newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מאחורי תוכניות הגרעין חיים שני עמים עניים שאינם אויבים

הדיון הציבורי על נאום נתניהו בארה"ב מקבל את ההנחה שאיראן לא זכאית לנשק גרעיני וישראל כן. הדרך האחרת היא תמיכה בפירוז של כל המזרח התיכון, וברית מדוכאים בין אזרחי איראן וישראל

מאת:

כותב אורח: מתי שמואלוף

לנסיעה של נתניהו לארה"ב, לכאורה בכדי לעמוד מול סכנת הגרעין האיראני, יש זווית נסתרת שלא מדברים עליה בתקשורת הישראלית.

השיח כולו מתעסק בשאלה האם יש לאיראנים יכולות גרעיניות או אין להם. בתמונה הזאת לא ממש עוסקים בישראל עצמה, או בהתגרענות של המזרח התיכון כולו. אך דווקא לקראת הבחירות הקרובות חשוב להזכיר את המחיר המטורף שמשלמים אזרחי ישראל (שרבע מתוכם כבר מתחת לקו העוני) על הבחירה הישראלית להיות מעצמה גרעינית, על פי מקורות זרים. לפי מקורות זרים לישראל יש טילי יריחו, נשק טקטי, צוללות עם ראשי נפץ גרעיניים וטייסות F-16 חמושות, וכן מאות פצצות גרעין שעוברות פיתוחים על פיתוחים.

האם הנשק הגרעיני מגן על ישראל? האם ההשקעה בו ראויה? הנושאים האלו לא נידונים. מותר רק למנוע מהיריב נשק דומה. זאת הנחת היסוד. לפי המערב זה בסדר שליהודים יהיה נשק גרעיני, ללא פיקוח, ללא הגבלה וללא שום בחינה של שאלות סביבתיות (נסו למשל לשאול מהי הסכנה בלהחזיק כור גרעיני ישן כמו זה שיש בדימונה? האם הכור מסרטן את עובדיו ואת אלו המתגוררים בסמוך אליו? איפה ישראל קוברת את הפסולת הגרעינית שלה מדי שנה?).

לפי המערב לישראל מותר להחזיק בגרעין בגלל השואה, אך האיראנים מסוכנים בשל ההצהרות של מנהיגם הקודם שקרא להשמיד את ישראל. וכאן? מימין ועד שמאל מאמצים את הנחות היסוד האלה.

> נאום נתניהו בקונגרס הוא לא פחות ממהלך גאוני

בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי (עמוס בן גרשון / לעמ)

מה עם תוכניות הגרעין הישראליות? בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי (עמוס בן גרשון / לעמ)

המערב מעודד את ישראל להתחמש בנשק גרעיני, גרמניה מוכרת לישראל צוללות גרעיניות, ארה"ב מוכרת את המטוסים. אך האם הגרמנים והאמריקאים מודעים לכך שתעשיית הנשק הישראלית, והגנרלים ששולטים בפוליטיקה, בעצם מרעיבים את תושביהם, בזמן שהם מתעשרים? האם יש בכלל איזה שיקול חברתי לכל השאלה של מכירת נשק כל כך מסוכן למדינת עולם שלישי כמו ישראל? מדוע השיחה על הימצאותו של נשק גרעיני במזרח התיכון אינה שווה בין ישראל ובין איראן?

גם העם האיראני סובל בגלל התשוקה של מנהיגיו לנשק יום הדין, למרות שברור שהמחירים החברתיים אדירים. העם האיראני ניסה בכל כוחו למרוד כחלוץ לפני האביב הערבי, אך לא הצליח. וזה בדיוק המסר ששלח הפעיל החברתי ברק כהן לעם האיראני באמצעות הפייסבוק ובעזרת יהודי ממוצא איראני שדיבר אל האיראנים בשפתם (ראו הקליפ כאן בהמשך):

נתניהו יוצא לארה"ב להפחיד את העולם עם הגרעין האיראני. אנחנו רוצים להגיד לכל העם האיראני, שבניגוד לראש הממשלה שלא מייצג אותנו, האנשים שנמצאים פה בארץ, לא נמצאים בסכסוך עם העם האיראני. לנו יש שלטון דפוק, שמשתמש במלחמות בכדי לפגוע לנו בחירות, בשוויון, ביכולת לחיות בכבוד. אנחנו יודעים שגם השלטון שלכם דפוק, ומשתמש באותם הכלים בכדי לפגוע באפשרות שלכם לחיות בכבוד.

זה לא סכסוך בינינו, בין העם היהודי לבין העם האיראני. זה רק שתי צורות שלטון דיקטטוריות שמתעללות בנו ובכם בכדי להמשיך את השליטה שלהם. עכשיו חג פורים אצלנו היהודים, ויש גם יהודים באיראן, ואנו רוצים לברך שבעזרת השם, שהוא אחד, כמו שבפורים התהפך המזל, כך גם יתהפך המזל, ואנחנו נתגבר על הדיקטטורה כאן, ואתם על הדיקטטורה שם, ובעזרת השם נוכל לבקר באיראן ואתם אותנו פה ויישברו החומות!

דווקא המסר של ברק כהן לאיראנים לא מפריד בין יהודים ופרסים (לא צריך לטבוח בהמן הרשע). זה אותו מסר יהודי-ערבי שהעברנו אנחנו בשנת 2011 עם "רוח ג'דידה", המכתב לצעירים בעולם הערבי בימי האביב הערבי. המסר הזה הוא בדיוק ההפך ממה שהממשלה עושה באמצעות הגרעין, הנשק וההתעמרות החברתית. זהו המסר שאנו צריכים לשלוח לוושינגטון, לאיראן ולעולם הערבי. מסר של דמוקרטיה חברתית שדואגת לאזרחים ולא משקיעה את כל מרצה בנשק יום הדין, שרק מחליש ומסכן את תושביה.

מתי שמואלוף הוא סופר ומשורר. השנה ראה אור ספר סיפוריו הראשון, "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים", בהוצאת זמורה ביתן. סיפור מתוכו התפרסם ב"שיחה מקומית".

> למה השתתפתי בהפגנה בניו יורק נגד נאום נתניהו בקונגרס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf