב את הגדה המערבית הכבושה, היא חזרה לגשר אלנבי. בזמן שעבר היא התקשרה לכל מי שהיה יכול לסייע, כולל המוקד להגנת הפרט. "הפכתי כל אבן", היא אומרת. מכיוון שתעודת הלידה של ביתה הונפקה כמה ימים לפני שהופסק התיאום באופן רשמי, היא קיוותה ששמה של ביתה יופיע עד אז ברישומים הישראליים.

שבארו חיה בנפרד מבעלה מאז פברואר, והם מתקשרים בווידיאו. היא מספרת שהוא נפצע לאחרונה ברגלו ועלול להזדקק לניתוח. היא צריכה לחדש את הוויזה של ביתה לאיחוד האמירויות, ומעמד התושבות של שבארו פוקע בינואר 2021.

אבל בגשר אלנבי, ישראל הפנתה אותה בחזרה לגדה בפעם השנייה. "התחננתי בפנים. התחננתי בפניהם", נזכרת שבארו, אך לשווא. "הבת שלי תהיה עוד מעט בת שבעה חודשים, ואבא שלה עדיין לא ראה אותה".

הנרייט שקר היא כתבת ועורכת במגזין 972+ שם הופיעה הכתבה במקור. מאנגלית: יונית מוזס ואורלי נוי.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf